הכותרת הראשית בביביתון השבוע בישרה על "הצעה לגנץ: תהיה רה"מ בלי רוטציה". כן, זה אמיתי. גם אחרי שנושל מממלכתו, ממשיך נתניהו להציע אותה לכל דיכפין. אבל כשאתה מדפדף פנימה, הדברים משתנים במהירות. הידיעה עצמה פורסמה בעמוד 11: "נתניהו שוקל להציע לגנץ את ראשות הממשלה ללא רוטציה". כלומר, תוך עשרה עמודים הספיק נתניהו לעבור מ"קח את ראשות הממשלה וברח" ל"רגע, אני שוקל".
כמה שהוא מתגעגע עכשיו לממשלה הקודמת, זו שהוא ריסק רגע לאחר שקמה רק כדי לעקוץ גם את גנץ. תמונותיו, משתרך בשדות תעופה נידחים, מטופל במזוודות ומשגר מבטים נוגים לכל עבר, עוררו חמלה. תמונות שמסגירות את הסיפור כולו, בקליפת אגוז: הנה הוא, במבט אטום, אבוד, יושב על ספסל, נשען על מזוודה, מחשב את קיצו לאחור, נגרר אחרי הרעיה, שנגררת אחרי הבן. סיכום מנהלים קצר של תולדות שלוש השנים האחרונות בהן נתניהו כבר לא היה הוא עצמו, אלא בובה שהופעלה מרחוק על ידי בני ביתו ונגררה ממכה למפלה, מטעות לשגיאה, עד הנפילה.
היו לו שבועיים נוראיים: הפסיד בסיעת הליכוד (ועוד למי, לאורלי לוי-אבקסיס), הפסיד בוועדה למינוי שופטים בכנסת, הפסיד בקרב על ראשות העיר אילת (ועוד למי, לגדעון סער!), חטף על הראש עם הטלפון בשבת ללינוי אשרם (ואחר כך "התנצל" תוך שהאשים את "הצוות החרוץ שלי"), אחר כך נקלע לשערורייה המביכה בסוויטה הנשיאותית של "דן כרמל". מגע הקסם אבד. הקוסם שנהג לשלוף שפנים בסיטונות, הפך לשפן.
ברפלקס מותנה ניסו כמה מחסידיו להאשים את ראש הממשלה או שר החוץ או שניהם ביחד שלא אישרו לו מעמד של VIP, מה שאילץ את האומלל לכתת את מזוודותיו בעצמו. ובכן, התמונות צולמו בסן פרנסיסקו. אין קשר לבנט ולפיד. שנית, האיש מצויד בדרכון דיפלומטי ומעמד של ראש ממשלה לשעבר. הוא ומלוויו לא אמורים לעמוד בתור. אלא אם כן קרתה תקלה כלשהי או, שבעצם כל המעמד היה מבויים.
אל תפספס
אישית, קשה לי להאמין שהיו אלה תמונות מבוימות. האיש ששקד כל חייו על תדמית הווינר, האיש שהקפיד להצמיד את השורש חז"ק לכל פעולה מפעולותיו, לא יפיץ תמונות שמשדרות תבוסה חמוצה. בצמרת הליכוד, לעומת זאת, משוכנעים שדווקא כן. "זה לא הוא, זה המשפחה", אומר אחד מבכירי הליכוד, "הוא כבר מזמן לא קובע כלום, בדיוק כמו שלא הוא חשב שצריך להתלונן מול דונלד ומלניה טראמפ על הרטיבות והקירות המתפוררים בבלפור. מי שרצו לשדר את תדמית המסכנות זה בני משפחתו, לא הוא. הוא פשוט נגרר".
מי מבין שתי הגרסאות הללו נכונה? אין לי מושג. מה שבטוח זה שלנתניהו יהיו עכשיו שבועיים בחיק המשפחה, שם יוכל לעשות חשבון נפש. שיהיה לו בהצלחה. הוא יחשוב על החיים, על הגיל המתקדם, על מה שיש לעולם להציע לו, על החיים הטובים שיכולים להיות לו ביום שישחרר את עצמו ואותנו. כל זה, מול מה שיש לביצה הפוליטית הרעילה בישראל להעניק לו: צרצרים ונחשי מים. הוא מכיר את המהירות בה חולפת תהילת העולם. הוא היה שם. הוא יודע שאם תקציב המדינה יעבור, האסימון יפול בהרבה מאוד מקומות, אחד מהם זה על הראש שלו. אולי עדיף לקפל, לפני שיקפלו אותו.
הנחליאלי הזריז ביותר שמבשר את בוא החורף הייתה, כמובן, מירי רגב. הביביסטית החרוצה ביותר, זו שעוד לא נוסחה החנופה המגוחכת שתהיה קטנה על מידותיה, מיהרה להעניק ל"ידיעות" את ריאיון ה"שחור או לבן" המפורסם בו, מבלי משים, הטביעה חותמת "פג תוקף" על מצחו של מי שהיה עד לפני חצי רגע שמש העמים, השכינה בכבודה ובעצמה, האיש שכולנו חייבים לו את קיומנו.
בשבוע שאחרי היא ניסתה למזער את הנזק. לא התכוונתי, דברי הוצאו מהקשרם וכו'. אבל מי שצריך להבין, הבין. אז מה קרה לרגב? היא בסך הכל שמה לב שכולם פועלים, מתכוננים ומתקדמים, חוץ ממנה. ניר ברקת כבר עמוק בתוך הקמפיין. הורדוס כנ"ל. יולי אדלשטיין הצהיר שיתמודד על ראשות הליכוד, גם נגד נתניהו. אפילו צחי הנגבי. ומה עם מירי שלנו? היא קצת הלכה לאיבוד בזמן האחרון בין מאי גולן לגלית דיסטל אטבריאן. אז צריך לעשות מעשה.
המעשה שלה העניק דחיפה נוספת לכדור השלג. מיטיבי אוזן יכולים לשמוע עכשיו את הרחש גם בין החרדים. אם התקציב יעבור, הם יבינו סוף סוף לאיזה תהום ריסק אותם נתניהו. בעולם דמוקרטי מתוקן היה הציבור שלהם אורז את דרעי, גפני וליצמן על מריצה אחת ומוביל אותם לגמלאות. הם עשו את שלהם. ההתבטלות העצמית, הוויתור המוחלט על סממן כלשהו של ערכים, של מוסר, של אמת, הובילו אותם לשפל כמותו לא ידעו מזמן (בעצם, מאז שנתניהו היה שר אוצר).