ראש הממשלה נפתלי בנט משתדל מאוד להשרות כל הזמן אווירת "ביחד-נס" לבבית על הממשלה שבראשה הוא עומד. בשמונת השבועות האחרונים הוא עבר להשתמש בלשון רבים - עשינו, החלטנו, אישרנו, ובעוד ניגוד בולט מקודמו, הוא מפזר קרדיטים בנדיבות לכל עבר. מדי סופ"ש, הוא מעלה לרשתות סרטון שמודה לשרים ולשרות על העשייה, ובפתח ישיבות הממשלה השבועיות הוא מקפיד להוסיף מילות שבח על ההרמוניה המשותפת. ביום שני, קצת לפני שמונה בבוקר, כשהממשלה התכנסה להצביע על התקציב, הוא התבלבל במשך כמה שניות. "אני, אה, אנחנו, שר האוצר, אני וכולנו, מביאים את הצעת תקציב המדינה להצבעה", אמר.
עוד בוואלה!
כראש ממשלה עם 6 מנדטים, בקואליציה צרה שבה כל אחד לשון מאזניים, אין לבנט ברירה אלא לנהל ממשלה במודל של קואופרטיב; אבל הוא לוקח את הקונספט של "ביחד" עד הסוף, עם נגיעות של רעל מהפלוגה ומורל של רשג"ד בצופים. באותה אווירה של שילוב ידיים ושכם אל שכם, התקציב עבר פה אחד בממשלה אחרי ליל דיונים ארוך, אבל ממש רגוע, ועל גבול המשעמם. היו משברים, היו פערים, אבל מלבד הקרב על תקציב הבריאות ומחאת החקלאים שעשו כותרות, הכול נסגר בשקט תעשייתי. עד כדי כך ששר האוצר, אביגדור ליברמן, נצפה מסתובב במשרד ראש הממשלה בחצות עם כוס יין לבן בידו, מברך "הכול גן עדן".
ותיקי המערכת הפוליטית התקשו להיזכר אם יש תקדים לתקציב וחוק הסדרים שעברו כל כך בקלות בממשלה - מבלי שתורם אפילו אצבע אחת נגד. זו הייתה אחת משתי המטרות האסטרטגיות שלשמה הוקמה הממשלה, כשראשונה היא כמובן הזזתו של נתניהו, שתשחרר את המשק מכלכלת הבחירות המשתקת של שלוש השנים האחרונות. אבל ברקע מנגינת הקומבייה של גיבושון התקציב יש אינטרס פוליטי משותף: כמעט כל השותפים בקואליציה, שנלהבים מהגעתם או חזרתם לשלטון, מעוניינים ברשת ביטחון של יציבות, לפחות לשנתיים.
הקרב האמיתי על התקציב, בכנסת, עוד לפניהם, והוא לא יהיה פשוט. אבל בינתיים, גם שם יצאו לפגרת הקיץ באווירה קבוצתית עם הישג משמעותי. אחרי רצף של מבוכות פרלמנטריות, הקואליציה סיימה את המושב הראשון עם ניצחון גורף על האופוזיציה בבחירות לנציגים בוועדה לבחירת שופטים, דיינים וקאדים, שהדיח את הליכוד והחרדים מעמדות ההשפעה המסורתיות שלהם. ראשי הקואליציה, עידית סילמן ובועז טופורובסקי, הצטלמו למזכרת וכמו חניכים ממושמעים היללו כמו ראש הממשלה את אחדות המטרות ו"האגרוף המאוחד".
בנט עושה מאמץ ניכר למתג את הביחד כסימן ההיכר של הממשלה, אבל באירוע המרכזי שאיתו היא מתמודדת - כמעט כל השותפים שלו נעלמים, ונעדרים ואת משבר הקורונה/דלתא הוא מנהל בעיקר לבד. כפי שנחשף ב"כאן", גם יאיר לפיד וגם אביגדור ליברמן לא הטריחו את עצמם אפילו לדיון אחד של קבינט הקורונה עד היום. שניהם שלחו נציגים ועודכנו ועוד שלל תירוצים עקרוניים ומתחמקים שמתקשים להצדיק את חוסר העניין של שני מנהיגים כה בכירים במשבר הבריאותי, כלכלי וחברתי הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל.
גם אם יש להם אמון מוחלט בראש הממשלה ובקבלת ההחלטות של השרים ודרגי המקצוע, ההיעדרות של לפיד וליברמן מקבינט הקורונה - בטח כשמתחילים לדבר על סגר - משדרת זלזול בחומרת המצב ובעיקר ניתוק מהציבור. הסוגיות על השולחן הן כבדות משקל, נוגעות לחיי אדם, ומשפיעות על מיליוני הורים וילדים ומאות אלפי בעלי עסקים ועצמאים. והם מוותרים על הזכות, וגם החובה, על פי החוק, להיות בתוך החדר. אפשר לשער בזהירות שאם חלילה היה מדובר במבצע צבאי או אירוע ביטחוני, הם לא היו מעזים לא להגיע ל*אף* ישיבה של הקבינט המדיני-ביטחוני.
גם בתוך קבינט הקורונה לא נושבת רוח הרמונית במיוחד וראש הממשלה לא מקבל גיבוי מלא משותפיו למאבק. בשבוע שעבר, כשהוא קרא לבני הנוער להתחסן בהמוניהם, הוויכוחים הפומביים של משרד הבריאות עם שרת החינוך יפעת שאשא ביטון על החיסונים בבתי הספר שיבשו לו את המסר. השבוע, היה זה שר הבריאות ניצן הורוביץ, שמסתייג מהגבלות וסגר, בדיוק כשלשכת ראש הממשלה התחילה להכשיר אותם בדעת הקהל, וגם התנער מהסגנון התקיף והאלים של בנט כלפי הלא מתחסנים, נדבך מרכזי באסטרטגיה שלו לניהול המשבר.
בעוד בנט מקדיש את רוב זמנו לדלתא, כל שאר השרים עסוקים גם בדברים אחרים. שר הבריאות מצא זמן השבוע להשיק תוכנית שתקל על תהליכי שינוי מין. ליברמן היה שקוע כל כולו בדיוני התקציב, לפיד מתכנן נסיעה היסטורית למרוקו, שר המשפטים, גדעון סער, לא משמיע כמעט קול בשיח על המגיפה ושקוע בחקיקה ובמשרד. שרת התחבורה, מרב מיכאלי, שעל כתפיה מונח משבר נתב"ג, מתרחקת מלוח הטיסות המתבטלות לטובת תחבורה ציבורית ורכבות ממוזגות. רק שר הביטחון בני גנץ מגלה איזושהי מעורבות פעילה בניהול המשבר, ככל שהתחלואה תעלה וניכנס לסגר כך יגדל גם תפקידה של מערכת הביטחון. היחידה שמפגינה נאמנות ומגבה ממש את בנט היא שותפתו, שרת הפנים איילת שקד, שמתראיינת ערב ערב באולפנים עם מסרי הממשלה.
ממשלת בנט-ולפיד הוקמה תחת אשליית החיסונים הראשונים שיצרו תחושת שווא שהקורונה מאחורינו. הדלתא שינתה את המציאות, והופכת להיות האירוע המכונן של הממשלה, אבל בכיריה עדיין לא הפכו את התקליט והם מפקירים את בנט לבדו בזירה. הסקרים המזדמנים מגלים שיש כבר תהליך של נגיסה מתמדת בשביעות הרצון מהממשלה, עם כל הכבוד ל"ביחד-נס", ולחלוקת קרדיטים, הם מעדיפים לא להיות חתומים איתו על הכישלונות. ליברמן ולפיד כבר הודיעו בעקבות הסערה שיתחילו להגיע לישיבות קבינט הקורונה. ככל שהמשבר מחריף ומתרבות התחזיות הקודרות על הסגר, קשה להם יותר להתחבא ולהתחמק. בנט הוא ראש ממשלה חלש ציבורית מלכתחילה - וכדי לרכוש את אמון הציבור בהגבלות והנחיות, הוא חייב לקבל זריקת אמון וגיבוי מתוך הבית המשותף.