שיעור ההתחסנות נגד הקורונה בקרב בני הנוער הערבים נמוך ביותר, ולפי הערכות היא עומדת על כ-20% בלבד מול כ-50% באוכלוסייה הכללית. באום אל-פחם למשל, רק 7% מגילאי 15-12 חוסנו כבר במנה שנייה. זאת, לעומת שיעור של פי עשרה בקרב בני העשרים-שלושים. במשרד הבריאות מודאגים מכך, כמו גם במשרד החינוך, וככל שמתקרבת שנת הלימודים הם מתחבטים מה ניתן וצריך לעשות עד אז כדי לצמצם את הפערים, ולהעלות דרמטית את מספר המחוסנים בקרב אוכלוסיית התלמידים הערבים.
"ההסברה של משרד הבריאות בנושא הזה לוקה בחסר", אומר ח"כ אחמד טיבי (הרשימה המשותפת), רופא במקצועו. "היא לא אפקטיבית מול תאוריות הקונספירציה שצריך להזים ולא מזימים אותן. צריך לעשות הרבה יותר כדי להגיע ישירות לצעירים, וצריך להיות יותר יצירתיים כדי לעודד אותם להתחסן. זה חשוב לכולנו, לא רק לבריאות שלהם. יש מדינות שמעודדות חיסון עם תמריצים חיוביים, שמעתי אפילו על חלוקה של אוזניות של אפל. אם זה מה שצריך לעשות כדי לעודד אותם אז אני בעד".
אל תפספס
טיבי מוסיף כי צריך לפנות אל בני הנוער באופן ישיר, לשלוח להם מסרונים לטלפונים ולדאוג שצוותים רפואיים יגיעו לבתיהם. "אני מאמין שאת השיעור הנמוך אפשר להכפיל בגישה אקטיבית", הוא מציע. "צריך להגיע למשפיענים ברשתות החברתיות ודרכם להגיע לבני הנוער. צריך לעשות זאת גם דרך אנשי דת, אנשי חינוך מובילים ואנשי ציבור מוכרים. אני מציע גם להעצים את הרופאים בקופות החולים, שמשקיעים במשימה הזו מאמץ ולתמרץ את מי שמצליחים לחסן יותר".
טיבי, שהתחסן כבר במנה השלישית של החיסון "מיד כשהיה אפשר", מספר שהוא פועל נמרצות לדחוף אנשים להתחסן. "אני עושה ככל יכולתי לעודד את כולם להתחסן. אני אומר לאנשים לכו להתחסן - החיסון אפקטיבי ומציל חיים, מוריד תחלואה ומוריד את חומרת המחלה".
בחברה הערבית מציינים תחושות של "מרדנות נעורים", לצד בטחון עצמי מופרז של צעירים שאומרים "לי זה לא יקרה, ואם זה יקרה אז אני חסון מספיק כדי להתגבר על המחלה הזו, שקטלנית במיוחד למבוגרים". אלה כמובן היבטים שניתן ליחס לצעירים בכלל, לא רק לבני נוער ערבים. לכך ניתן להוסיף גם "ספקנות של הורים" בקשר ליעילות החיסונים, לעומת הסיכונים. ספקנות זו שבה ומזכירה את אי האמון הכללי במוסדות המדינה, וסדרי עדיפויות שונים כמו מיגור הפשיעה והאלימות בחברה הערבית, המדירה שינה מבני הנוער והוריהם כאחד. יש גם מי שאומרים בחצי צחוק שעדיף "שהיהודים יהיו שפני הניסיון קודם". בינתיים, מספרי המתחסנים נותרים נמוכים בצורה מדאיגה.
"זה קשור לפחד, שנגרם בין היתר כתוצאה מדיסאינפורמציה ברשתות החברתיות", סבור ד"ר סמיר מחאמיד, ראש העיר אום אל-פחם ומנהל בית ספר לשעבר. גם הוא מציין את ההרגשה של "לי זה לא יקרה, והרגשת הביטחון שהפגיעה של המחלה בילדים מזערית". מחאמיד לא רק ממליץ על יצירתיות, הוא גם מיישם את ההמלצה - בקרוב הוא יקיים יום חיסונים לצעירים בשיתוף כל קופות החולים, שיחסנו באותו אתר. "נקיים גם הסברה במקום. יהיו חיסונים וכל מי שיתחסן יקבל מיד שובר לפעילות מהנה שאנחנו מארגנים בשיתוף המתנ"ס המקומי - החלקה על הקרח".
"עיתוי תחילת המבצע לחיסון בני הנוער היה בעוכריו", סבור פרופ' בשארה בשאראת, יו"ר החברה לקידום בריאות האוכלוסייה הערבית בהסתדרות הרפואית ומומחה ברפואת משפחה. "הגיעו לחסן את הצעירים כשהייתה דעיכה, בדיוק כשכולם חשבו שהמגיפה כבר מאחורינו. אולי הכל היה נראה אחרת אם היו מתחילים קודם לכן, קרוב יותר לשיא ההתפרצות", הוא סבור. בשאראת מציין גם כי עיקר הפרסומים וההסברה ממוקדים באוכלוסייה המבוגרת, ובמיוחד כעת לקבלת המנה השלישית. "מדברים על המבוגרים בני ה-60 ומעלה שהם קבוצת סיכון בהגדרה, מדברים על בעלי מחלות ומחלות כרוניות שזה לא מאפיין את הנוער, והם מסיקים מזה על דרך השלילה. ובכלל, מדגישים כל הזמן שגם אם צעירים נדבקים, אז הם עוברים את המחלה בצורה קלה, וזה מוסיף לשאננות - שלא נורא גם אם ידבקו".
לדברי בשאראת, "החברה הערבית היא חברה קולקטיבית מסורתית, יש בה חלקים נרחבים שמאמינים בגורל, ויש עדיין רבים המאמינים באלוהים ושלא משנה מה - 'מה שמכתוב - מכתוב'. זה אולי לא משפיע על מאה אחוזים מהאוכלוסייה, אבל זה מאפיין בעל השפיעה ניכרת על חלקים נכבדים". הוא מוסיף כי דווקא אצל האוכלוסייה המבוגרת זה פחות ניכר, אולי משום שילדיהם לחצו עליהם להתחסן: "אותם הורים חוששים מאד לשדל את הילדות והילדים שלהם כי יש חשש גדול מפני פגיעה בפוריות. זה משהו שמאוד מדאיג את החברה הערבית, הנושא הזה עולה כל הזמן ולהורים יש הרבה שאלות בנושא הזה. אני אישית השתתפתי בכמה אירועים מקוונים של משרד הבריאות בנושא חיסונים, והרבה מאוד מהשאלות היו בנושא הזה".
"צריך להבין שהאוכלוסייה הערבית במעמד סוציו-אקונומי נמוך, ובדרך כלל אצל אוכלוסיות במעמד לא גבוה אוריינות הבריאות היא נמוכה", הוא מוסיף. "זה לא אנשים מרמת אביב ג' שייכנסו לגוגל, יעשו מחקר עצמאי ויבינו הכול. כל שמועה משפיעה עלינו. לכן גם הגישה - איך להסביר לחברה הערבית את חשיבות החיסון - צריכה לקחת את זה בחשבון, וכנראה שהיא צריכה להיות שונה מדרך ההסברה בה נוקטים בחברות אחרות. אני אישית מאמין בהצלחה דרך רופא המשפחה או רופא הילדים האישי, אותם צריך להעצים ושם צריך לרכז את המאמץ. כשאני כרופא משפחה מתקשר לאבא אז הוא קודם כל מודה לי ומעריך את זה שאני טלפנתי אליו".
בשאראת מציין כי לפעמים אנשים שואלים אותו שאלות, נגיד האם הוא עצמו מחוסן, וכי המענה שלו לפניות מוכיח את עצמו. "ניסינו את זה בפברואר, כשהיה שיעור חיסון מאד נמוך מסיבות שונות שניסינו לפתור, אבל אני התרכזתי דווקא בהדרכה של רופאי המשפחה. עם רובם דיברתי אישית, ובעקבות זאת הם התחיל להרים טלפונים ולדבר עם האנשים. כשהרופא האישי מדבר איתך - האמון עולה. פרופ' חזי לוי היה אז מאד מודאג בנושא החיסונים במזרח ירושלים, ורק בשיטה הזו הצלחנו להעלות את שיעור המתחסנים".
הוא מסכם את דבריו בהמלצה לכל קופות החולים: "להבין שכשתושב מזרח ירושלים מקבל הודעה של משרד הבריאות לבוא להתחסן, או להביא את הילדים להתחסן, זה שונה מאד מאשר רופא המשפחה האישי שלו, זה המוכר לו, או לפעמים אפילו כשזה תושב אותה שכונה, שפונה אליו בפנייה אישית. צריך להבין את זה ולפעול על פי זה. אני פונה לכל ראשי הקופות שהיום אחראים על החיסונים - לדרבן את רופאי המשפחה והילדים במיוחד באוכלוסייה הערבית".