סמוך לשער הכניסה למוצבי הר דב (חוות שבעא) תלוי דף A4 המודיע על טקס חניכת מצפה רצועת הביטחון, שהתקיים בחודש שעבר. נקודת התצפית, שפתוחה לקהל רק בתיאום עם צה"ל, מספקת מבט מקיף לדרום לבנון, תזכורת תמידית לקרבות, וגם חיזוק המורשת של צה"ל, שמנהל כיום קרב טקטי ופסיכולוגי כאחד מול חיזבאללה. ציר תנועה סמוך "חסום" בסרט סימון לבן, שאמור להרתיע סקרנים שמעוניינים להבין מה השתנה באזור 11 שנים לאחר מלחמת לבנון השנייה. שילוט נוסף בכניסה לאחד הצירים אוסר על המשך נסיעה ומזכיר כי איום המטענים המתוחכמים של חיזבאללה שריר וקיים.
דקות אחדות משם, מתפתלת הדרך לעבר הכפר רג'ר, שחצוי בין שטח לבנון לישראל, ועוברת על פני מזרקה מתוחזקת וכיכר עמוסה פרחים צבעוניים. "אתה לא יכול להיכנס ככה סתם", הסביר אחד מלוחמי משמר הגבול, "רק אם מישהו מהכפר מזמין אותך אתה יכול להיכנס, אחרי הרשמה ובידוק". חייל גולני בעמדה המאובטחת מדבר בקשר ומספר על "שקט שיכול להשתנות. כשתחזור אחורה תסתכל על הכביש. ירו שם טילים על שיירה (לפני כשנתיים נהרגו באותה נקודה קצין ולוחם מגבעתי בהתקפת חיזבאללה, א.ב), והסימנים עוד על הכביש".
אנו חוזרים להר דב, "אזור התגובה" של חיזבאללה נגד ישראל. מבט חטוף שמאלה מגלה קוביות בטון למיגון ציר התנועה, ולא רחוק משם, בכניסה לכפר יובל, מבשר שלט גדול על בטון עתידי נוסף - הקמת 35 יחידות דיור, "הרחבה שלב א'".
הטמפרטורות מטפסות, והפועלים משני צדי הגבול ממשיכים לעבוד במטעים. ראובן קסטרו, צלם וואלה! NEWS, מתעד את ההר ומזהה לאחר מכן בתמונה מבנה בן כמה קומות שעליו אנטנות. חקלאי שישב בג'יפ סמוך למטעים סיפר כי במלחמת לבנון השנייה נפלו רקטות על הקיבוץ, והעריך שבמלחמה הבאה "הם ינסו לחדור ליישובים. זה מה שמדאיג את כולנו. צה"ל נמצא כאן אבל עדיין". קליק נוסף במצלמה מגלה גם עמדת תצפית בגווני אדמה. "לא חסרות כאן דאגות", הוסיף החקלאי. "אומרים שלא רחוק מכאן, בשטח הלבנוני, מתפתח אזור של פליטים שהגיעו מסוריה. היום הם שקטים, אבל אף אחד לא יודע מה הם יעשו בעתיד. גם בצד השני של הגבול יש חקלאים, אבל לך תדע אם יש ביניהם גם סוכני מודיעין".
בעלייה למטולה אנו פוגשים את אילן, תושב העיר בשנות ה-60 לחייו. הוא נזכר בילדותו, ובירי הרובים מכיוון לבנון, בהשתכללות לעבר שיגור הבזוקות ואז במטר פצצות המרגמה, הרקטות והטילים. "כולם רוצים לדעת מה יהיה במלחמת לבנון השלישית", סיפר. "אני מעריך שישראל בעיקר חוששת שיום אחד היא תמצא גם סורים ואיראנים על הגדרות. הלחימה המשותפת שלהם בסוריה משחקת לטובתם. הם צוברים ניסיון ומנסים להטיל עלינו אימה".
צה"ל שינה את דפוסי ההגנה שלו באזור כדי למנוע מהאויב להבין היכן הוא נמצא בכל זמן נתון, וכדי ליצור הפתעה הכרחית במהלך תרחיש שבו יידרשו הכוחות להגיע לגבול ולהסתער. "יש לא מעט שאלות שצריכות להעסיק אותך כמפקד", הסביר קצין במיל' שהיה אחראי בעבר על עיצוב התשתיות ההנדסיות של פיקוד צפון. "האם הרמטכ"ל, אלוף הפיקוד, מפקד אוגדה 91 ומפקד החטיבה המרחבית מדברים באותה שפה והאם השפה המשותפת הזו באמת מגיעה לאחרון הלוחמים בשטח. זה מתח קבוע".
מהגבעה במטולה ניתן לראות את רכס חממיס, העיירה אל ח'יאם ואת הכפר כילא. מסוק יוניפי"ל חולף באיטיות בשמיים, חלק מסיור קבוע שנועד לאתר הפרות של הסכם 1701 שנחתם בקיץ 2006 ובישר את הפסקת הלחימה. בצה"ל טוענים כי נוכחות כוחות האו"ם חשובה, אך היה ניתן לעשות הרבה יותר כדי למנוע את התעצמות חיזבאללה בדרום לבנון, ובמיוחד באזור הגבול, שבו מתנהלת בחודשים האחרונים "מלחמת דגלים" בין אזרחי ישראל ופעילי חיזבאללה.
מערבה משם, אנו מטפסים וחולפים על פני מוצב צה"ל, שמאויש על ידי חיל התותחנים. סוללות התותחים דרוכות בכוננות תמידית, ואמורות להמטיר, לפי פקודה, עשרות פגזים מהירים על יעדים שונים בדרום לבנון. משאית של מכבסת "מלבין הצפון" נעצרת בכניסה וממתינה לאישור. "אני עולה פעם בשבוע אליהם", מספר הנהג המחויך, "מפנקים את החיילים".
התחנה הבאה היא "מצפה בניה", על שמו של סרן בניה ריין, מפקד פלוגת שריון שנפל במלחמת לבנון השנייה ועוטר בצל"ש אלוף פיקוד מרכז על פועלו בקרבות. המצפה, שממוקם ליד גדר קיבוץ משגב-עם, משקיף על החרמון, עמק החולה וכפרי דרום לבנון. שני חקלאים מעוטרים בזיפים יושבים בעמדת תצפית, וכשאני שואל את המבוגר שביניהם מאיפה הוא, ידו מצביעה בטבעיות לכיוון דרום לבנון. "אני מקליעה", הוא מספר. בכפר, המרוחק עשרה קילומטרים מהגבול, גרים אלפי תושבים נוצרים שמרביתם מתפרנסים מחקלאות. אנשיו היו ממקימי צבא דרום לבנון, ושנים לאחר פירוקו, הנקודות מתחברות בשטח. "אבא שלי היה בצד"ל כשהייתי ילד", סיפר. "עכשיו אני מגדל בארץ נקטרינה, אפרסק ותפוח. היום הכול שקט ויש גם הרבה עבודה, אבל נסראללה הוא כלב, וכלב יכול לנשוך כל שניה".
הכביש מוביל משם לקיבוץ משגב-עם, שם התיירות בשיאה. מדריכים נלהבים מספרים לקהל קשוב על ההיסטוריה האזורית, ומנקודת התצפית ניתן לראות בתים מפוארים בצד הלבנוני. "אלו בתי קיץ של עשירים", מסביר אחד התושבים המקומיים. "אתה רואה שם דגל ארגנטינה? כנראה שאחד מבעלי הבתים חי שם, ולא רחוק ממנו גר רופא סוני שבא לבית המטופח הזה פעם בשנה".
ממזרח למערב ניתן לראות את סוג'וד, נבטיה, ג'בשית, א-טייבה ואל עדייסה, שמות שאומרים הרבה מאוד ללוחמים ולמפקדים שלחמו לאורך השנים בלבנון. במקביל, דגלי חיזבאללה לאורך הגבול לא מותירים מקום לדמיון ומדגישים מסר ברור אחד לתיירי האזור: פה זה לא טוסקנה.
"חיזבאללה הרבה יותר מרוסן", הסביר אחד מוותיקי הקיבוץ שנשאל מה השתנה ב-11 השנים האחרונות. "ברגע שהוא הכניס שרים לממשלת לבנון והיו התבטאויות על שיתוף פעולה בינו לצבא בסיורים, הם הפכו את כל לבנון למטרה אחת גדולה. תאמין לי שהם מבינים שאם מלחמת לבנון השנייה הייתה להם קשה במיוחד אז במלחמה הבאה תהיה להם קטסטרופה. בגלל זה הם יושבים בשקט".
בדרך לכיוון מנרה ויפתח, בולטת נוכחותן של אנטנות סלולריות בצד הלבנוני, והחקלאים הישראלים מעריכים כי חיזבאללה לא דואג בהכרח לקווי התקשורת של הכפריים אלא לפיתוח התשתית לאיסוף מודיעין במרחב. ההערכה הזו מתכתבת היטב עם אירועי מלחמת לבנון השנייה, שבהם חשף צה"ל חמ"לים בדרום לבנון ובהם מידע מודיעיני משמעותי על הנעשה בצה"ל.
ממשיכים להר אדיר. חקלאי בטנדר עמוס ציוד השקיה עצר בצד הדרך והעריך שמכונית המרצדס מעבר לגבול, שחונה מתחת לעצים מאחורי תורן עם דגל אש"ף, שייכת לאיש חיזבאללה שמגיע בתדירות די גבוהה לאזור. "אולי הוא אוסף מודיעין, את זה נדע רק במלחמה הבאה. אני לא חושב שחקלאי באזור הזה נוסע על מרצדס", חייך.
מאות מטרים משם, ועדיין בצד הלבנוני, בולט מיכל סולר של חברת פז מעל מבנים ישנים ושדות לא חרושים, זכר לימים שלפני הנסיגה הישראלית בשנת 2000. מעט מערבה, הוצבו שלושה מכלי מתכת בצבעי האו"ם על גג מבנה מלבני ארוך. "נראה שחיזבאללה גנב את הצבע הזה ממחסני האו"ם כדי להטעות אותנו, שיחשבו שמדובר במתחם של יוניפי"ל", העריך אחד החקלאים, תוך שהוא נזכר כשהבחין באיש חיזבאללה שצילם את הנעשה בצד הישראלי. "אנחנו כבר מזהים את הפרצופים שלהם", הוסיף.
על קו הגבול, בין השדות החקלאיים של רמות נפתלי למלכיה, תלו פעילי חיזבאללה שלט גדול בירידה האחורית של מוצב תורמוס, ובו מופיעים שלישיית בכירי חיזבאללה נסראללה, עימאד מורניה ועבאס מוסאווי - לצד מפת ישראל וחיצים שמסמלים מוקדי חדירה אפשריים. הכותרת: "ישראל יותר חלשה מקורי עכביש", הסלוגן הקבוע שאפיין את הלוחמה הפסיכולוגית של מנהיג הארגון השיעי. הארגון מתאמץ לשמור על הדדיות בהיקף הכוחות ולהקים מגדלים חדשים מול מוצבי צה"ל, שעוברים כעת מתיחת פנים ושדרוג תשתיות. כך, למשל, ניתן להבחין במגדל לבנוני חדש מעל כביש 8993.
היעד הבא הוא קו דיווח 105 על הגבול, הנקודה שבה נחטפו לפני 11 שנים חיילי המילואים אהוד גולדווסר ואלדד רגב. קצין גולני בג'יפ האמר ממוגן מסביר כי "אין כניסה לאזרחים, זה ממש על הגבול". בצלע ההר נראית היטב עמדה חדשה בנויה מבלוקים וצבועה בלבן, שעליה מתנוסס סמל ירקרק. על פי פרסומים לבנוניים, מדובר במבנה שמשרת ארגון איכות סביבה, אך פיקוד צפון מתעקש שמדובר בפעילי חיזבאללה שמתצפתים על שטח ישראל.
בעיקולי הכביש החדים המובילים לקיבוץ חניתה, בולטים קירות המגן שהציב משרד הביטחון. בגב הקיבוץ, אחד מיישובי חומה ומגדל שהוקם בשנת 1938, התנהלה בשנה האחרונה "מערכה הנדסית" שנועדה למנוע גישה ישירה מלבנון בחסות הצמחייה הסבוכה. הרים נחצבו, עצים נכרתו וכבישים נסללו בשם המאמץ המבצעי לסכל את כוונת חיזבאללה לחדור ליישובים, ולמנוע את רעיון החטיפה שיושב במוחו של כל פעיל בארגון.
במהלך הקרבות לצד אנשי אסד, ספג הארגון יותר מ-1,600 אבדות ואלפי פצועים הדורשים טיפול בהם ובמשפחותיהם, והוא נאלץ להסביר כל העת לאנשיו מדוע הם צריכים להילחם ולהקריב חיים עבור המשטר הסורי. עם זאת, היחלשות דעאש מאפשרת לו להחזיר את תשומת הלב לגבול הישראלי, ולנהל שם את הלוחמה הפסיכולוגית שהיא חלק בלתי נפרד מתורת הלחימה שלו. בתגובה, תצטרך ישראל לנהל מערכה שקטה כדי להמשיך ולשמור על גבול יציב בצל השינויים המהירים במזרח התיכון כולו ובמרחב הלבנוני-סורי בפרט.