אנחנו אלה שיודעים מה הילדים צריכים כדי לקבל חינוך מצוין

אחרי הקורונה למדנו שעבור חינוך טוב יש לייצר סביבת למידה יצירתית ומשולבת, שכוללת למידה מרחוק, בכיתה, במוזיאון או בחורשה. כדי לחולל את המהפכה, הממשלה החדשה חייבת להעביר את סמכויות ניהול החינוך לראשי הערים - מהגיל הרך ועד לסוף התיכון. רק הם יבצעו זאת נכון

חיים ביבס
15/06/2021

עם סוף הקרבות הפוליטיים הגיע הזמן להתרכז במה שחשוב באמת. לממשלה החדשה מחכה הרבה עבודה, אחרי שנתיים בלי תקציב והררי בעיות שהצטברו ללא מענה, ושנת קורונה שיצרה פערים וקשיים שעוד לא התחלנו לגעת בהם. צריך להגדיר מחדש סדרי עדיפויות, ולהתחיל בדבר הראשון שיקבע את העתיד הקרוב והרחוק שלנו - מצב החינוך בישראל.

כראש עיר, אני תמיד אומר לכל חבריי ראשי הערים - העבירו לחינוך כל שקל נוסף שיש לכם בתקציב. החינוך הוא המדד המרכזי בקביעת איכות חייהם של התושבים; הוא הדרך לגדל נוער ערכי, מתנדב ומעורב; הוא היסוד שעליו מושתת החברה הישראלית. אני מאמין גדול במוסדות החינוך הפורמליים והבלתי פורמליים וככזה, אני יודע כמה תיקונים משמעותיים ודחופים חייבת הממשלה לעשות.

בראש ובראשונה, אחד הדברים שאנחנו יודעים היום, אחרי הקורונה, זה שאין דרך חזרה. המעבר מהדור הישן לחדש כבר קרה, ואסור למוסדות החינוך להישאר מאחור. התשתיות שהוקמו בכל מוסדות החינוך, יצרו עידן חדש. צריך ואפשר לייצר סביבת למידה יצירתית חדשנית ומשולבת, שכוללת למידה מרחוק, בכיתה, במוזיאון או בחורשה. כל מרחב היום יכול להיות מרחב למידה נכון ומתאים. גם היכולת לגוון את תכני הלימודים הוכיחו את עצמם. לא כל יום חייב להיות דומה למשנהו מבחינת סדר היום, מבחינת גודל קבוצות הלימוד ומבחינת שגרת הלימודים, מה שמוביל לסוגייה הכי חשובה ודחופה - העברת הסמכויות לראשי הערים בניהול החינוך בעיר שלהם.

עוד בוואלה!

שרים חדשים, בעיות ישנות: האתגרים הבוערים של הממשלה הנכנסת

לכתבה המלאה
ראשי הרשויות הוכיחו מעל לכל ספק, כי הם מכירים טוב מכולם את העיר ואת המערכת החינוכית בה(צילום: ראובן קסטרו)

ראשי הרשויות הוכיחו מעל לכל ספק, כי הם מכירים טוב מכולם את העיר ואת המערכת החינוכית בה. עמדנו תחת אתגרים בלתי פוסקים בפתיחת וסגירת מערכת החינוך לאורך כל משבר הקורונה וצלחנו את כולם, בגלל הקרבה וההיכרות המעמיקה שלנו עם כל מנהל בית ספר, עם כל שכונה, עם ההורים ועם התלמידים. המדיניות הקיימת אינה מאפשרת לראשי הרשויות לנהל את החינוך. אין לנו סמכויות לנהל את התקציב ברמה דיפרנציאלית ולהכווין איזה בית ספר צריך יותר או פחות, במסגרת התקציבים הקיימים. אין לנו אפשרות ליזום תכניות שמותאמות לרצונות של מנהלי בתי הספר והתלמידים, ואין כל גמישות או עצמאות בניהול הצרכים השונים של כל מוסד חינוכי, שהרי אין עיר אחת דומה לאחרת, ובתוך כל עיר גם המוסדות החינוכיים שונים אלו מאלו.

הפער הזה, בין האחריות שמוטלת עלינו ובין הסמכות שניתנת לנו - הוא פגיעה אנושה בחינוך בישראל. משרד החינוך חייב להבחין בין בתי ספר לרשויות. רשויות שצריכות סיוע בהובלה ובליווי של החינוך בעירם יקבלו אותו מאנשי המקצוע של משרד החינוך, אבל רשויות שמובילות את החינוך בהצלחה ומביאות שנה אחרי שנה את התלמידים למצוינות מוכחת, חייבות לקבל מרחב עצמאי להובלת שינויים, לקבלת אחריות, ולהפחית להן דרמטית את רמת הרגולציה.

המדיניות הקיימת אינה מאפשרת לראשי הרשויות לנהל את החינוך. בית הספר "אחד העם" בפתח תקווה(צילום: ראובן קסטרו)

הגיע הזמן גם לשנות מהיסוד את תפיסת החינוך בישראל. חינוך לא מסתיים ב-13:00 בצהריים. הוא עובר בקו ישיר ורציף מהגן או מהבית ספר לצהרון, למתנ"ס ולתנועות הנוער, וכולל את כל הפעילות החינוכיות הפורמליות והבלתי פורמליות.

החינוך הבלתי פורמלי בישראל מתוקצב על ידי כמה משרדים ממשלתיים, ככה שאין אחידות ואין חיבור עבור התלמיד מבוקר עד ערב. אין קשר בין מה שלומדים בבית ספר מול הפעילות בתנועת הנוער ואין תכנית חינוכית שמקשרת ומחברת את התכנים. הרשות המקומית נאלצת לאחות את הקרעים בין כל הגורמים, אבל בלי ראייה רוחבית של כל הגורמים המתקצבים ובלי העמדת אנשי מקצוע מותאמים לזה, הקרע רק ילך ויגדל, והילדים שלנו יקבלו תכניות הרבה פחות טובות ממה שמגיע להם.

החינוך מגיל אפס עד שלוש הוא תחום פרוץ

ועוד בעיה שהתרענו עליה כבר שנים - החינוך לגיל הרך מאפס עד שלוש, נופל בין הכיסאות. הוא מצוי תחת פיקוח משרד הרווחה וגם אם הוא יועבר אל משרד החינוך, חייבת להיות מדיניות סדורה וברורה לגבי הפעלתו. לא יתכן שדווקא מי שהכי צריך הגנה ופיקוח לא מוגן באמצעות נהלים סדורים לגבי הפיקוח, לגבי כוח האדם פר מספר הילדים, ומצבנו גם מדאיג ביחס לעולם. הרשויות המקומיות חייבות להיות שותפות באחריות הכוללת לכל התחום הפרוץ הזה, להיות שותפות כחברות במועצה לגיל הרך ולהגן אחת ולתמיד - על הילדים הקטנים שהכי צריכים את ההגנה והשמירה שלנו.

החינוך הוא לא רק התוכן הוא גם הצורה, כלומר, הכיתות עצמם. בעשור האחרון לא קיימות מספיק כיתות לימוד. גם לסוגיה הזו השלטון המקומי התגייס כמו שהוא התגייס לטפל בהרבה נושאים אחרים שנותרו ללא מענה. כך קרה שבאופן אבסורדי, אנחנו השלטון המקומי הלוונו למדינה דרך מפעל הפיס כסף, כדי לבנות כיתות חדשות. אלא שצריך הרבה יותר מזה. תוך מספר מסוים של שנים נמצא את עצמנו עם הרבה יותר תלמידים והרבה פחות כיתות עבורם.

יש עוד רשימה ארוכה, אבל זו ההתחלה, והיא קודמת לכל. אז לפני שמתחילים לעסוק בכלל האתגרים לפניהם ניצבת הממשלה החדשה, תזכרו מה אמר פעם שר חינוך דאז, יוסי שריד: "אין אנשים טובים או רעים, יש רק מנהיגים שיודעים לקחת אחריות".

חיים ביבס הוא ראש עיריית מודיעין-מכבים-רעות ויו"ר מרכז השלטון המקומי בישראל

  • חינוך
  • בית ספר
  • הוראה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully