מעשייה ידועה ונאה, מספרת על ההוא שכמעט הצליח להרגיל את חמורו שלא לאכול, ורק רגע לפני סיום התהליך החדשני פורץ הדרך, וממש במקרה, הפתיע החמור ומת.
ולפעמים חלומות מתגשמים, וגם בדיחות הופכות להחלטת ממשלה. אחת כזו לדוגמה, הייתה השבוע בהחלטה על הורדת גיל הפטור לחרדים משירות צבאי לגיל 21, במקום גיל 26 עד כה. לכאורה, החלטה הגיונית שיש רבים המצדדים בה. הרציונל: עדיף למדינה לשחרר את החרדים מחובת הצבא לטובת שוק העבודה, דבר שיביא תועלת כלכלית למדינת ישראל.
אלא שבמקרה יד ימין עושה בדיוק ההיפך מיד שמאל. שימו לב לנתון הבא: ההחלטה על הורדת גיל הפטור, תגיע כחלק מחוק הגיוס החדש לתלמידי ישיבה. חוק שמגדיר יעדים גבוהים לגיוס חרדים, עד ל-6,844 מתגייסים חרדים לשנה(!) בשנת 2027 - כמעט פי שלושה ממספר המתגייסים החרדים כיום.
עוד בוואלה!
חשוב להבין קצת את נתוני גיוס החרדים: חלק משמעותי מהמתגייסים החרדים - למעט אלו שאינם נוער שנשר ממסגרות החינוך - מתגייס בטווחי הגילאים 21-26. עד גיל 21, אין כמעט תסריט בעולם החרדי שנוער נורמטיבי יעזוב את הישיבה, ולכן לא רק שאין שמץ סיכוי להגיע ליעדי הגיוס הגבוהים בקרב החרדים בגילאי 18-21, אלא גרוע מכך - הורדת גיל הפטור תביא לצניחה גם במספר המתגייסים הנוכחי. שהרי גם אלו שכיום מתגייסים בגילאים 21-26, יפסיקו עם קבלת הפטור.
וכל הסתירה התמוהה הזו מגיעה בחבילה אחת. בידה הימנית מחליטה הממשלה על יעדי גיוס חדשים וגבוהים, ובידה השמאלית מחלקת לחרדים פטור מגיוס, ומוודאת שלא יהיה שום סיכוי בעולם שהחרדים יעמדו ביעדים הללו. כמה מוודאת? עד כדי שהיא דואגת שיעדי הגיוס הללו יעוגנו בחקיקה ולא רק בהחלטת ממשלה, כדי שגם הממשלה עצמה לא תוכל לשנות בהמשך את היעדים, ולהוציא מהבאר את האבן שהיא משליכה עמוק עמוק לתוכה.
אגב, ההחלטה הזו גם משקפת בורות מביכה לגבי העולם החרדי. מי שסבור כי עשרות אלפי חרדים נמצאים בישיבות רק כעיר מקלט מאימת הבקו"ם, יגלה במהרה כי אינו מכיר את הציבור החרדי. לימוד התורה הוא דרך חיים, הישיבה אינה "מטרו" תת קרקעי להסתתרות מפני שירות צבאי. לא צריך להיות חוקר מומחה כדי לעלעל בנתוני שנות הפטור הנוכחיות מצה"ל, ולבדוק שאין בשנתון הפטור נטישה המונית של ספסלי הישיבה.
ההחלטה הזו, מזכירה החלטה אחרת, מוזרה לא פחות. בממשלה הראשונה בה כיהן לפיד בשנת 2013, במסגרת חוק הגיוס שדרש אז, הביא לפיד מושג חדש ועמד על ביצועו: "ריקון הבריכה", היינו פטור גורף מצבא לכל תלמיד ישיבה חרדי שהגיע לגיל 22. "דף חדש" כלשונם. גם אז זה הגיע יחד עם יומרות (מילוליות, כמובן) על יעדי גיוס גבוהים. איך ניתן למלא יעדי גיוס גבוהים יחד עם הענקת פטור לרוב המלש"בים? אל נא תעיבו על חזון גדול בקושיות מציאותיות.
זו רק מחצית הצרה של הסיפור הזה. חוקי הגיוס כידוע, נפלו בבג"צ פעם אחר פעם. כעת, הייתה תקווה שהחוק הזה ישרוד, בשל העובדה שהוא יציר כפיה של ועדה במשרד הביטחון, ללא התערבות ("לכאורה") של פוליטיקאים. היינו, חוק שצורכי המערכת הצבאית הכתיבו, ומשכך אין לפסלו.
אלא שמהרגע שהפוליטיקאים התערבו בחוק, בדבר מהותי כמו הורדת גיל הפטור ל-21 (ולא בעניין שולי יחסית כמו בקשת החרדים שיעדי הגיוס בחוק יקבעו בהחלטת ממשלה ולא בחקיקה בכנסת), ברור כי פסילת החוק ע"י בג"צ הינה עניין של זמן בלבד.
אם הממשלה הייתה מחליטה על מדיניות חדשה, במסגרתה מחליטה לוותר בסוגיית השוויון למען שגשוג כלכלי, זו הייתה החלטה תקדימית אמיצה, שהייתה נבחנת בבג"צ באור אחר, בפרט כאשר היא מגיעה ע"י ממשלת השינוי/איחוי/ריפוי/עיסוי שהחרדים אינם חלק ממנה. אבל האמירה הנוכחית היא סתירה מיניה וביה - גם הצבת יעדי גיוס גבוהים, וגם חלוקת פטורים סיטונאית מגיוס. רשעות וטיפשות משמשים בערבוביה.
ההיגיון היחיד בכל הסיפור הקפקאי הזה, הוא ההיגיון הפוליטי. סאגת גיוס החרדים הוא "פרה פוליטית חולבת" עבור כמה מפלגות מזה שנים. מסתבר שהחלבנים אינם מעוניינים לשמוט את הפרה החולבת הזו מתחת ידיהם. והם מוודאים כי פרת "גיוס תלמידי הישיבות" תפרנס את כולנו עוד שנים רבות קדימה.
הכותב הוא איש תקשורת חרדי. מגיש "המהדורה המרכזית" ברדיו קול ברמה, ומגיש בערוץ "הכנסת".