ב-12 ביולי 2006 תקפו לוחמי חיזבאללה סיור של צה"ל בגבול הצפון, הרגו חמישה חיילים ופצעו שניים. גופותיהם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב נחטפו על ידם לשטח לבנון. תוך ניסיון לחלצם, עלו חמישה לוחמי שריון עם טנק על מטען רב עוצמה ונהרגו.
בשעה 22:30, בתום ישיבת שארכה שעתיים, החליטה ממשלת ישראל פה אחד להגיב בתקיפה צבאית חריפה. ב-33 ימי לחימה נהרגו 163 ישראלים מתוכם 121 חיילים, מאות חיילים ואזרחים נפצעו, ובסך הכול כ-4,000 רקטות נחתו בשטח ישראל. חיזבאללה היה אחראי לשיגורן של אלפי רקטות וחיל האוויר ביצע יותר מעשרת אלפים גיחות מבצעיות.
עוד בנושא
בירור מקצועי שנערך בצה"ל בראשית המלחמה העלה כי הייתה התרעה כללית ולא נקודתית על האפשרות לחטיפת חיילים בגבול לבנון. שנה לאחר המלחמה הסבירו באמ"ן כי גורמי המודיעין הצליחו להעריך נכונה את כוונות חיזבאללה אך לא הצליחו לשכנע בכך את מקבלי ההחלטות. ועדת וינוגרד ציטטה את מכתבו של ראש אמ"ן דאז האלוף במיל' אהרון זאבי פרקש, לפיו חיזבאללה יממש את איומיו למרות האילוצים במרחב.
המכתב בו העריך אמ"ן שחיזבאללה ימשיך בביצוע פעילות חבלנית עוינת, כולל חטיפה שהוערכה בסבירות גבוהה מאוד, הועבר לשלושה גורמים: ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל. גם ראש אמ"ן דאז, אלוף (מיל') עמוס ידלין, אמר לראש הממשלה אהוד אולמרט במרץ 2006 כי "חיזבאללה עובד על משהו. החטיפה נשארה לגיטימית".
אלוף (מיל') פרקש סיפק את המידע אך נכשל בהטמעתו, ולכן הרמטכ"ל דאז דן חלוץ לא הבין את גודל האיום, שהוא חטיפה אפשרית שתוביל למלחמה. כמו כן, נדחו פעם אחר פעם דרישות ותחינות של מפקד עוצבת הגליל תא"ל במיל' גל הירש לקבל תגבור נוסף לאורך הגבול מחשש לחטיפה.
ימים אחדים אחרי הורדת הכוננות בגבול בוצעה החטיפה. חודשים אחריה התגלו במרחק של מאה מטרים מהגדר, בתוך השטח הישראלי, שקים ובהם אמצעי לחימה ששימשו את לוחמי חיזבאללה, שהוצבו שם ככל הנראה ככוח אבטחה ותצפית למטרת חטיפה. היקף אמצעי הלחימה הצביע על גודל הפער המודיעיני והחורים בהגנה.
התקלות והלקחים
תהליך קבלת ההחלטות של ממשלת ישראל התבסס בעיקר על פעולות אפשריות שהציע הרמטכ"ל דן חלוץ, מידע מודיעיני והערכות ביטחוניות. המטה הכללי לא התכנס פעם אחת לאורך כל ימי המלחמה. בצה"ל טענו אז כי ה"בור" היה בשיפוצים. חלוץ החליף את הדיון במטה הכללי בפורומים ל"עיצוב המערכה" והמבקרים של צה"ל באותם ימים טענו לקול אחיד מדי לגבי האופן שיש לנהוג בחיזבאללה.
לאחר המלחמה נטען כי ההתנהלות הצבאית גרמה לעיוורון מודיעיני. גורמים בכירים חשו כי הם לא נחשפו למלוא התמונה המודיעינית ולכן החליטו גורמים מדיניים על קיום שיחות מחוץ למסגרת הצבאית, בניגוד לפקודות הצבא ולדעתו של הרמטכ"ל.
שנה וחצי אחרי המלחמה חתמו משרד החוץ וצה"ל על מסמך כחלק מיישום לקחי ועדת וינוגרד, שיחייב את אמ"ן להעביר למשרד החוץ ידיעות מודיעיניות גולמיות הרלוונטיות למחקר ולניתוח המציאות.
חיל האוויר התאמן משנת 2001 על השמדת מערכי הרקטות ארוכות הטווח של חיזבאללה, מה שלימים כונה מבצע "משקל סגולי". הישגי המבצע האווירי בלילה אחד שארך 34 דקות נגד כמאה אתרים הדהימו את חיזבאללה, משום שהוא הוכיח חדירה מודיעינית עמוקה מאוד לבתי פעילי הארגון בהם הוסתרו מערך רקטות מסוג פאג'ר, שנסראללה ראה בו נשק אסטרטגי ואיום משמעותי ביותר על ישראל.
יחד עם זאת, בתחומים אחרים התגלו פערים מודיעיניים מהותיים, שחלקים מהם נחשפו בעדויות. בעדותו של קצין שריון ראשי דאז, תא"ל במיל' רודוי חלוצי, הוא טען כי ידעו שברשות חיזבאללה טיל הנ"ט מהטובים בעולם (הקורונט), אך הופתעו מהכמויות שהיו לארגון. לטענת חלוצי, אחד מכל עשרה טנקים ישראלים נפגעו במלחמה. חיזבאללה הצליח להרוג 27 חיילים שלחמו בטנקים ובכלי רכב קרביים משוריינים ובעוד 22 שפעלו מבתים בלבנון.
באמ"ן דחו אז את הטענות לפערי המידע ואמרו כי המודיעין היה טוב ברמת המטכ"ל והפיקוד וכן ברמת הדרג הנפרש, אך אלה לא הצליחו להעביר אותו באמצעות מערכות המידע לגורמים השונים.
המודיעין האיכותי שאסף חיזבאללה על צה"ל
שבעה ימים לאחר תחילת המלחמה השתלטו לוחמי גדס"ר הצנחנים בפיקודו של תת-אלוף נמרוד אלוני, לימים מפקד אוגדת עזה, על חלקו הצפוני של הכפר מרון א-ראס, בו נעצרו חשודים. חוקרי שבויים מיחידת 504 חקרו תושב מקומי, שהוביל אותם למבנה בו הוסתרה תחנת האזנה של חיזבאללה במסווה של תחנת רדיו אזרחית.
במבנה נחשף ציוד האזנה איראני איכותי מאוד, שבאמצעותו האזינו פעילי חיזבאללה 24 שעות ביממה לשיחות הקשר ועקבו אחר הפעילות המבצעית של צה"ל, כולל שיחות שהתנהלו במרחק רב מהגבול. על המפקדים נבנו תיקי מודיעין, בהם תיק שלם על מפקד האוגדה תת-אלוף גל הירש.
פערי המודיעין היו לא רק בקרב כוחות היבשה אלא גם בזירה הימית. ב- 14 ביולי, ליל שבת, דקות ספורות אחרי שנפתחו מהדורת החדשות, סיפק נסראללה תמונת ניצחון כשהודיע בנאום מוקלט מראש בתחנת הטלוויזיה אלמנאר, כי ספינת מלחמה של חיל הים הישראלי בוערת מול חופי ביירות ועומדת לשקוע.
בתחילה בצה"ל הכחישו את הפרטים אך לאחר כמה שעות הודו כי טיל ששוגר מהחוף בלבנון פגע בסטי"ל אח"י חנית. הטבעתה של משחתת "אילת'" בשנת 1967 היתה הפעם האחרונה בה נפגע כלי שיט של חיל הים על ידי האויב. חיל הים הודה מאוחר יותר כי לא ידע שבידי חיזבאללה טיל חוף-ים מסוג c-802.
כמה ימים לאחר מכן אמרו קצינים בכירים באמ"ן כי בהיעדר מידע מודיעיני, יהיה נכון שחיל הים יניח שהטיל נמצא ברשות הארגון השיעי בלבנון. האירוע הוגדר כמחדל עצום, מאחר ששאר הספינות של חיל הים שהיו בקרבת חופי לבנון, היו בכוננות מפני טילים באמצעות מערך לוחמה אלקטרונית. מתחקירים התברר כי חיל הים לא עבר במלואו ממצב שיגרה למצב מלחמה, ולכן לא הופעלו מערכות ההגנה האקטיביות והפסיביות על הסטי"ל, ובעקבות תקלה המכ"ם כובה. ארבעה חיילים נהרגו מפגיעת הטיל.
המודיעין שהועבר על קו הביצורים שהקים חיזבאללה לאורך הגבול בדרום לבנון, שכלל יותר מאלף אתרים, היה חלקי ולא הגיע לכלל הכוחות. חלקו נמסר בארגזים וקלסרים ולא היה מעודכן. כשהוטחה ביקורת בעוצבת הגליל ובפיקוד הצפון, נטען ובצדק על ידי מפקדים בשטח, כי הבנייה ההנדסית של חיזבאללה באתרי צבא חפורים, שכונו "שמורות הטבע", לא נבנתה בשנה אחת, אלא לאורך שנים מאז הנסיגה של צה"ל מלבנון בשנת 2000. לכן, המודיעין שנמסר לכוחות השריון שתמרנו לעבר בינת ג'בל היה משנת 2002 ולא עודכן מאז. באחד המקרים חשף כוח של מגלן על מרחב בכפר מרון א-ראס "שמורת טבע" שעוצבת הגליל כלל לא ידעה עליה.
מנגנון ההסברה של חיזבאללה
עוד בתקופת הלחימה ברצועת הביטחון עשה הארגון השיעי שימוש באמצעי תקשורת לרבות ערוץ טלוויזיה, תחנת רדיו ושימוש ברשת האינטרנט ובכלי לוחמה פסיכולוגית, באמצעותם הזין במידע את את כלי התקשורת הערביים והבינלאומיים, כולל את ישראל.
חיזבאללה תיעד בסרטי וידאו התקפות על מוצבי צה"ל בעת המלחמה, כמו ההתקפה על סטי"ל אח"י חנית. במקרה זה, כלי התקשורת בישראל שידרו את הנאום של נסראללה מהבונקר, ששילב סרטון וידאו בזמן אמת של אח"י חנית עולה באש. באותן דקות ארוכות ניסו בישראל להבין האם מדובר בתעמולה או בתיעוד אמת.
לאורך השנים הצליח חיזבאללה לבנות לעצמו ולעומד בראשו דימוי של אויב איום וחזק, וצה"ל לא עשה מספיק כדי להתמודד עם התעמולה של הארגון השיעי. מפקדים בצה"ל נפלו לתוך המלכודת התעמולתית וכינו את חיזבאללה כ"ארגון הגרילה הטוב בעולם". מנגד צה"ל התקשה להבליט את הישגיו במלחמה וביקורת נשמעה נגד דובר צה"ל.
בשיא המלחמה הגיעו למסקנה כי נדרשת עזרה מ"ערביסט", שידבר אל לבבות הלבנונים בפרט ואל העולם הערבי בכלל. האלוף יואב (פולי) מרדכי, קצין בעל עבר מודיעיני עשיר, ולימים דובר צה"ל ומתאם פעולות הממשלה בשטח, הוצב מול המצלמות והמיקרופונים, ומהר מאוד הפך ללהיט בקרב דוברי הערבית. אולם, בשל קרבות אגו של בכירים במטכ"ל לבסוף הופסקו הראיונות. דוגמה נוספת לפער בין הרצוי למצוי באה לידי ביטוי כשצה"ל התאמץ לחפש אחר תמונות ניצחון. הוא אף שקל לשלוח את גדס"ר צנחנים לצלם תמונות מחבלים, אך חזרו בו בשל הסכנה ללוחמים.
בנוסף, היום הקשה לתדמיתו של צה"ל היה היום בו הוחלט למנות את סגן הרמטכ"ל האלוף משה (קפלן) קפלינסקי לנציג המטכ"ל בפיקוד הצפון בפיקודו של האלוף אודי אדום. בהודעת דובר צה"ל הודיע הרמטכ"ל חלוץ כי שלח את קפלן לפיקוד הצפון כדי לתאם את מאמצי צה"ל, אך העיתונאים הגדירו זאת כהדחה של האלוף אדם. הציבור לא קיבל את הנימוקים להצבת קפלן ופירש אותם כהודאה בכך שצה"ל אינו מתפקד כשורה.
סיכול בכירי חיזבאללה
צה"ל רצה מאוד לחסל בכירים ברחבי לבנון כשם שהצליח ברחבי יהודה ושומרון וברצועת עזה, אך הבכיר ביותר שנהרג בקרב פעילי חיזבאללה היה נור א דין שלהוב, בכיר במנגנון הברחות רקטות מסוריה ללבנון. פער מודיעיני חמור התגלה בזמן ששר הביטחון דאז עמיר פרץ ביקש את התיק על נסראללה ובכייר, ובמודיעין רמזו שאין תיק כזה. גם מאמץ של המוסד לא הועיל. קהילת המודיעין נתפסה מופתעת מהרצון לסכל בכירים, מה שלא הפריע לבכירי צה"ל לצאת בזחיחות אל הקרב.
באחד התדרוכים בקריה ישב תת-אלוף (מיל') רם שמואלי, בכיר בחיל האוויר, כשלצדו מפקד זרוע היבשה דאז ושר הביטחון כיום, בני גנץ, שאמר "אני ומפקד זרוע היבשה מושבניקים. וכשיש להרוג נחש אנחנו לוקחים טוריה ומכים אותו בראשו, פותחים אותו לשניים. בהתחלה הוא עוד זז אבל בסוף זה נגמר". דבריו עוררו ביקורת קשה, ולכן זו היתה הפעם האחרונה במלחמה שעמד בפני מצלמות.
בליל ה-19 ביולי ניסה חיל האוויר לפגוע בצמרת חיזבאללה. לפי מידע מודיעיני, מנהיג חיזבאללה וראשי ארגונו שהו בבונקר תת קרקעי בבורג' אל בורג'נה שבלבנון. מטוסי אף-16 פגעו בדיוק במטרה ועמוק מאוד מתחת לפני הקרקע - אך אנשי הארגון כבר לא היו שם. 23 טונות של פצצות הוטלו לשוא.
ב-2 באוגוסט 2006 כוחות מסיירת מטכ"ל ושלדג פשטו על מרפאה בבעל בק בבקעת הלבנון, ששימשה כמפקדה ומחסן אמל"ח. מטרת המבצע היתה לערער את הביטחון העצמי של חיזבאללה, שעתה העורף שלו לא היה חסין. במבצע נהרגו כעשרים מחבלים, נאספו מסמכי מודיעין וחמישה אזרחים נעצרו. אמ"ן הגדיר את המבצע כסיפור הצלחה אך קצינים באמ"ן ביקרו את הישגי המבצע.
ביטחון שדה מול הגברת השקיפות
בעשור הקודם ישראל בכלל וצה"ל בפרט הפכו שקופים עבור האויב. לוחמי צה"ל שחדרו לבונקרים והחמ"לים של חיזבאללה לאורך הגבול חשפו מידע מודיעיני רב שנאסף על צה"ל. המידע הגיע לרמת פירוט של סיווג יחידות ורמת הכושר, הבדלים במראה וסימני היכר.
בצה"ל ידעו היטב כי חיזבאללה קיבל בשנת 2004 מכשירי האזנה ומעקב מאיראן אך העריכו כי יעשה בזה שימוש לניתוח אסטרטגי של ישראל וצה"ל, ולא נגד מפקדים ופעילות לאורך הגבול באופן שישמש את חיזבאללה לצורכי חטיפה. למרות זאת, בצה"ל נכתבה פקודה שתכליתה היתה להתריע על היכולות בפני כוחות הביטחון השוטף של הצבא בגבול כדי להגביר מודעות, אך הפקודה לא הופצה. לראיה, חיילים חצו לשטח לבנון עם מכשיר סלולרי ובכך סייעו לחיזבאללה לאתר מיקום כוחות ומידע מסווג.
לפני המלחמה תא"ל גל הירש הגה רעיון מהפכני לתוכנית תמרון לעומק שטח לבנון, "מגן הארץ תמרון אחר" - דובר על שילוב בכל מפקדה של כוח הסברה, תקשורת וביטחון מידע. אך התוכנית לא יצאה אל הפועל.
תחום נוסף שהעסיק את צה"ל היה הדלפת מידע מסווג וקריטי. כבר בשנת 1997 יירט חיזבאללה תמונות מל"ט, שסיפקו לו מידע על נתיב החדירה של שייטת 13. כתוצאה מכך יש הטוענים כי נגרם אסון אנצריה בלבנון. גם תא"ל ארז גרשטיין שילם על כך בחייו כשחיזבאללה חשף את נתיב הנסיעה שלו והטמין בדרכו מטעני חבלה. בלא מעט מקרים עלה החשד שחיזבאללה משגר רקטות לעבר ערים ויישובים בהם ביקרו בזמן אמת אישים בכירים. חלוץ כתב בספרו, כי בעקבות ההדלפות מספר המשתתפים בפורומים בהם נדונו סוגיות רגישות צומצם משמעותית, וכי התחושה היתה שהמפקד אינו יכול לסמוך על חלק מאנשיו.
מלחמות בצמרת קהילת המודיעין
היריבות בין אמ"ן, שב"כ ומוסד היא היסטורית. כל ארגון רוצה להגן על המקורות שלו, ולא לחשוף אותם בפני יתר הגופים. לכן נהגו הארגונים להעביר זה לזה מידע מעובד בלבד, ולא מידע גולמי שעשוי לחשוף מקורות. בשנת 2005 הקים המוסד תשתית טכנולוגית מתקדמת לאיסוף מידע, שהיתה נפרדת מאמ"ן. הדבר הביא להידרדרות היחסים בין הארגונים. מנגד היחסים בין שב"כ לצה"ל התקרבו בשל מכונת סיכול הטרור הפלסטיני, שעבדה בצורה משולבת מראשית שנת 2000.
אמנם כניסתו של האלוף ידלין לתפקיד ראש אמ"ן הורידה את המתח עם המוסד, אך היחסים עדיין לאה התייצבו, וידעו עליות ומורדות. בראשית המלחמה, בזמן שחלוץ התעקש להסתפק בתקיפות אוויריות, המליץ מאיר דגן על תמרון קרקעי. דיסקין הציע לגייס את אנשיו במסגרת מילואים כדי לנצל את הידע שלהם על לבנון בתקופה שקדמה לנסיגה, אך שניהם קיבלו סירוב מוחלט. יאמר לזכותם של דיסקין ואנשי השב"כ שבזמן שנפלו רקטות על העורף וכשצה"ל תמרן לעומק שטח לבנון, סוכלו פעולות של יחידת 1800 בחיזבאללה שהתאמצה לחדור לישראל ולקדם פיגועים.
על אף הפערים והמחדלים הרבים שהתגלו במהלך המלחמה, את מרבית הקשב והביקורת גרר התמרון הקרקעי של צה"ל. רמת הכשירות של כוחות היבשה לקתה בחסר, הציוד לא התאים והיה מיושן, והאימונים לא תאמו למתאר הלבנוני. כל אלו יחד פגעו באמון הדרג המדיני והדרג המטכ"לי ביכולתו של צה"ל להוציא פעולה יבשתית מתוכננת, מקצועית, רחבה ומתוכננת נגד חיזבאללה. תחושות אלה מלוות את ישראל עד היום.