נותר רק להודות למזלנו הטוב: תארו לעצמכם שבנימין נתניהו הוא ראש האופוזיציה לא בתמוז 2021 אלא בתמוז 1950. הוא היה בוודאי משכנע את האופוזיציה להצביע גם נגד חוק השבות, שאושר לפני 71 שנה. האיש, שעוד לא סיים להימלט מהצבעותיו בעד ההתנתקות, ייאלץ להימלט עד סוף ימיו מההצבעה הישירה נגד בטחון המדינה אותה הוביל הלילה, רק כדי להטריל את הקואליציה. הוא לא הפיל את הממשלה, הוא הפיל הצעת חוק שהוא עצמו הגיש לפני שבועות ספורים. הוא פגע פגיעה ישירה בביטחון המדינה רק כי הוא לא מסוגל להתרגל לעובדה שמישהו אחר הרכיב ממשלה בישראל. מוראלית, השיג אתמול נתניהו ניצחון. היסטורית, ביטחונית, פטריוטית וציונית, זו תבוסה שמעולם לא יצליח להתנער ממנה.
לו לא היה מכשיר במו ידיו ושופרותיו את מנסור עבאס, אפשר עוד היה להתחיל להצדיק או לגייס תירוצים להתנהגות המחפירה הזו. לו לא הגיש בעצמו את הצעת החוק הזה, אותו כנ"ל. לו האופוזיציה, במהלך 20 שנה, סיפקה תמיד את הקולות הנדרשים להעברת הצעת החוק הזו, שנה אחר שנה, בהתעלם משיקולים פוליטיים קטנוניים. אבל נתניהו הוא משהו אחר לגמרי. הוא לא אופוזיציה ציונית, הוא אופוזיציה ביביסטית. לא המדינה מעניינת, אותו. הוא-עצמו חשוב לעצמו הרבה יותר. מה שמדהים היא העובדה שהוא מצליח לסחוף אחריו את כל קהל משוללי האישיות, נטולי עמוד השידרה ומכושפי המצפון.
עוד בוואלה!
אין לו קווים אדומים. הוא יודע שהליכוד עצמו הצביע בעד החוק הזה כשהיה באופוזיציה, הוא יודע שיש עתיד תמיד איפשרה לחוק הזה לעבור כשהייתה באופוזיציה, כמו כל שאר המפלגות הציוניות. הוא יודע ומתעלם. היציאה מבלפור, שצפויה להתרחש סוף סוף השבוע, מעבירה אותו על דעתו וזה עוד היה מתקבל על הדעת, לולא העביר הוא את האופוזיציה כולה על דעתה.
הם מנופפים עכשיו ב"חוק יסוד ההגירה" החדש, אותו הם מעדיפים על הארכת הוראת השעה הנוכחית. אז למה הם לא העלו אותו עד היום? למה במשך 20 שנה הם הסתפקו בהוראת השעה הזו? התשובה פשוטה: כל עוד הם בשלטון, זה מספיק. כשהם לא בשלטון וצריך להפיל את הממשלה, עושים הכל, כולל הכל, כולל פגיעה בביטחון, כדי להשיג את המטרה.
תתפלאו, אבל גם כאן יש אתנחתא קומית: זוכרים את שיקלי? עמיחי שיקלי, ההוא מהמכינה, הפטריוט הלוהט שלא הסכים, בשום אופן, לבגוד בערכיו, בעקרונותיו, במוסריותו הטהורה והבלתי מתפשרת ותקע בגבו של מי שהביא אותו לכנסת סכין כשהצביע נגד הקמת הממשלה? אז אותו שיקלי היה הקול המכריע אתמול והצביע יחד עם עופר כסיף, אחמד טיבי, איימן עודה ושאר חברי המשותפת נגד הארכת הוראת השעה. לפתע, התפוגגו העקרונות. פתאום, נמוג ביטחון המדינה. הערכים נפוצו לכל עבר. נדמה לי שקם יורש לנתניהו, עוד בחייו. מבחינת ריכוז האמביציה הבלתי ניתנת לריסון, השאפתנות שאינה ברת כיבוש וחוסר הבושה הבלתי נתפס, מדובר אכן בביבי חדש (אם כי הישן עוד כאן איתנו).
הערת הרגעה: אין צורך לרדת למקלטים. את הנזק שנגרם למדינת ישראל הלילה אפשר לבלום, לפחות לעת עתה. שרת הפנים שקד יכולה למנוע אישור בקשות לאיחוד משפחות ואני מעריך שכך היא תעשה. הקואליציה הצליחה לטרפד את האי-אמון שהאופוזיציה הגישה (הממשלה האלטרנטיבית בראשות אריה דרעי) ולהדגים לכידות לא צפויה: כל סיעת מרצ ומחצית סיעת רע"ם הצביעו נגד האידיאולוגיה ובעד המשמעת הקואליציונית, דבר שאינו מה בכך.
דבר אחד אי אפשר יהיה לשנות, לנצח: ספרי ההיסטוריה, כלומר הוויקיפדיה, שירדפו את בנימין נתניהו, אבי דיכטר ושאר לוחמי ביטחון ישראל, שהתנקשו אתמול באותו ביטחון ממש בו הם מנופפים שנות דור. על זה, אין לאף אחד מנדט לסלוח להם.