נשק יום הדין של צובה: כך ניצל הקיבוץ השלו בהרי ירושלים משריפת הענק

האש המשתוללת בהרים ובגבעות שממערב לירושלים זה יומיים ברציפות גרמה לפינוי כמה יישובים באזור, בהם קיבוץ צובה. ואולם, צוות החירום בקיבוץ שנשאר בו כדי לסייע לכוחות החירום בעת הצורך ולשמור על הבתים, נשם הבוקר (שלישי) לרווחה, כשהבחין כי האש נעצרה בפתחו. כעת, אנשי המקום מספרים על מערך כיבוי מיוחד שהוקם סביב הקיבוץ בשנים האחרונות, וייתכן והוא זה שמנע את האסון.

ביישוב מספרים כי בעקבות שריפת ענק באזור שער הגיא בשנות ה-90 שאיימה על בתי התושבים, התקבלה החלטה על ידי מנהלי הקיבוץ לפתוח דרך באזור היער ובה הקימו צינור עם ברזי השקייה לאורכו להרטבת היער, דבר שלטענתם הציל את בתי התושבים בשריפה. בעקבות כך, רבים מהיישובים בסביבה בוחנים הקמה של מערך דומה גם אצלם.

איתן לבנה, מזכיר קיבוץ צובה, סיפר: "מנהלי הקיבוץ לקחו החלטה מדהימה והחליטו לפתוח דרך ביעד הסמוך שמגיעה עד הבתים ועל הדרך לפתוח קו מים עם ממטרות לקירור והרטבה. אנחנו משתמשים בזה כבר כמה שנים כי האזור הזה מועד לפורענות. ביומיים האלה מצאנו את האמצעים המיוחדים ולמזלנו הם עבדו. הרעיון מבחינתנו הוא להיערך צעד קדימה בכל דבר ולא לתת למזל לעשות את שלו".

מזכיר הקיבוץ תיאר התמודדות המערך עם איום האש בזמן השריפה, אך הטיל ספק אם המערך לבדו הוא זה שמנע את התפשטותה. "האש חלפה פה אתמול מטרים ספורים, לא יודעים להגיד אם זה שהרטבנו זה עזר, אבל אנחנו על זה. אנחנו מהבוקר מרטיבים את השטח כדי להימנע מלתת לגחלים הלוחשות להתפס", הוסיף.

לבנה ציין כי הם מקווים להחזיר את התושבים שפונו מבתיהם כמה שיותר מהר. "זו פעם ראשונה שאנשים פה מתפנים מהישוב, הייתה פה משמעת מטורפת ואנשים היו מדהימים. מקווה שעד שעות הערב נוכל לבשר שאפשר לחזור". יצאנו במינימום נזק מכל האזור. מבחינתנו, כל האירוע נוהל בצורה מדהימה, אין לי מילים".

אבי, חבר קיבוץ נוסף, סיפר: "הקו (צינור המים - ש"ה) הזה שעשינו לפני כמה שנים עבד לא בפעם הראשונה. נתנו לכל הקו המערבי ניסוך של מים, הרטבה עוד לפני שהאש הגיע כדי למנוע מהגיצים להיתפס ולהדליק אש".

"וזה עובד מעולה. זה קו שקיבוץ צובה עשה לבד וזה מוכיח את עצמו. זה שבתים בצובה לא ניזוקו, נוסף לכיוון הרוח שהיה לנו בו הרבה מזל, זה מה שמנע את האש. ביום-יום הקו הזה לא עובד - ובמאני טיים פותחים זרנוק שהוא פרוס כמעט על חצי קילומטר. פותחים נקודתית ומרטיבים את הצמחייה היבשה וזה מונע את ההתקלחות", המשיך.

אבי סיפר על המראות הקשים מנזקי השריפה. "לראות מהמרפסת ומחדר השינה שהכל שחור זה סיוט. אנשים לא מבינים את היקף השריפה, זה מטורף. הרי ירושלים השתנו פה לעד, ייקחו הרבה שנים שהצמחייה פה תתפתח. שחור בלב לא רק בעיניים".

בין המתפנים מהקיבוץ היו עמוס דוידס, תושב צובה, ובתו רותם, שהספיקו לעזוב טרם ההודעה הרשמית לכלל התושבים. "הלכנו לבריכה כשהיה רק פס דקיק של עשן בשמיים, ובתוך דקות העיניים התחילו לצרוב והשמיים הפכו כתומים", סיפרה רותם. "רצנו לחדר של אבא ואמרנו לו שצריכים להתפנות. אנחנו נסענו למשפחה בשריגים, אבל יתר החברים פונו לקיבוץ יבנה", ציינה.

דוידס אמר כי בתו הגיעה לפתע לחדרו ואמרה לו כי צריך להתפנות. "לא ידעתי על מה היא מדברת אבל כשראיתי מה קורה החלטנו שנוסעים מהקיבוץ. נכנסנו לרכב ונסענו". הוא התייחס למערכת ההגנה משריפות של הקיבוץ. "למעשה, בנינו שם מעין דרך מילוט בעת הצורך, בה ניתן יהיה לפנות תושבים ולהרטיב את האזור. אומרים שזה עבד כמו שעון שוויצרי", הדגיש. "אבל הבוקר זה די נגמר ועדיין לא לקחו סיכון. כעבור כמה שעות הודיעו שאפשר לחזור לבתים", הוסיף.

קיבוץ צובה הוקם ב-1948 על ידי חיילים משוחררים, בוגרי הכשרות, ויוצאי הפלמ"ח. ענפי הכלכלה של הקיבוץ הם תעשייה, עם מפעל זכוכיות המגן "אורן", חקלאות, וכן אטרקציות תיירותיות בו ובסביבתו.