כאחד האדם: המבט המותש של נתניהו על המזוודות משקף במדויק את חילופי השלטון

קשה היה להישאר אדישים לצילום של ראש האופוזיציה בנימין נתניהו בשדה התעופה בסן פרנסיסקו שהופץ בתחילת השבוע ברשת. אחרי 12 שנים של שטיחים אדומים, פמליות מפוארות וטיסות שרד בתנאי דה-לוקס, המראה הכבוי והמותש בעיניו, ישוב על עגלת המזוודות אחרי טיסה טרנסאטלנטית לאמריקה, משקף בחדות ובדיוק את איבוד השלטון. המפגן הנדיר של הצניעות והעממיות, ויש שיאמרו עליבות, היפוך של 180 מעלות מתנאי ה-VIP שנהנה מהם עד כה, הסעיר את צייצני הרשת; תומכיו עצבו וזעמו על חוסר הכבוד לראש הממשלה לשעבר, מתנגדיו צהלו ושמחו לאיד על מעמדו החדש. בחודשיים שחלפו מאז שהודח ופינה את מקומו, עדיין לא הייתה תמונה שסיפרה כל כך הרבה מילים.

זו החופשה הפרטית הראשונה של משפחת נתניהו מאז שעזבו את הבית בבלפור, והראשונה כמשפחה מן המניין, ללא כיבודי המטוסים החכורים והדיילים המכרכרים סביבם. קשה להתווכח עם הטענה שאת חופשת השחרור הזו הוא הרוויח ביושר, אך מלכתחילה הנסיעה עוררה כמה הרמות גבה. ראש הממשלה וקבינט הקורונה ביקשו מהציבור לא לנסוע לחו"ל, ולמרות מראית העין ועל אף התחלואה הגואה, ראש האופוזיציה, דמות רשמית וממלכתית, התעלם במופגן והחליט להמריא עם רעייתו ובנו לאמריקה. סן פרנסיסקו היא רק תחנת ביניים - היעד הסופי, כך מלחשים יודעי דבר, הוא הוואי. המוני ישראלים חולמים בימים אלה על נופש משפחתי ביעד אקזוטי מעבר לים, ומסתפקים בתחליפים מקומיים. לפני או במקום שיצוץ פפראצי מריזורט יוקרתי ומנותק, התמונות משדה התעופה קיטלגו את הנסיעה תחת קטגוריית "כאחד האדם".

המבט על פניו של נתניהו, רב-אמן במסרים ובהנדסת תודעה, מעיד שהוא מודע לכך שמצלמים אותו. מסביבו יש גם מאבטחי שב"כ, שיודעים היטב איך להרחיק צלמים אם צריך. ואדם בכבודו, מעמדו וכיסו יכול בקלות לסדר לעצמו תנאי שרד וטיפול מזורז בכל שדה תעופה בארצות הברית. לכן, יש מי שהעלה את החשד שמדובר בפריים מתוזמן ומתוכנן, שנועד לכאורה לעורר אמפתיה, רחמים, וכעס אצל הבייס. מצד שני, בין המסועים והמזוודות, משתקפת גם תדמית של מנהיג שירד מגדולתו ונמצא בתהליך של דעיכה. בעוד מלחמות הירושה בליכוד עולות מדרגה וכל יום נוסף שם חדש לבורסת הטוענים לכתר, לא בטוח שזה המסר שהוא רוצה לייצר. ואם זה מהלך יזום, אמר אחד ממקורביו, הוא מעיד על שיבוש בשיקול הדעת.

הזירה המפלגתית שנתניהו השאיר בארץ אכן רוגשת ורוחשת, ובתהליך ההסתגלות של הליכוד לאופוזיציה הוא מאבד לאט לאט אחיזה. בתחילת החודש, לפני יציאת הכנסת לפגרה, הוא ספג תבוסה קשה בבחירות הפנימיות בסיעת הליכוד לנציג הוועדה לבחירת שופטים. נתניהו בחר בקרן ברק כמועמדת מטעמו, אבל חיים כץ, יו"ר מרכז הליכוד, הריץ מולה את אורלי לוי אבקסיס לניצחון בפער גדול. בסופו של דבר, הם הפסידו בהצבעה במליאה והליכוד נותר בלי אף נציג בוועדה השיפוטית, אבל כץ הגדיר מחדש את יחסי הכוחות הפנימיים, והשאיר את נתניהו בלי רוב בסיעה וכבר לא שליט יחיד.

במקביל, בשבועות האחרונים, כל היורשים של נתניהו בפוטנציה מתמקמים בעמדות הזינוק. מירי רגב הצטרפה בסוף השבוע לישראל כץ, ניר ברקת, יולי אדלשטיין, אבי דיכטר וצחי הנגבי שהכריזו באחרונה בריש גלי על רצונם לעמוד בראשות הליכוד. בריאיון בידיעות אחרונות, על כנפי השד העדתי, היא הודיעה שהגיעה העת לראשת ממשלה מזרחית ואיימה במרומז לעזוב את הליכוד אם היא לא תגשים את יעדה. רגב ניסתה לסמן טריטוריה, ואת הייחוד שלה לעומת מתחריה, אבל נראה שזה עבד כבומרנג, ורק עורר נגדה כעס פנימי וביקורת. גם היא, כמו רוב המתחממים על הקווים, הקפידה להבהיר אחר כך שהיא מכוונת ליום שאחרי נתניהו, ולא מאיימת, חלילה, על המנהיג המכהן. רק שעצם הדיבור הגובר על היום שאחרי מסמן אותו כנחלת העבר - ואת כל האחרים כעתיד.

ואולם, על אף הרחשים הרבים, מעמדו של נתניהו בראשות הליכוד עדיין בלתי מעורער, ולראיה - הוא הרגיש בטוח ונינוח מספיק במקומו כדי להמריא לחופשת השחרור באמריקה. לפי ההערכה בליכוד, כל עוד הוא שומר על פופולריות בציבור ויציבות בסקרים, ולא מאבד יותר מ-3-2 מנדטים, החולמים לכתר לא יצליחו לשלב ידיים ובחיים לא יעזו להתמודד עם האתגר. או במילותיו של בכיר בליכוד, שאינו נמנה על בורסת היורשים: "ביבי ינצח כל אחד בנוקאאוט, גם אם הוא ישב ביום הפריימריז בין המזוודות בסן פרנסיסקו". וגם זה, כנראה, חלק מהסמליות בפפראצי משדה התעופה.