יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל

על מגילות קלף: כך נראו 12 אותות הגבורה הראשונים בצה"ל

מאות אלפים הגיעו למצעדי "יום הצבא" שנערכו ברחבי ישראל, בפעם השנייה והאחרונה בה הוא נחגג. גולת הכותרת הייתה טקס הענקת אותות הגבורה - מגילות עליהן היו חתומים הנשיא ויצמן ורה"מ ושר הביטחון בן גוריון. "גילה גבורה למופת בחרפו נפשו בשדה הקרב"

הנשיא ויצמן ורה"מ ושר הביטחון בן גוריון ביום הצבא השני, תל אביב, 1949 (צילום: מערכת וואלה!, דוד אלדן, לע"מ)
אות הגבורה הראשון, 1948 (צילום: אתר רשמי, אתר ארכיון המדינה)

כבר במוצאי שבת, 16 ביולי 1949, החלו לזרום אנשים לתל אביב, לאזור כיכר המסדרים שהוקמה במפגש הרחובות ז'בוטינסקי ודרך פתח תקווה עם נחל מוצררה, המוכר היום כאיילון. הם הגיעו "מסביבות מרוחקות מתל אביב, מן הדרום ומן הצפון, כדי שיוכלו בעוד מועד לתפוס מקום בכיכר המסדר", נכתב בעיתון הארץ.

הייתה זו הפעם השנייה, והאחרונה, בה חגגה מדינת ישראל את "יום הצבא", כששיאו של האירוע היה טקס הענקת אות הגבורה ל-12 לוחמים בקרבות מלחמת העצמאות. כל אחד מהם "גילה גבורה למופת בחרפו נפשו בשדה הקרב", כפי שנכתב על מגילת הקלף שהוענקה ל-12 הלוחמים.

כעת העלה ארכיון המדינה את צילומי 12 מגילות הקלף שהוענקו באותו יום לשמונה לוחמים ולעוד ארבע משפחות שכולות שקיבלו את האותות בשם בניהן שנהרגו בקרבות. מאז אותו יום הוענק אות זה, שבינתיים הוסדר בחקיקה, ל-28 חיילים נוספים.

עוד בוואלה!

יום הזיכרון לחללי צה"ל חייב להתקבע כיום חינוך לאהבת המולדת והאדם

לכתבה המלאה
שלושה ממקבלי אות הגבורה ב-1949: סמל אמיל בריג, רב סמל אריה עצמוני, רב חובל יוחאי בן נון (צילום: מערכת וואלה!, דוד אלדן, לע"מ)
"תשואות סוערות קיבלו את מקבלי האות". רשימת מקבלי אות הגבורה, 1949 (צילום: ארכיון צה"ל ומערכת הבטחון, צלמי במחנה)
טוראי גנה סימן-טוב, ממקבלי אות הגבורה ב-1949 (צילום: לשכת העיתונות הממשלתית)

על פי הפרסומים בימים שקדמו לטקס, "שם האות 'גבורה' נבחר מתוך שורה שלמה של הצעות שבאו מאת סופרים ואנשי ציבור". עוד נכתב אז כי "השם נבחר בעיקר בשל פשטותו המבטאת את מהותה של הגבורה העליונה, המזכה איש צבא בישראל באות הכבוד הנעלה ביותר". כן נקבע כי "'אות גבורה' יוענק לאיש רק בזכות מעשה גבורה אישי יוצא מן הכלל, החורג ממסגרת תפקידו, ואשר בוצע לעיני חבריו או מול פני האויב תוך חירוף נפש, ואשר השפיע במישרים על מהלך הקרב או שהיה משום פיקוח נפש המשתתפים בקרב".

רק בינואר 1970 חוקקה הכנסת את חוק העיטורים, ובינואר 1973 אימצה הממשלה את המלצותיה של הוועדה שהוקמה אחרי חקיקת החוק. עד אז התנגדו רבים כי צבא ההגנה לישראל יעניק אותות ומדליות, וטענו כי יש להסתפק במתן סמכות לרמטכ"ל ולמפקדי צה"ל להעניק ציון לשבח (צל"ש). דוד בן גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון, היה מהמתנגדים וסבר כי יש להסתפק באותות שהוענקו לגיבורי מלחמת העצמאות.

יום הצבא הראשון צוין ביולי 1948. על אף הקרבות שעדיין השתוללו בחזית הוחלט שיש לציין את דבר הקמת צבא הגנה לישראל. הוחלט כי כ' בתמוז, יום מותו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל, יהיה היום בו יצוין "יום הצבא". המצעד הצבאי שצעד ברחובות תל אביב אכן גרם להתרוממות רוח ולהתרגשות גדולה, והיום הוגדר בעיתונים כ"יום חגה של המדינה".

שער "הארץ" ביום הצבא השני, 1949 (צילום: אתר רשמי, --)
שער "דבר" ביום הצבא השני, 1949 (צילום: אתר רשמי, --)

בעיתון "על המשמר" נכתב: "בשמחה ובהתלהבות קיבלו המוני תל אביב את מפגן כוחה הראשון של מדינת ישראל הצעירה; בגאווה ובאהבה קיבלו את שורות הצבא העממי בעוברו ברחובות העיר. לא היו הודעות מרובות; מחמת נימוקי הביטחון פורסם עצם קיום דבר המיפקד במאוחר. אולם זמן רב לפני שעת ההתחלה התמלאו הרחובות, הגזוזטראות, הגגות. אשכולות חיים ניתלו על עמודים ועצים".

ליום הצבא השני כבר הייתה ציפייה גדולה. מאות אלפים הגיעו למסדרים ולמצעדים שנערכו ברחבי המדינה. "גולת הכותרת", כפי שנכתב בעיתון הארץ, היה טקס הענקת אותות הגבורה. תשואות סוערות קיבלו את מקבלי האות. בהארץ עוד נכתב כי "המדינה הביעה במעמד זה את תודתה הרשמית למיטב בניה, וחיסלה סוף סוף את ההרגשה שכירסמה בלב הנוער כאילו שכחו את אותם, אשר תודות לגבורתם האישית בקרב הושג כל אשר הושג. אולי לא הייתה עוד מלחמה בתקופה החדישה שבה נועד למעשי הגבורה של הפרט הלוחם מקום כה מרכזי בהכרעה".

את האותות העניק נשיא המדינה, חיים ויצמן. תחילה הוענקו האותות למשפחות ארבעת החללים - יזהר ערמוני, צבי זיבל, עמנואל לנדאו וזרובבל הורביץ. אחר כך עלו לבמה יוחאי בן-נון, אריה עצמוני, אהרון פלר, אמיל בריג, בן ציון לייטנר, יאיר רחלי ואברהם אביגדורוב. כל אחד מהם התייצב מול הנשיא והצדיע לו. הנשיא תלה לו בצידו השמאלי של החזה את אות ההצטיינות - סרט שצבעו צבע ארגמן ועליו סמל המדינה מוזהב. כמו כן, נמסרה לכל אחד מגילת קלף ובה תיאור מעשה הגבורה עליה היו חתומים ויצמן ובן גוריון. הם נפרדו מהנשיא בלחיצת יד.

החלטת בן גוריון על ביטול "יום הצבא", 1950 (צילום: ארכיון צה"ל ומערכת הבטחון, צלמי במחנה)

כשהוקרא שמו של טוראי סימן טוב גנה, ירד הרמטכ"ל יעקב דורי מהבמה וצעד לקראתו. גנה ישב על כיסא, ושתי רגליו קטועות. דורי ענד לו את האות ומסר לו את המגילה לקול תשואות הקהל. אחר כך דגל המסדר את נשקו לכבוד 12 המצטיינים והקהל נעמד על רגליו. "מזעזעת ומרוממת כאחד הייתה חלוקת אותות ההצטיינות", נכתב בטור "ראיתי ושמעתי" בעיתון הארץ.

"בחלוקת אותות הגבורה להורים ולקרובים של החללים היה מן הטראגיות שנתלוותה להשגיהם של חיילי ישראל. אך סמלית מאוד הייתה פגישתם של הנשיא והטוראי, מקבל אות הגבורה. הנשיא - הדרגה הגבוהה ביותר במדינה, והטוראי - הדרגה הראשונה בצבא, נפגשים. לפתע נפגשים שני הקצוות הקיצוניים ביותר, הרחוקים ביותר, ולרגע קל מתברר כמה קרובים הם שעה שהם נציגים הממלאים את שליחותו של העם. מתברר כמה קרובים הם מעשים רבים, שהעליוניים שבהם הם מעשי הגבורה בשדה הקרב. פגישת הנשיא והטוראי סימלה את יחס המדינה לאזרח הפשוט, העושה את שליחותו, וסמל זה חייב לשמש מופת".

שנה אחר כך, במאי 1950, החליט בן גוריון לבטל את "יום הצבא" ולאחד את תכניו עם יום העצמאות.
ביום העצמאות ה-25, באפריל 1973, הוענק עיטור הגבורה ל-32 לוחמים, בהם 12 מקבלי האות ב-1949. חצי שנה אחר כך פרצה מלחמת יום הכיפורים ואחריה הוענק העיטור לשמונה לוחמים נוספים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully