ארבע משפחות מיישובים שונים בארץ, אשקלון, קריית גת, בני עי"ש ונהריה, החליטו לאחר מבצע "שומר החומות" לעבור להתגורר בעוטף עזה. לדבריהן, איכות החיים, המרחבים הפתוחים וגם ציונות, הם אלה שגרמו להם לעשות את המעבר. המצב הביטחוני מפריע, הם מספרים, אך "הפסטורליה מנצחת".
יגאל והדס קריחלי-דוד, הגיעו לפני שלושה שבועות לקיבוץ יחד עם שלושת הילדים מאשקלון. כמו אצל כל מי שמגיע לאזור, תמיד ישנו חשש מהמצב הביטחוני. "מי שלא חושב על המצב הביטחוני הוא עיוור, צריך לקחת את זה בחשבון, בשומר החומות הבנו שהם מגיעם לכל מקום. אנחנו מודעים לסכנות ולומדים על הרחשים והתחושות. אני חושב שהמקום הזה עוטף תרתי משמע. זה מקום איכותי לילדים יש פה קהילתיות. הגענו למקום מדהים", אמרה הדס.
לדברי יגאל, בתקופת הקורונה הם "חיפשו מרחבים, עברנו את הסבב האחרון באשקלון, אז יש פרופורציות. אנחנו נהנים פה מאוד וטוב לנו עם השקט ובלי הלחץ, אין פקקים אין כבישים, הילדים פה במרחבים".
עוד בוואלה!
לא רחוק מיגאל והדס, גרים קיטי לוי עם בעלה ושלושת ילדיהם. גם היא הגיעה לקיבוץ נירים לאחר מבצע שומר החומות. "לא שמעתי פה אזעקה", אמרה. "עברנו לפני חודש, הגענו מקריית גת. החשש שלנו היה אך ורק לגבי הילדים מההתאקלמות וההשתלבות שלהם. המצב הביטחוני זה לא רק בעוטף, בשומר החומות היו מקומות שחטפו יותר. אנחנו נהנים במקום מאוד, כבר בכניסה לקיבוץ מרגישים פסטורליה ואתה מרגיש כמו כפר נופש גדול. המצב הביטחוני כן יושב בראש, אנחנו לא מתעלמים ממנו או מפחיתים בערכו", סיפרה. "חיפשנו ערך מוסף של קהילה, המעבר לפה זאת אמירה ציונית. אני חושבת עדיין מה יהיה בזמן אזעקות את מי אני אקח ראשון ואז אני מבינה שאנחנו לא כפר נופש. ועדיין, אנחנו ממליצים לכולם לבוא לגור פה. הפחד לא ינהל אותנו".
קילומטרים ספורים מקיבוץ נירים, נמצא קיבוץ כיסופים, שם מתהדרים בתושבים חדשים. בני חסון, דובר הקיבוץ, סיפר בהתרגשות שעד לפני חמש שנים, היו חמישה ילדים מהקיבוץ בבתי הספר באיזור היום הוא מדבר כבר על עשרות ילדים.
"אחרי שומר חומות קלטנו שמונה משפחות ובמקביל יש ארבע משפחות שמעוניינות בקליטה בקיבוץ. אני חושב שיש אלמנט של ציונות והחיים פה טובים, יש פה חיי קהילה ומערכת חינוך איכותיים מאוד. קהילה מאוד תומכת".
ורד גילאור, בעלה אלעד ושני ילדיהם, הגיעו לכיסופים אחרי שהמבצע הסתיים. "לא מפחיד אותי המצב הביטחוני, חוויתי את האינתיפאדה השנייה. אם אני אקרין לילדים שלי לחץ ופחד אז הם יגדלו למציאות של חרדה. אף אחד לא ישן פה היום עם שכפ"צים".
ורד הוסיפה כי המשפחה הייתה מגיעה לקיבוץ המון בעבר. "תמיד חלמנו להגיע לקיבוץ ואז מצאנו את כיסופים. הלכנו לכמה קיבוצים בעוטף, ופה מצאנו את הקהילה שאותה חיפשנו. בעלי אלעד התעקש להגיע לעוטף עזה בשל אידאולוגיה וציונות".
"יש רעשים של פיצוצים מהרגע שהגענו", אומרת ורד אך מוסיפה כי "לא הייתה פה אזעקה. גם בבני עי"ש היו אזעקות ואנחנו מכירים את הנושא".
טל ושוקי פאר דנינו כבר שנה בכיסופים והם נחשבים ותיקים שם. הם כבר הסיפקו לעבור סבב מלחמה. "הגענו מנהריה לפני שנה. היו לי חששות גם בגלל המצב הביטחוני וגם הריחוק מהמשפחות וחיפשנו קהילה, וספציפית מקום שבו לא מתחייבים אלא לתקופת ניסיון".
"יש הרבה דברים טובים בקיבוץ. הרגשנו שינוי לטובה באיכות החיים. זה הפתיע נורא שהמצב הביטחוני בעוטף פחות הטריד אותנו. יש לנו חוק קבוע שבו אם סוגרים את המסגרות בעקבות מצב ביטחוני אז אנחנו נוסעים צפונה למשפחה. גדלנו עם קטיושות בנהריה אז אין מקום בארץ מוגן. זה היה בצפון ויכול להיות בכל מקום".