המבצע בעזה הסתיים, אך ההתמודדות עם התוצאות רק מתחילה

הרבה טפיחות עצמיות על השכם היו בישיבת הקבינט המדיני ביטחוני אתמול (חמישי) בה הוחלט על הפסקת האש ברצועת עזה. גורם שהשתתף בה סיפר איך אחד אחרי השני התייצבו ראשי מערכת הביטחון והתגאו בנזק שנגרם לחמאס. אחריהם הגיע תורם של השרים להתבשם בהישגים משל היה מדובר במלחמת ששת הימים או מבצע אנטבה. 11 ימי הלחימה בעזה אכן גרמו נזק חמור לחמאס, אך גם לישראל. ויותר מכל - המבצע לא תרם כהוא זה לפתרון בעיות היסוד ברצועה.

בסיום כל מלחמה או סבב אלימות בעזה ב-12 השנים האחרונות התברר כי ישראל הידרדרה או נגררה אליו במתכוון או במחדל בגלל הזנחה, הדחקה, קוצר רואי והיעדר מדיניות בנושא הפלסטיני. אחרי כל סבב הבינו נתניהו ושרי הקבינט שיש לגבש אסטרטגיה כוללת עבור רצועת עזה והיחסים עם הפלסטינים בכלל. בכל פעם הנושא נשכח או נדחק הצידה תוך כמה שבועות. עד להידרדרות הבאה. אין שום סיבה לחשוב שהפעם זה יהיה אחרת.

מלבד הסקירות הארוכות על הנזק שספג החמאס, ישיבת הקבינט אתמול עסקה בצורה הצרה ביותר בנושא הפסקת האש בעזה. סוגיות של מדיניות ואסטרטגיה נשארו פתוחות להמשך. המבצע האחרון בעזה הראה שוב שמדיניות נתניהו בעזה נכשלה. שימור כוחו של חמאס, החלשת הרשות הפלסטינית, הזרמת כספי הפרוטקשן מקטאר, ההימנעות משיקום הרצועה ויצירת תמריצים כלכליים שימנעו הידרדרות לעימות מחד ומתן אישור בשתיקה להמשך התעצמות חמאס בטילים ונשק מתקדם ללא הפרעה.

בסיום ישיבת הקבינט הוצפו הרבה יותר שאלות פתוחות מאשר ניתנו תשובות. בראש ובראשונה - לא הוכרע מה תהיה מדיניות התגובה של ישראל אם חמאס יחדש את הפעולות נגד ישראל אם בירי רקטות, בלוני תבערה או הפגנות בגדר. האם ישראל תגיב בחריפות או תחזור להבלגה. האם ישראל תאפשר לראשי החמאס לחזור ולהיות חסינים מפגיעה, האם ישראל תפעל למניעת התחמשות מחודשת של חמאס והאם ייפתח דיון רציני ונוקב עם מצרים על הציוד וחומרי הגלם שנכנסים דרך מעבר הגבול והולכים לשידרוג יכולות חמאס, לצד כספי מיסים שזורמים לקופת הארגון.

המשבר בעזה אולי נגמר, אבל המתיחות בירושלים לא נעלמה לשום מקום. בעוד פחות משלושה שבועות יחזור בית המשפט לדון בנושא פינוי המשפחות הפלסטיניות משייח' ג'ראח. הקבינט לא דן בנושא הזה כלל. במציאות הפוליטית הישראלית של ממשלת מעבר אחרי ממשלת מעבר ספק אם בכלל ניתן לקבל החלטות בנושאי הרי גורל שכאלה. כשאין החלטות ואין מדיניות גורמים קיצוניים דוגמת הכהניסט איתמר בן-גביר מכתיבים את האירועים. אם כך יקרה גם הפעם ההתלקחות הבאה היא רק עניין של זמן.

זאת ועוד, המבצע בעזה האיץ את ההתחזקות של החמאס בדעת הקהל הפלסטינית. שר הביטחון בני גנץ אמר כמה פעמים בדיונים שהתקיימו תוך כדי המבצע בעזה כי ביום שאחרי ישראל תהיה חייבת לפעול לשיקום יחסיה עם הרשות הפלסטינית. שנים של החלשה מכוונת של הרשות וחיזוק חמאס התפוצצו במבצע האחרון בעזה בפניה של ישראל.

נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן כבר רמז בהצהרתו ביום חמישי בלילה כי האמריקנים מכוונים להיכנס בצורה יותר משמעותית לנושא הישראלי-פלסטיני אחרי ארבעה חודשים של הזנחה. הלחץ שהפעיל ביידן לסיים את המבצע בעזה לצד הגינויים החריפים מצד רבים בקונגרס האמריקני שהגיעו עד כדי קריאות לעצור אספקת נשק לישראל צריכות להדאיג מאוד את הדרג המדיני. ממשלת ישראל נראית כמי שעדיין לא הפנימה מספיק את השינוי הפוליטי באמריקה. אם זה לא יקרה במהירות הנזקים עלולים להיות גדולים.

השאלה הגדולה ביותר שנותרה פתוחה בעקבות מהמשבר האחרון נוגעת למצב הפנימי בישראל - במיוחד בין יהודים לערבים. גם בנושא הזה לא קיים עדיין הקבינט דיון משמעותי. המשבר האחרון פתח מחדש פצעים שישראלים רבים חשבו שהגלידו ויצר פצעים חדשים. הוא חשף שנאה עמוקה כלפי המדינה מצד חלקים בחברה הערבית וגזענות מפחידה מצד חלקים בחברה היהודית. כדי לדכא את המהומות השתמשו המשטרה ושב"כ בכוח רב. כנראה שלא היה מנוס מכך כדי למנוע גלישה אל סף מלחמת אזרחים. אבל ביום שאחרי כוח לא יפתור את הבעיה, גם לא התקרבנות של פרשנים ופוליטיקאים על האם יש או אין סימטריה.

אם יום אחד תקום ממשלה חדשה בישראל היא תהיה חייבת לשם בראש סדר העדיפויות את הסוגיה הזו. הקשבה לציבור הערבי ובעיותיו, שותפות של מפלגות ערביות בממשלה ומינוי שרים ערבים חייבים להיות חלק מהפתרון. אבל כשישראל צועדת למה שנראה כבחירות חמישיות שכמו קודמותיהם עלולות להיות רוויות שנאה והסתה - קשה לדמיין את זה קורה.