1.
זה לא היה היום של בנימין נתניהו, בלשון המעטה וגם תרתי משמע. זה כן היה היום של יאיר לפיד, שקיבל לראשונה בחייו את המנדט להרכבת ממשלה. זה היה היום של נפתלי בנט, שהכריז לראשונה שהוא פועל להקים ממשלה עם המרכז-שמאל. זה היה גם היום של עמיחי שיקלי, מספר 5 בימינה, שמאיים לשבש את חגיגות הרוטציה המשותפת ופרץ לכל בית בישראל, ואפילו היום של אחמד טיבי, שהצליח לשכנע את חברי הרשימה המשותפת, מלבד בל"ד, לקחת חלק פעיל ולהמליץ לנשיא על לפיד.
וכמובן, שזה היה היום של הנשיא ראובן ריבלין, שתקתק במהירות את סבב ההתייעצויות ונתן ללפיד ובנט את הזדמנות חייהם. אבל זה לא היה היום של נתניהו, שאיבד את המנדט ואת הוועדה המסדרת בכנסת, וב-28 הימים הקרובים יכול גם לאבד את השלטון.
לקריאה נוספת בנושא
אפשר היה לראות על הפנים שלו שזה לא היום שלו. בהצהרה שנשא בערב לא היו גימיקים, לא אביזרים ולא כותרות מרטיטות, המסרים היו שחוקים והעיניים טרוטות וכבויות. אבל מוקדם עדיין להכריז על שחר של יום חדש או על סוף עידן נתניהו. הוא עוד רחוק מלכבות את האור. ההצהרה שלו, שהוקדשה רובה ככולה לבנט וחבריו בימינה, השיקה את הקמפיין שינהל על ראשם במשך כל ארבעת השבועות שהמנדט יהיה בידי לפיד.
נתניהו יודע שהמהמורות, המחסומים והקשיים שעומדים בפני בנט ולפיד ושותפיהם הנוספים, גבוהים ומורכבים עד מאוד, ברמה הפוליטית-אידיאולוגית והפרסונלית כאחד. המטרה היחידה שלו כעת היא להגביר ולהסלים את הפערים והמחלוקות ולהפוך את משימת ההרכבה של ממשלת השינוי לבלתי אפשרית. וגם בלי העזרה הנדיבה שלו, יש להם אתגר גדול.
2.
בעוד נתניהו ציין את כישלונו בהצהרה רועשת לתקשורת, המנצח של היום, לפיד, קיבל את המנדט ברוגע ובשקט. הוא ספג ביקורת רבה וקשה על אסטרטגיית השתיקה שלו בקמפיין הבחירות האחרונות, אבל אולי באמת סייג לחוכמה היא שתיקה, כי בדיעבד, השקט משיג את מטרתו. עשור אחרי שנכנס לפוליטיקה לראשונה, יותר משש שנים אחרי שפוטר מתפקיד שר האוצר והוגלה לאופוזיציה, וכמעט שנתיים וחצי אחרי שוויתר על יומרותיו למען בני גנץ וכחול לבן, לפיד הפך אתמול לראשונה למועמד אמיתי וממשי לראשות הממשלה.
אמנם, רק בעוד שנתיים, אבל הפרס האמיתי שלו יהיה אם יצליח להזיז את נתניהו מהשלטון. בשבועות האחרונים, ההתנהלות המאופקת והלא מתלהמת רק חיזקה את הפופולריות שלו בגוש המתנגד לנתניהו, כך שהמנדט גם מכתיר אותו רשמית כמנהיג המחנה, ללא עוררין, לפחות לבינתיים.
המנדט בידיים של לפיד, אבל המימוש שלו תלוי בבנט. בנט הקדים אתמול את נתניהו במרוץ ההצהרות המצולמות והודיע לאומה, קבל עם ועדה, שהוא פועל להקמת ממשלת אחדות. הוא מנסה למתג את זה כממשלת חירום, ולא הלך רחוק עד כדי כך כדי להזכיר את שמו של מי שמוכן לוותר על המנדט למענו, דהיינו לפיד, אבל גם לא הזכיר את שמו של נתניהו.
זו הייתה הפעם הראשונה שבה דיבר בהתלהבות על הקמת ממשלה אחרת, ולא כברירת מחדל, אלא כמשהו שיכול להיות טוב למדינת ישראל, בסוג של הצהרת עצמאות. רק שהעצמאות שלו תלויה באיילת שקד, ושאר חברי ימינה, שנמצאים תחת מכבש לחצים והצעות פיתוי בלתי פוסק מהליכודניקים, הסמוטריצ'ים וכמובן גם הרבנים. אחרי המכתב הנוקב של שיקלי, שהודיע בניסוח ביביסטי למהדרין כי יתנגד לממשלה עם השמאל, בליכוד נפתח התיאבון.
שקד לכאורה מגבה את בנט גיבוי מלא, אבל לא מסתירה את הסתייגותה מהאחדות המתרקמת. עד הרגע האחרון היא ניסתה לשכנע את הליכוד להמליץ על בנט ובכך למנוע מהמנדט להגיע ללפיד, ואמש, אחרי שבועות של שתיקה, היא פרסמה פוסט בפייסבוק בו שוב התחייבה לחתור להקמת ממשלת ימין. ב-28 הימים הקרובים, כשהמנדט אצל לפיד, לא תהיה לה באמת אפשרות לעשות את זה, אבל היא צפויה להקשות מאוד על ברית האחים המתחדשת.
3.
לפיד וחבריו בגוש השינוי משכנעים בנחישות שאפשר לסגור הכול תוך שבוע, אבל ייתכן והם לוקים באופטימיות יתר. גם אם כל האינטריגות של שבע מפלגות ושבעה מנהיגים יבואו על סיפוקם, סוגיית שיתופי הפעולה עם הסיעות הערביות תהיה אירוע טעון ורגיש בדרך להשבעת ממשלה. בנט, נאמן לרוחו והכשרתו של נתניהו, מטפח את יחסיו עם יו"ר רע"ם, מנסור עבאס, ואילו לפיד מעדיף את תע"ל וחד"ש של טיבי ואיימן עודה. עבאס, כידוע, מחוזר גם על ידי הליכוד נהנה מלרקוד על שתי החתונות, בעוד המשותפת מחויבת באופן מלא להחלפתו של נתניהו.
ההחלטה של טיבי, ובהמשך גם של עודה, להודיע לנשיא שלפיד הוא המועמד המועדף עליהם, משנה את חוקי המשחק ומלמדת שגם הם רוצים לקחת בו חלק פעיל. רק שבמשותפת הבהירו שלא יתמכו בממשלה בראשות בנט, בעוד עבאס מכריז שהוא מעונין להרים את אצבעותיו באופן פעיל - עבור כל ממשלה שלא תקום. בימינה ותקווה חדשה היו מעדיפים להימנע מהסתמכות על הסיעות הערביות, בטח מהצבעה אקטיבית, אבל המספרים פשוט לא מתכנסים, וככל שיהיו עוד עמיחי שיקלי, גם הפלונטר הזה עוד ילך ויסתבך.
4. על שעון המנדט יש עכשיו 28 יום, אבל גם הוא וגם בנט לא מתכוונים למשוך את הזמן וכבר הבוקר המו"מ צפוי להתחדש ולהתגבר. לנתניהו יש אינטרס להערים קשיים על המגעים ולדחות אותם ככל האפשר, כדי שהמנדט יסתיים בלי ממשלה ויחזור לכנסת בואכה בחירות חמישיות.
ללפיד ובנט יש אינטרס בדיוק הפוך, להקים ממשלה כמה שיותר מהר ולקצר את תקופת הלחצים/חיזורים מהליכוד על אנשי ימינה ותקווה חדשה. זה לא היה היום של נתניהו, אבל כל עוד הוא בבלפור, יש לו עוד מוטת שליטה. אם הם יצליחו להרכיב ממשלה, האורות של משפחת נתניהו בבלפור יכבו, ויחלו ההכנות לקראת כניסת משפחת בנט. וזה, יהיה עבורם יום באמת נורא.