רכבת ההרים של פרשת רצח תאיר ראדה ביצעה אתמול עוד תנועה חדה למטה, עוד אחת מהתנועות שגורמות ליושבים בה לכאב בטן. אבל שלא כמו בלונה פארק, הפנייה הזאת לא מלווה בפרצי התלהבות או צחוק, אלא רק בתחושה מעיקה שהפרשה הטראגית הזאת לעולם לא תסתיים, ושהערך המשפטי של סופיות הדיון לעולם לא יתקיים בה.
כן, בתיק זדורוב, כמו בתיקי רצח רבים, נעשו לפני 15 שנה מחדלים רבים שהזינו במשך שנים חורשי קונספירציות וסוכני בדיות ברשתות החברתיות, בכלי התקשורת, וגם בבית המשפט. גלי הפופוליזם החלו בהאשמת בנות כתתה של תאיר ראדה ברצח, ואחר כך עברו להאשמתה המופרכת של אולה קרבצ'נקו (א"ק) ברצח.
בעקבות הסרטים והסדרות שהתבססו על התיאוריות הללו, תיק זדורוב הפך להיות נושא לשיחות ברזיה. לכל אחד יש דעה על התיק, גם אם מקורות המידע שלו לדעה הזאת מפוקפקים למדי, וכל זה על אף שבהיסטוריה של ישראל היו הרשעות הרבה יותר גבוליות מהרשעתו של זדורוב בדין. אנשים פה הורשעו על הרבה הרבה פחות, בתיקים שלא רק שלא היתה בהם הודאה בפני מדובב, או בפני חוקרים (כמו במקרה זדורוב), אפילו גופה לא היתה נוכחת במועד ההרשעה.
לטורים נוספים של ברוך קרא בוואלה!
כבר כתבתי כאן בעבר שהטענה שאני מעלה לא קשורה לשאלה אם זדורוב אשם או זכאי, אלא רק לסטנדרט הישראלי של "הספק הסביר", שנמצא הרחק ממקרה זדורוב. כלומר, אם הוא היה צריך לצאת זכאי, רבים היו צריכים לצאת לחופשי לפניו.
אבל זו לא השאלה שעמדה אתמול בפני השופט ערפאת טאהא, שדן בשאלת שחרורו של זדורוב במהלך המשפט החוזר, שהוא עצמו אינו נמצא בהרכב השופטים. בדרך כלל, אין כל דילמה בשאלה אם אדם שהוגש נגדו כתב אישום על רצח יישב במעצר עד תום ההליכים. זה מובן מאליו, בוודאי כשמדובר ברצח נערה בת 13 שבוצע בחמת זעם. כמו בתחילת הדרך, גם היום זו עמדת הפרקליטות. אם כן מה הוא הדבר שהשתנה? מהו הדבר שגרם לשופט טאהא (אגב, שופט שדרך קבע לא יושב בתיקים פליליים, אלא בתיקים אזרחיים), להורות על שחרורו של זדורוב במהלך המשפט החוזר?
"אכן נקודת המוצא היא שנשקפת מסוכנות גבוהה ממי שנאשם ברצח", כתב השופט טאהא. "ברם עניינו של מי שיושב בכלא במשך 15 שנים, והוחלט לקיים בעניינו משפט חוזר אינו כעניינו של מי שמוגש נגדו היום כתב אישום ובצדה בקשה למעצר עד תום ההליכים". השופט מיד הפנה לפסק הדין שראה בו כמנחה בפרשה זו - פרשת רצח הנער דני כץ.
באמצע שנות השמונים הורשעו חמישה ערבים ישראלים ברציחתו של כץ. לאחר שהתגלה כי ההודאות בעניינם נגבו באמצעים פסולים הוחלט לקיים בעניינם משפט חוזר (שאכן התקיים והם הורשעו גם בו). בזמן המשפט שלושה מהחמישה שוחררו בערבות למעצר בית.
ההתבססות של השופט טאהא על מקרה כץ די תמוהה, שכן שהקשר בין האירועים רופף בשני היבטים עיקריים: במקרה כץ, הראיה המרכזית בתיק - ההודאה של החשודים בפני החוקרים - היא שהיתה בסכנת התרסקות. וללא ההודאה לא היה תיק. לכן, כתב אז שופט בית המשפט העליון, אדמונד לוי, כי "בנסיבות אלה חל כרסום בראיות". בנוסף לכך, שלושת הרוצחים היו בהליך שיקום ארוך בבית הכלא ובמשך כל שנות מאסרם יצאו לחופשות רבות. לכן, לבית המשפט היתה סיבה טובה לחשוב שבנסיבות העניין מסוכנתם ירדה דרמטית.
מקרה זדורוב רחוק מאד ממקרה כץ. הראיות המשמעותיות החדשות בתיק זדורוב הן חוות הדעת על זליגת הדם וכן כתם הדם של ראדה שנמצא בתא נוסף בחדרי השירותים. הראיות הללו, חשובות ככל שיהיו, לא מכרסמות בראיות המרכזיות בתיק, ובראשן ההודאה בפני ארתור המדובב, אלא לכל היותר עומדות מולן. במשפט החוזר יקבע הרכב השופטים איזה משקל יש לתת לראיות החדשות, אלא מול ההודאה בפני המדובב ושאר הראיות שבתיק. מה שברור הוא שזה לא המקרה שמתאים לדבריו של השופט לוי על "כרסום בראיות".
יתרה מזאת, זדורוב, בשונה מרוצחיו של כץ, לא יצא מכותלי בית הכלא לחופשה מאז תחילת מאסרו לפני 15 שנה. כלומר, לא נכנס בפועל להליך שיקום שבו אפשר לקבוע שכבר אינו מסוכן. בהתחשב במה שמיוחס לו, רצח ילדה בת 13, הוצאתו לחופשי נראית די תמוהה.
שאר הדוגמאות שבהן בחר השופט היו חלשות עוד יותר. במקרה דניס אייזן, שהורשע בהריגת בנו הפעוט וזכה למשפט חוזר, השחרור היה הגיוני לחלוטין. לא היתה כל טענת מסוכנות אמיתית נגד אייזן, שהורשע למעשה בכך שניסה להשתיק את בנו התינוק בהטחת גופו לעריסה. במקרה של שוורץ שהורשע באונס וזכה למשפט חוזר, הוא נשלח לתסקיר מקיף של שירות המבחן, מה שלא קרה במקרה זדורוב.
אי אפשר לייצר את כל התקדימים על גבי תיק אחד גדוש ביחסי ציבור
אני נמנה על אלה הסבורים שהתביעה ובתי המשפט בישראל קלים מדי על ההדק במעצרים. רבים מהמעצרים לא מוצדקים. במקרים רבים הרשויות יכולות לייצר חלופת מעצר אפקטיבית במקום למהר ולשלול חופש בטרם משפט. כן, אולי צריך לשנות את הסטנדרט הישראלי לא רק של הספק הסביר, אלא גם של המעצרים, אבל אי אפשר לייצר את כל התקדימים כולם על גבו של תיק אחד גדוש ביחסי ציבור, בשרלטנים ובפסיכוזה חברתית.
זדורוב כרגע, לכל הפחות, נאשם ברצח ילדה בת 13. שחרורו כרגע, על סמך חוות דעת פורנזית חדשה חשובה ככל שתהיה, שמולה עומדת חוות דעת נגדית של הפרקליטות, נראה מופרך לחלוטין בהתחשב בסטנדרט הפלילי הישראלי.