אסון הר מירון

עזבו את הש"ג, החקירה חייבת להוביל לזיהוי "מחדל הר מירון" הבא

על אף הסנטימנט הציבורי המוצדק והרצון במציאת האחראים, את מקומם ימלאו אחרים שיעמדו מול אותם לחצים של קבוצות אינטרס ופוליטיקאים. ההתמקדות בבעיות המבניות והתהליכיות חשובות בהרבה מעריפת הראשים. רק כך נמנע את האסון הבא

  • אסון הר מירון
יובל פלדמן
בווידאו: חוקרי מח"ש בזירה בהר מירון (צילום: שלומי גבאי)

לא חלף זמן רב מהאסון בהר מירון, וכבר החלה הפניית האצבעות המאשימות כלפי האחראיים והאשמים, ובעלי התפקידים שצריכים לשלם על כך במשרתם. זהו רצון ציבורי טבעי ומוצדק, להעניש את מי שפוגע בתחושת הביטחון שלנו ובקיומו של עולם צודק, שבו חפים מפשע לא אמורים להיפגע. אלא שזה לא תמיד הפתרון היעיל או הנכון ביותר שימנע את האסון הבא.

נתחיל בתפיסה הציבורית. מלבד הצורך שמוסד או אדם כלשהו יישאו באחריות, אנשים נוטים לקוות ולהניח שעם הענישה המחמירה תגיע גם הרתעה, ולכן לא זו בלבד שהיא תשרת את תחושת הצדק, היא גם תהיה יעילה במניעת האסון הבא. אמנם, סביר להניח שענישה כזו תקטין את נכונותם של שר כזה או אחר לאשר אירועים שלדעתם עלולים להוות סכנה ממשית. אלא שהשרים עוד יתחלפו באחרים, ומחקרים התנהגותיים רבים, ביחס להערכה ריאלית של תפיסת הסיכון של אירועים נדירים, מצביעים על כך שלא תמיד אנשים מפנימים את הסכנה והמחיר הגבוה שהם עלולים לשלם על אסון כזה. סט שלם של הטיות בשירות העצמי מונע מהם לחשוב שהאסון אכן יקרה, ושהם אלה שייתפסו כאחראיים לו.

לפיכך, עצם עריפת הראשים לא תסייע בהרבה, על אחת כמה וכמה אם את מקומם של אותם אנשים ימלאו ככל הנראה גם אחרים בעתיד, ואלה ייכנסו לאותו סד לחצים מצד קבוצות אינטרס ופוליטיקאים. זאת ועוד, אם, כמו במקרה הנוכחי, התועלת האישית שעשויים להפיק מקבלי החלטות שונים מקיומו של האירוע תהא ודאית ומיידית, האפשרות לעונש ערטילאי באם יקרה דבר מה תתגמד, ולא תביא בהכרח למניעת אסונות דומים. לכן, הענשת האחראיים ומניעת האסון הבא מהוות למעשה שתי מטרות נפרדות ושונות שעומדות במקרים רבים בסתירה.

עוד בוואלה!

מבקר המדינה התריע, אך משרד הבט"פ לא ביצע ביקורת אחת לתיקון הליקויים במירון

לכתבה המלאה
מפקד מחוז צפון ניצב שמעון לביא והמפכ"ל שבתאי בהר מירון, 30 באפריל 2021 (צילום: דוברות משטרת ישראל)

תפיסה מוטעית כזו ניתן לזהות גם מצדם של הפוליטיקאים, בעיקר אלה המתנגדים להקמת ועדת חקירה ממלכתית מחשש לגורלם האישי. ממצאים ראשוניים ממחקר שערכנו ליבי ממן, פרופ' דוד לוי-פאור מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטה העברית ואנוכי על האופן שבו הציבור תופס רגולטורים בהקשרים כלכליים, עולה כי ככל שהציבור מאמין פחות לרגולטור, הוא יצפה לענישה כבדה יותר של שחקנים סוררים. לעומת זאת, דווקא כשהציבור מאמין יותר לרגולטור, הוא פתוח יותר לקבל דרכי פיקוח שאינן בנויות על ענישה. הפוליטיקאים, מצדם, מעוניינים להקים ועדה נמוכת דרג שתבצע בדיקה שתתמקד בדרג נמוך ככל האפשר, מתוך תפיסה שבכך הסיכון לאבד את כיסאם נמוך יותר. ואולם האמת היא, כשפי שהמחקר שלעיל טוען, ככל שוועדת החקירה תיתפס בעיני הציבור כעצמאית, שקופה, בעלת סמכויות רבות ובלתי תלויה, כך היא תזכה באמון ציבורי גדול יותר, גם אם לבסוף תסתפק בעונשים קלים.

ראש הממשלה נתניהו, שר הבט"פ אוחנה והמפכ"ל שבתאי בזירת האסון בהר מירון, 30 באפריל 2021 (צילום: רויטרס)

סביר להניח שאיש לא יעז עוד לזלזל בליקויי הבטיחות החמורים, וכי האירועים העתידיים בהר מירון ייראו מעתה אחרת. אלא שהאתגר האמיתי יהיה לזהות את "מחדל הר מירון" הבא, שבו אותם תהליכים ומסכת לחצים עלולים להביא לאותן התוצאות המצערות, רק במקום והקשר אחרים. על כן, על אף הסנטימנט הציבורי המוצדק והרצון במציאת האחראים, ההתמקדות בבעיות המבניות והתהליכיות חשובות בהרבה מעריפת הראשים, שכן כמו שראינו, אי אפשר לשים את מבטחנו בכך שכל בכיר יראה לנגד עיניו את המחיר שישלם אם יקרה אסון. התמקדותה של ועדה חקירה בכירה ובלתי תלויה באופן שבו מתקבלות ההחלטות ביחס לאירועים מסוג זה, יהיה אפקטיבי הרבה יותר ויזכה לאמון ציבורי גבוה יותר, גם אם לא יתמקד בזיהוי מידת האשם או האחריות של כל אחד מן הנוגעים בדבר.

פרופ' פלדמן הוא עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה ופרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully