ב-19 בספטמבר 1941 נכבשה העיר קייב, בירת אוקראינה, בידי צבא גרמניה הנאצית. ימים ספורים לפני כן, שלחה מלכה פלוטניצקי מכתב לבנה, גרגורי. זה היה סימן החיים האחרון מהמשפחה - מלכה, בעלה אהרון, בתם רוזה ונכדם. בספטמבר 1941 היו ארבעתם בין עשרות אלפי הנרצחים בבאבי יאר.
בתוך יומיים, בערב יום כיפור ה-30-29 בספטמבר 1941, נרצחו בבאבי יאר 33,771 יהודים בידי הגרמנים הנאצים ומשתפי פעולה מקומיים. יהודים שהצליחו להינצל ולהימלט מהטבח התגלו, הועברו לבאבי יאר ונרצחו. סיפורה ותמונתה של מלכה פלוטניצקי התגלו היום (רביעי) בתצוגה מקוונת של יד ושם לציון 80 שנה לרצח יהודי קייב והסביבה בבאבי יאר.
התצוגה כוללת 80 תצלומים של יהודים שנרצחו בבאבי יאר, יחד עם דפי העד הנושאים את שמם. התצלומים והפרטים מהווים עדות אילמת לרדיפה של קהילה יהודית שלמה: רבנים, מורים ותלמידים, סוחרים ועובדי כפיים, אנשי רוח ומדענים, גברים, נשים, ילדים. בלחיצה על כל אחד מהתצלומים יוצגו שמות הקורבנות לצד מידע נוסף שנכתב עליהם.
אל תפספס
ב-19 בספטמבר 1941 כבשו הגרמנים את בירת אוקראינה. בימים הראשונים לכיבוש סבלו היהודים מהתעללויות נמשכות, עד שב-28 בספטמבר תלו הנאצים מודעות בכל העיר והורו ליהודי העיר להתייצב למחרת בנקודת ריכוז עם מסמכים, בגדים, כסף ודברי ערך. הם הוזהרו כי מי שלא יציית יומת בירייה. למחרת, בערב יום כיפור, יהודי העיר הובלו לאתר הרצח באבי יאר, שם בתוך יומיים נרצחו 33,771 יהודים, בהם דורות של משפחות שלמות, ובמקרים רבים לא נותר מי שיזכור את שמות הנרצחים.
מלכה פלוטניצקי, אחת מתוך עשרות אלפי הנרצחים, שתמונתה הועלתה לתצוגה המקוונת, נולדה במינסק כמו גם בעלה, אהרון. ב-1900 עברו לעיירה קזטין במחוז ויניצה שבאוקראינה, שם נולדו ילדיהם פטר, גרגורי, אברהם ורוזה. בשנות העשרים עזב גרגורי לקמניץ-פודולסקי ועבד שם כמנהל בנק. במחצית שנות השלושים עברו אברהם ורוזה לקייב עם משפחותיהם, ולכל אחד מהם נולד ילד אחד. בעקבות ילדיהם עברו גם מלכה ואהרון לקייב.
ב-22 ביוני 1941 פלש הצבא הגרמני לברית המועצות. ביולי גויס גרגורי לצבא האדום, אברהם הועבר לחרקוב ועסק במקצועו - אדריכל - ומאוחר יותר גויס לחזית. פטר גויס אף הוא. לפני נסיגת הצבא האדום מקייב נערך מבצע לפינוי של המוני אזרחים מפני הצבא הגרמני המתקדם. רבים מהתושבים היהודים של קייב פונו אף הם לברית המועצות. ביולי הגיעו אהרון ומלכה לתחנת הרכבת לקראת פינויים, עם כלתם, אשתו של אברהם, בתם רוזה ושני הנכדים. לפני העלייה לרכבת הפינוי התווכחו מלכה וכלתה. בעקבות הוויכוח החליטה מלכה שאינה רוצה לעלות על הרכבת, והיא חזרה לקייב יחד עם בעלה, ביתה ונכדיה. "אני מכירה היטב את הגרמנים", אמרה מלכה, "ואני לא חוששת מהם, הם אנשים תרבותיים, ובמלחמת העולם הראשונה גרו אצלנו גרמנים. נעדיף להישאר פה, בקייב".
ב-19 בספטמבר נכבשה קייב. ימים ספורים לפני כן, שלחה מלכה לבנה גרגורי מכתב מקייב, ובו תיארה את מצב המשפחה בעיר: "שמחים לדעת שקיבלת את המכתב האחרון שלנו ושאתה בריא. קיבלנו מאשתך כבר ארבעה מכתבים וכתבנו לה שהכל בסדר איתך. הם לא יודעים איפה אתה והם שמחו לשמוע עליך. אצלנו העניינים לא כל כך טובים... אבא עדיין חולה וכבר חודשיים לא עובד. פטר בצבא מיום הגיוס לחזית. לא יודעת מה קורה עם אברהם. משפחתו של אברהם הגיעה כבר לאזור הקווקז. רק אנחנו מכולם נשארנו פה... אם תוכל בהזדמנות לשלוח לנו קצת כסף, אולי יום אחד נחזיר לך... נשיקה".
מלכה נרצחה בבאבי יאר לצד בעלה אהרון, בתם רוזה ונכדם. גרגורי ואברהם שרדו. פטר נהרג במלחמה; פרטי נפילתו אינם ידועים. ילדו הפעוט של אברהם מת לאחר הפינוי מזרחה. אשתו של אברהם שרדה.
ב-2005 מסר איגור פלוטניצקי ליד ושם דפי עד לזכר סבתו מלכה, סבו אהרון, דודתו רוזה ובן דודתו, ילדהּ של רוזה, ששמו אינו ידוע, בן 11 במותו. משפחת פלוטניצקי מסרה לארכיון יד ושם עותקים ממכתביה האחרונים של מלכה