אין חשיבות למי ביצע את הירי לצפון, הפעם תידרש ישראל לתגובה משמעותית יותר

מה שהתחיל במבצע "שומר החומות" בעזה במה שנתפס במערכת הביטחון כירי הזדהות של ארגון טרור פלסטיני עם המאבק של חמאס ברצועה, כפי שמתרחש בדרך כלל במבצעים של ישראל בעזה בשנים האחרונות, הולך ומסתמן בתקופה האחרונה כמגמה אחרת לחלוטין.

אין כל משמעות מי הוא ארגון הטרור שמבצע את הירי מלבנון והאם מדובר בארגון פלסטיני ולא בחיזבאללה עצמו. זהו אירוע ירי רקטות שני בתוך שבועיים, חמישי בחודשיים וחצי, זאת כשאפילו עזה שקטה באופן יחסי. במשך 15 שנה מאז מלחמת לבנון השנייה, למעט אירועים חריגים, בהם הגיב חיזבאללה לפעולה ישראלית או במהלך מבצע ישראלי בעזה, לא היה רצף כזה של אירועים, שלכאורה אין להם כל סיבה נראית לעין.

ישראל וחיזבאללה מורתעות אחת מהשנייה בשנים שחלפו מאז המלחמה. זאת בשל המחירים הכבדים שטמונים בה והפגיעה האפשרית בשגרת החיים של האזרחים וביציבות הביטחונית באזור. לשני הצדדים יש הרבה מה להפסיד בעימות ולכן ישראל וחיזבאללה פעלו מתוך אינטרס שגבול הצפון יישמר שקט, שונה בתכלית מקו העימות האלים בדרום.

בשבועות האחרונים התמונה הזו משתנה במהירות, מול עינינו. נראה שבצד השני האינטרס אחר וקצב האירועים ודחיפותם מסמנים כי יש מי שמעוניין שגם הגבול בלבנון לא יהיה שקט. לכל הפחות, אם זה היה מפריע לחיזבאללה הוא היה פועל באגרסיביות רבה כנגד מי שביצע את הירי. אם זה לא קרה עד עכשיו, כנראה שגם אצל חיזבאללה השתנה משהו יסודי בתמונת המצב.

לאחר אירועי הירי האחרון לפני כשבועיים, במערכת הביטחון סברו כי הירי אינו קשור לחיזבאללה וגם לא בוצע כתגובה לתקיפות המיוחסות לישראל בסוריה, שם חופש הפעולה של צה"ל וחיל האוויר גדול יותר.

האפשרות שמדובר אולי בניסיון של חיזבאללה ואיראן לשנות את המשוואות ולהגיב כנגד פעולות ישראל בסוריה דווקא בגבול עם לבנון נשללה לחלוטין.

היו גם שסברו במערכת הביטחון כי לאור המצב הקשה והכאוס בלבנון, ארגוני הטרור הפלסטינים במדינה מאפשרים לעצמם חופש פעולה גדול יותר ופחות מתחשבים באינטרסים של חיזבאללה. אך בצה"ל יודעים היטב גם היום: אם חיזבאללה היה רוצה לעצור את ירי הרקטות הוא היה עוצר ואפילו בקלות, במיוחד לאור העובדה שלפחות במקרים הקודמים את הירי ביצעו אותם ארגוני טרור פלסטינים פעם אחר פעם.

ירי הרקטות, שחוזר על עצמו פעם אחר פעם בחודשים האחרונים, מחייב את ישראל לבחון לעומק האם לא מתרחש מול עינינו שינוי יסודי ועמוק במציאות הביטחונית בגבול הצפון ואין מדובר באירועים מקריים או ביוזמה מקומית של ארגון פלסטיני. במערכת הביטחון חוזרים פעם אחר פעם בחודשים האחרונים על אותו סיפור מעשה, שאותו לעיתים ממהרים לנדב בשביל חיזבאללה, לפיו ארגון טרור פלסטיני סורר הוא זה שיורה את הרקטות.

הזהות של מי שיורה את הרקטות אינה חשובה. זו אולי שאלה מקצועית לצבא, אבל רצף האירועים האחרונים מחייב את מערכת הביטחון לבחון לעומק האם למעשה חיזבאללה הוא לא זה שמזיז את כלי המשחק על לוח השחמט, מתוך שיקולים שלו לאור המצב הקשה בלבנון ואולי גם מסיבות נוספות.

זהו מצב מורכב ולדרג המדיני דילמות קשות, כיצד לא להיגרר לתוך עימות פנימי קשה בלבנון ואל מול הקהילה הבינלאומית, בימים שהאתגר המדיני-ביטחוני של ישראל צריך להיות ממוקד במאבק ובקמפיין משותף עם מדינות המערב ושותפות נוספות מול איראן. מנגד, אין לישראל פריבילגיה שגם הגבול הצפוני יהפוך שוב לקו עימות לא יציב כמו בדרום.

במתח שבין לא להידרדר למלחמה בלבנון, ומנגד הצורך להגיב, לעיתים בשכונה המזרח תיכונית שלנו, חוסר בתגובה משמעותית לאירועים חריגים מזמין שוב את תקרית הירי הבאה ומקרב דווקא את ההסלמה. נראה שהפעם תידרש ישראל לתגובה משמעותית יותר, משום שעד עכשיו המסרים שניסתה להעביר לא הגיעו ליעדם.

מבחינת חיזבאללה, מסיבותיו שלו, נמצא פתרון מושלם. ארגון פלסטיני מבצע את הירי, חיזבאללה מסיר את אחריותו וישראל מסירה את אחריותו של חיזבאללה. לאורך זמן ישראל לא תוכל להמשיך כך.