הקרב מעל הכנרת נצרב ככישלון. עכשיו המאבק הוא על זיכרון גבורתם של הלוחמים

בעוד שלוחמי גולני בשטח נלחמו בעוז במשך חמישה ימים, הפיקוד של הגדוד בראשות רחבעם זאבי נותר מאחור. 70 שנה אחרי קרב תל מוטילה מול הסורים, משפחות הלוחמים מנסחות מחדש את מורשת הקרב שבו נהרגו 41 חיילים. "כואב שזה מה שהמשפחות השכולות נשאו איתן שנים"

בווידאו: המ"פ ברשי שלחם בתל מוטילה מספר על הקרב (צילום: אלי אשכנזי)

קבוצת רוכבי אופניים רכבו במורד דרך העפר שנמשכת ממושב אלמגור לעבר התצפית על שפך הירדן אל כנרת ובקעת בית ציידא. מדריך הקבוצה זיהה במקום את זהבה פרל וביקש כי תספר לחבריו הרוכבים על קרב תל מוטילה, שהתנהל במקום לפני 70 שנה בדיוק.

לא עובר שבוע שבו לא נקראת פרל מביתה, או מבית האריזה למנגו של משפחתה, או מארכיון המושב. לא אחת המבקרים פוגשים אותה כבר במקום עצמו, מנקה את האנדרטה לזכר 41 חללי הקרב. גם אז מבקשים ממנה לספר על אותו קרב, או שבמקרים אחרים היא נאלצת לתקן דברי הסבר שגויים שהיא שומעת.

"אני מרגישה בתוך תוכי שעליי מוטלת המשימה לספר את סיפור גבורתם של החיילים שלחמו פה וש-41 מהם נהרגו בקרב", אומרת פרל. "בקרב הזה דבק דימוי שמדובר היה בביזיון ולי זה אוכל את הלב. זה ממש כואב לי שזה מה שהמשפחות השכולות נשאו איתן כל השנים", אמרה.

זה 20 שנה שהיא ארכיונאית מושב אלמגור. חלק משמעותי בסיפור המורשת של היישוב הוא סיפורו של אותו קרב שהתחולל בכלל עשר שנים לפני שהמושב עלה על הקרקע. "בזכות אותם לוחמים אנחנו פה ואנחנו רואים בקרב תל מוטילה חלק מהמורשת שלנו", היא אומרת ומציינת כי מדי שנה טקס יום הזיכרון של המושב נערך באנדרטה לזכר חללי קרב תל מוטילה.

קרב תל מוטילה התנהל בין 2 ל-6 במאי 1951 בדרום-מזרח רמת כורזים, בשטח השולט על שפך הירדן אל צפון הכנרת. מהלכו ותוצאותיו נחקקו בדברי הימים של צה"ל, כשלצד גבורה עילאית מצד הלוחמים, התגלה כישלון הדרג הפיקודי הבכיר שטויח בזמן אמת.

עוד בוואלה!

"אלבז צעק 'רימון' והוא התפוצץ": סיפור הגבורה שמהווה השראה לדורות של לוחמים

לכתבה המלאה
הידיעה במעריב על קרב תל מוטילה לאחר סיומו, 7 במאי 1951 (צילום: אתר רשמי, הספריה הלאומית של ישראל)

תל מוטילה ומוצב ישראלי סמוך לו בשם מוצב "הדמות", הוקמו על גבול השטח המפורז שממערב לנהר הירדן, בין ישראל וסוריה, כפי שנקבע בוועדת שביתת הנשק בין שתי המדינות בשנת 1949. בין מושב אליפלט בצפון ועד קיבוץ גינוסר בדרום לא היה אז כל יישוב או מוצב ישראלי והסורים ניסו לנצל זאת ולהשתלט את שטחים שוממים שהיו בריבונות ישראל. בתחילת אפריל 1951 ניסתה סוריה להשתלט על מובלעת אל חמה שהייתה במעמד זהה. כעת, חודש אחרי, כיוונו הסורים את מאמציהם לניסיון השתלטות על תל מוטילה שמעל הכנרת. בתחילה נשלחו רועים לתוך השטח הישראלי ובהמשך חיילים סורים.

על חיילי גולני הוטלה המשימה להשתלט על השטח ולממש את ריבונות ישראל עליו. הם נשלחו למקום כשמשימתם הייתה להשתלט על מוצב "הדמות" שנכבש על ידי הסורים ולהיאחז במוצב בתל מוטילה.

חיילי מילואים שאיישו את תל מוטילה פינו את הנקודה ואליה נכנסה פלוגה בפיקוד גבי ברשי. הפלוגה של זאב סלעי (פלזנר) נשלחה לכבוש את מוצב "הדמות".

"לפיקוד לא היה מושג מה קורה פה", סיפר בשבוע שעבר לוואלה! מפקד הפלוגה ברשי. "קיבלתי מהמג"ד, גנדי, פתק ובו נכתב - 'נוריד על המקום במשך 20 דקות אש ארטילרית, אחר כך תעשו פטרול ואם יש גופות, תביאו אותן כדי שנוכיח שהסורים הכנסו לשם צבא'". ברשי סיפר כי כשהגיע עם חייליו למוצב בתל מוטילה הוא היה ריק. חיילי המילואים אותם בא להחליף כבר עזבו את המקום.

המ"פ סלעי-פלזנר נשלח לכבוש את מוצב "העמדה". הוא היה ניצול שואה, שאחרי מלחמת העולם השנייה, בגיל 21, שירת באירופה בארגון עלייה ב' ופעל בטיפול בפליטי שואה והעלאתם לארץ ישראל.

בראשית חודש מאי לוהט של 1951, ברמת כורזים הבזלתית והקוצנית, פיקד על פלוגה שחייליה הורכבו מצעירים ניצולי שואה שהגיעו מפולין הונגריה, רוסיה ורומניה ואיתם עולים ממרוקו, אלג'יר, אירן, טוניס, לוב, מצרים, אפגניסטן, תורכיה ויוון. "הרקע ממנו אבא הגיע עזר לו להבין את חייליו", אומרת מלי, בתו של סלעי.

"כשהיינו יוצאים לאימונים, לכל חייל היה פנקס ועיפרון", נזכר ברשי, אז מפקד המוצב בתל מוטילה. "היינו פוקדים בעברית ואחר כך מתחילים לתרגם את הפקודה לשפות שונות, וכל חייל היה כותב בפנקס שלו את משמעות הפקודה".

אל"מ במיל' גבי ברשי, מפקד הפלוגה במוצב תל מוטילה במהלך הקרבות (צילום: אלי אשכנזי)

סלעי, שפיקד על עולים ממזרח אירופה ומארצות צפון אפריקה והבלקן, נהג בשבתות לשמש בתפילות כ"בעל תפילה" (העובר לפני התיבה) וכ"בעל קורא" (הקורא את פרשת השבוע) כנציג של פשרה עבור חייליו בנוסח התפילה. בשבת של 5 במאי 1951 נאלץ לעזוב את התפילה באמצעה ונקרא לחדרו של המג"ד אהרון אבנון.

המשימה שהוטלה עליו הייתה "לזרוק את הסורים קיבינימט ממוצב הדמות", כפי שכתב ביומן שלו. בחום הכבד ואחרי שאכלו חמין שגרם לקלקול קיבה, יצאה הפלוגה של סלעי למשימה.

הפלוגה ירדה מכיוון צפון "בחום כבד ככבשן", כפי שתיאר סלעי. הכוח הסורי היה גדול ממה שידע המודיעין, מחופר אחרי סלעי בזלת ענקיים וחמוש היטב.

קרוב ליומיים לחמו חייליו של סלעי בעקשות כדי לכבוש את הנקודה. החיילים הסורים שנערכו מאחורי סלעי הבזלת העצומים, היו חמושים כהלכה ומצוידים במקלעי "שאטו". במשך יותר מיממה נערך קרב עיקש במקום. בצמא הכבד מלמלו הפצועים תפילה בתקווה לישועה.

סיקור הקרב בתל מוטילה, מעריב, 9 במאי 1951 (צילום: אתר רשמי, הספריה הלאומית של ישראל)

ביום ראשון בבוקר הופיעו משמיים מספר מטוסי של חיל האוויר, בפיקודו של יואש (צ'אטו) צידון. "כאילו על פי תיאום מדויק נשמעה הקריאה לאורך כל עמדותינו הפקודה 'הסתער!' והקפיץ שוחרר... כאיש אחד הסתערו כל הלוחמים והתחילה ההסתערות", תיאר סלעי ברוסית ביומן שכתב בעת שהחלים. הוא בעצמו נפצע ובסוף יום הקרב איבד את ההכרה.

המג"ד רחבעם זאבי ומח"ט גולני מאיר עמית, ישבו בעמדת הפיקוד בווילה מלצ'ט, כמה קילומטרים ממערב לשם בעוד הפיקוד הזוטר והלוחמים כבשו את העמדה ועמדו במשימה.

מחיר הדמים היה כבד - 40 לוחמים נהרגו במקום. לוחם נוסף, פרנקו מנטש, חייל בודד שעלה מטורקיה, נפצע קשה, ומת כעבור 29 שנות ייסורים.

אבל אחרי הקרב מצא הרמטכ"ל יגאן ידין צורך לשבח דווקא את מפקד הגדוד, רחבעם זאבי, '"שלא נפל ברוחו וניהל את הפעולה עד סיומה המוצלח".

בעיתונות התקופה הקרב הוצנע ומחיר הדמים לא פורסם. עם הזמן נצרב הקרב ככישלון. דובר על הנתק בין הפיקוד הבכיר לבין הלוחמים בשטח, על המודיעין הלקוי ועל רמת הציוד, אבל נמתחה גם ביקורת על רמת החיילות של הלוחמים בשטח.

למרות שהיה רחוק משדה הקרב, הרמטכ"ל ידין מצא צורך לשבח את פועלו. רחבעם זאבי (צילום: ארכיון צה"ל ומערכת הבטחון, צלמי במחנה)

הקרב, שהסתיים במחיר דמים קשה, הסתיים בניצחון צבאי ובמימוש ערך הדבקות במטרה, אולם בצה"ל ובציבור הישראלי דבק בו דימוי של כישלון ומחדל.

"אבא היה ניצול שואה, אבל הוא דיבר על אותם ימים", אומרת מלי סלעי, בתו של זאב סלעי. "על הקרב בתל מוטילה הוא לא דיבר. הייתה שתיקה ואווירה של סוד מסביב. הבנו שלא מדברים על זה", אמרה.

לימים כתב:

"אתם - חיילי הפלוגה עולים חדשים, שזה עתה הגעתם למולדתנו מארצות הפזורה, יוצאי תימן, מגודלי זקן ופיאות מסולסלות, יוצאי מרוקו, אלג'יר, וטוניס.

"בנים, אחים - ובני משפחות של אחינו, שרידי השואה מאירופה. טרם ידעתם שפת ארצנו - עברית וטרם הספקתם להכיר עריה ונופיה. אתם - הלכתם אחרינו המפקדים ועשיתם את כל המוטל עליכם".

סלעי הוכר מיד אחרי הקרב כמי שניהל קרב גבורה, אבל יחד עם זאת נמתחה ביקורת קשה על הפיקוד הבכיר, על המודיעין הלקוי, על ציוד קשר ואפסנאות דל ובנוסף היה מוסכם כי רמת "החומר האנושי" של הלוחמים הייתה נמוכה. וכך הודבקה לקרב תווית של מחדל וכישלון. כאמור, הרמטכ"ל, יגאל ידין, מצא לנכון לציין לשבח דווקא את המג"ד, רחבעם זאבי.

זהבה פרל, ארכיונאית מושב אלמגור (צילום: אלי אשכנזי)

לפני 35 שנה יצאו שתי אחיות שכולות שאחיהן נהרגו בקרב לדרך חתחתים שבסיומה קיוו שיצליחו להנציח את אחיהן והחברים שלהם.

אסתר גופר-חומש, אחותו של מאיר חומש ושרה אבו-יצחק, אחותו של יעקב לביא, החליטו להקים אנדרטה במקום הקרב בו נפלו אחיהן. חומש, יליד פולין, עלה עם הוריו לארץ ישראל כשהיה בן ארבע. לפני קום המדינה לחם ב"הגנה" ונפל בתל מוטילה בהיותו בן 19. לביא, יליד לוב, נשלח בילדותו יחד עם הוריו למחנה הריכוז ברגן בלזן. בגיל 19 עלה לישראל. שנתיים אחר כך נהרג בתל מוטילה.

מושב אלמגור נענה לבקשת האחיות והקצה שטח עבור אנדרטה וחבר המושב, דני גיא, נרתם למאמץ. עשר שנים פעלו שתי האחיות עד שלבסוף, ב-1997, הוקמה אנדרטה שעליה מוטבעים שמות 41 החללים. עד אז לא הייתה אפילו רשימה של הרוגי הקרב.

אבל כתם הכישלון שדבק בקרב עדיין לא מרפה. לפני שבוע הגיע למקום ברשי המ"פ. הוא כבר בן 91 ועם זאת נמרץ וחיוני. לפני שנה קיבל תואר ד"ר לפילוסופיה. קבוצת חברים שמתעניינים במורשת הקרב ביקשה שיבוא ויספר להם על תל מוטילה.

"איזה ביזיון היה פה? ברמת הפלוגות אף אחד לא ברח, אף אחד לא נסוג, כל אחד מילא את תפקידו, זאב פיקד על הפלוגה כשהיה פצוע ואני מלא התפעלות מהעקשנות שלו", אומר ברשי לחברי הקבוצה, בעומדו על התל.

ברשי עם חיילו בעבר ציון זיו, מניפים את דגל גולני על רקע האנדרטה לחללי הקרב (צילום: אלי אשכנזי)

אחד המאזינים, ציון זיו, חייל של ברשי בתחילת דרכו הצבאית ומפקד גדוד 51 בסוף המסלול הצה"לי שלו, חיזק את הדברים. "במלחמת יום כיפור לחמנו לכיבוש החרמון. מהגדוד שלנו נהרגו 43 לוחמים ונהרגו עוד רבים נוספים. הקרב הזה נחשב לקרב גבורה, בעוד שהקרב פה, בתל מוטילה נצרב כביזיון. זה לא הוגן". הוא הוציא את דגל גולני, מסר לידיו של ברשי וחיבק אותו, כששניהם מתחת לאנדרטה.

כעת נראה כי בראייה היסטורית תופס סיפור גבורת הלוחמים מקום חשוב ומכובד במורשת הקרב, בעיקר זו של חטיבת גולני. "קרב תל מוטילה הוא גם סיפורה של חטיבת גולני, הוא התמצית המזוקקת של חטיבת גולני ואם תרצו להבין מה זו חטיבת גולני - תביטו בקרב הזה ותבינו; יש כאן קיבוץ גלויות מופלא מכל קצבי תבל של אנשים שמעולם לא נפגשו. הם לא נראו אותו הדבר ולא נשמעו אותו הדבר אבל הם היו מוכנים למסור את נפגשם על הגשמת חלום הדורות מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל", אמר השבוע בטקס הזיכרון, מפקד חטיבת גולני, אלוף משנה ברק חירם.

"יש כאן מופת מפקדים, שהובילו את אנשיהם מלפנים ונתנו דוגמא ברגעים הקשים ביותר. בקרב זה נוצר אתוס המפקד בחטיבת גולני ויש כאן כמובן גם מאות לוחמים. נכונות הלוחמים לחפות, להסתער, לסכן את חייהם רק בגלל שהם גולני הניחה אבן נוספת בחומת הערכים של החטיבה. מה שבאמת הופך את הקרב הזה לסיפורה של חטיבת גולני הוא הערך שנדבק כאן במלוא הדרו ובמלוא אכזריותו ערך העמידה במשימה בכל מחיר", הוסיף אל"מ חירם.

טקס הזיכרון לנופלים נערך לציון 70 שנים לקרב. במהלך החודשים האחרונים גייסו פרל וסלעי כסף, בסיוע ורדה פומרנץ, ובאנדרטה הותקנה עמדת הסברה שמשמיעה את תיאור הקרב. בטקס הזיכרון השבוע נחנכה עמדת ההסברה.

תיאור הקרב בעיתון הארץ, 7 במאי 1951 (צילום: אתר רשמי, הספריה הלאומית של ישראל)

"זה בדמי", אמרה פרל. היא סיפרה שדודה, חייל הבריגדה היהודית, נהרג בטיבוע ספינת "ארינפורה" על ידי הנאצים במהלך מלחמת העולם השניה. "כשהייתי ילדה סבתא שלי, שהיתה אם שכולה ושגרה איתנו, היתה אומרת לי לעולם לא לפתוח את דלת הדירה, פרט למקרה שהקול מהצד השני יגיד שהוא משה, בנה, שחזר הביתה", מספרת פרל.

"גדלתי בצל האבל והצער ולא יכולתי לשאת את המחשבה שגם פה יש 41 משפחות שכולות שנושאות את הכאב הזה ושהחברה שלנו לא מכירה בגבורת ביניהן", היא אומרת.

בינתיים סיימה פרל להעביר לקבוצת רוכבי האופניים את סיפור קרב תל מוטילה והוסיפה הסברים על הנוף הנשקף - מהחרמון בצפון ועד צמח בדרום.

רוכבי האופניים עמדו לשוב למסעם. אחד מהם עזב לרגע את הקבוצה, ניגש לברשי ולחץ את ידו. "כל הכבוד לכם, לכל מי שלחם פה. אתם גיבורים", הוא אמר לו.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully