אוהל מחאה הוקם בעכו בידי בני המשפחות של 21 עצורי ההתפרעויות שנערכו במהלך הפרות הסדר בערים המעורבות לפני כשלושה חודשים. העצורים, מואשמים באירועי לינץ', הצתות בהן זו שבמהלכה נהרג אבי הר אבן בן ה-84. רובם נחקרו בשב"כ ועצורים בכלא מגידו, כאסירים בטחוניים. רוב הנאשמים נחקרו בשב"כ והם מצויים במעצר עד תום ההליכים כאסירים ביטחוניים בכלא מגידו בהמתנה למשפטם.
בני משפחותיהם קראו לשחרורם וטענו נגד תנאי הכליאה הקשים שלהם. שלשום קיימו כמה עשרות מהם תהלוכת לפידים בסמטאות העיר העתיקה על רקע טענות אלה. הם אחזו בתמונות העצורים והשמיעו קריאות לשחרורם ואף קריאות לאומניות. בנוסף, הוקם אוהל מחאה על ידי המשפחות, שפורק. בגרעין הדתי-לאומי בעכו יש מי שטענו כי המשטרה לא דיווחה על הפרות הסדר האלה, והתקוממו על כך. עובדה זו יצרה תסכול רב בקרב המשפחות, על כך שמאבקן, לדעתן, "בלתי מסוקר ובלתי מוסבר".
אל תפספס
עוד פחות מחודש ייפתח פסטיבל עכו, וברחובות העיר העתיקה שתארח אותו זו השנה ה-42, עדיין שורר מתח רב. באירוע השקה לפסטיבל עכו שנערך בתל אביב בחודש שעבר, אמר ראש העיר עכו שמעון לנקרי כי "אני בטוח שהפסטיבל השנה יהיה במגמת חזרה לשפיות ולאחדות". בפועל, בעלי עסקים יהודים עדיין משפצים את העסקים שנחרבו פיזית, ובעלי מסעדות ערבים מודים כי "העסקים לא משהו, טרם שבנו לימים הטובים שלפני הפרעות". כולם מביעים תקווה שהפצעים יגלידו, אך אירועי הלינץ' והביזה טרם נשכחו.
ג'לאל בנא, אסטרטג ופרשן תושב עכו בן 45, הצביע על כמה סיבות שלדעתו הובילו להחמרה בפרעות. "חוסר הארגון והיעדר ההנהגה בשטח במהלך הפגנות המחאה בתקופת מבצע 'שומר החומות' הביאו לכך שהצעירים המפגינים פעלו בלהט הרוחות והזעם", אמר בנא והוסיף כי "הם עשו כל מה שעולה על רוחם, וכיום כשהם עצורים - למשפחות שלהם אין למי לפנות".
בנא ציין כי כאשר ההנהגה הערבית מארגנת פעולות מחאה, היא לוקחת אחריות על שחרור העצירים וייצוגם. הדבר נכון עשרת מונים כשמדובר בפעולות אותן מארגנות המפלגות. אך "מאחר והמחאה הזו לא הוזמנה ולא הונהגה על ידי גופים פוליטיים, הייתה אנדרלמוסיה אחת גדולה בה הלכו אחרי הרגש ומה שקרה בשטח, הן לא מרגישות שהן אחראיות ומכאן - מצוקת המשפחות. מצוקתן כפולה: הן במימון הייצוג המשפטי בתיק ביטחוני שמגיע לכמאות אלפי שקלים והן בשל העובדה שהמפרנסים עצמם כלואים מאחורי סורג ובריח", הסביר.
בנא העיד כי מרבית המשפחות מגיעות מרקע סוציו אקונומי נמוך, הרבה מתחת לממוצע. הן מפנות ביקורת גם כלפי ההנהגה הערבית שלא מגבה אותם, אך אין לה כל יכולת להתערב - לא משפטית ולא כספית. "זה לא רק בעכו. זה גם ביפו, בלוד וואדי ערה, לכל המשפחות קיימת אותה מצוקה. המשפחות נותרו קרחות מכאן ומכאן. יש הטוענים כנגדן שהן פנו לחמאס, אבל גם אם יציעו להם סיוע מהחיזבאללה בשחרור יקיריהן - הן לא יסרבו".
א', תושב עכו יהודי ותיק בשנות השבעים לחייו, מכיר היטב את ההתרחשות בעיר ולא צופה שהמחאה המוגבלת הזו תפריע לפסטיבל, למרות החששות. "החיים נמשכים. שומעים את הטענות שלהם ברקע, אבל מנסים לאחות את הקרעים. יש כבר הצלחה עם ערבי זמר ואירועי תרבות אחרים שנערכו בעיר, כולם מגיעים", אמר א' והוסיף כי "לדעתי גם תושבי העיר העתיקה לא יפריעו. הרי הם עצמם יהיו הנפגעים בביזנס. בכלל, אסור להכליל. רוב הערבים בעכו מסתייגים מהם ומהמהומות".