לישראל אין מדיניות תקשורתית בענייני ביטחון. הכאוס הזה עלול לעלות בחיי אדם

במהלך השנים האחרונות השתנה משהו מהותי במדיניות התקשורתית-ביטחונית של מדינת ישראל, על כל זרועותיה ומרכיביה, והיא עברה מעמימות והחרשה כמעט מוחלטים ליוזמה של חשיפה והדהוד פעולותיה. על פניו, נראה כי שינוי המדיניות של ישראל בעניין התודעה, נעשה ללא גיבוש אסטרטגיה ברורה בעניין, ובמקום סנכרון תקשורתי בין כלל הגופים הפועלים בזירה הביטחונית, ניתן להבחין כי ארגונים וגופים ישראלים מתחרים אלה באלה על קרדיט תקשורתי וציבורי, ובדרך מפספסים את האינטרס של ישראל.

מבלי להיכנס לעומק סיפור ההדלפה של הפעולה שביצעה יחידה מובחרת של צה"ל במדינת אויב והגיעה לידי של אחד מכלי התקשורת הזרים המשפיעים ביותר בעולם, השאלה היא האם הצמרת הביטחונית של ישראל, מראש הממשלה דרך שר הביטחון, הקבינט, ראשי המוסד, השב"כ והמל"ל, וצה"ל, בכלל עסקו אי פעם בגיבוש מדיניות ברורה של חשיפה תקשורתית המעצימה את ההרתעה של ישראל במרחב או במדיניות של עמימות לפעולות אחרות שישראל מבצעת. ממעקב פשטני אחרי הפרסומים השונים בתקשורת הישראלית ובתקשורת הבינלאומית, ספק גדול אם קיימת אסטרטגיה ברורה בנושא והאם קיים סנכרון של פעילות תקשורתית בין כלל הגופים העוסקים בפעילות הביטחונית.

הדלפות מישיבות קבינט מדיני-בטחוני אינם דבר חדש, אבל הם בהחלט הלכו והתעצמו במהלך השנים האחרונות. זו כנראה אחת הסיבות לכך שמספר ישיבות הקבינט הלך והצטמצם בעשור האחרון, וזאת למרות שהפעילות הביטחונית רק גברה ובכל יום נתון ישראל מבצעת יותר מפעולה יזומה אחת, כפי שהודה הרמטכ"ל אביב כוכבי, שאמר בדצמבר האחרון בסיכום שנת הפעילות כי "תקפנו השנה כ-500 מטרות בכל הזירות ובנוסף ביצענו מבצעים רבים בממד החשאי, אנו פועלים בשש זירות באופן אינטנסיבי".

קיים קשר ישיר בין היקף ההדלפות מהקבינט לבין הדעות שונות, הגישות ההפוכות וחוסר ההסכמה בין החברים בו. בממשלה הנוכחית, הפריטטית, הלכו והתמעטו ישיבות הקבינט. כאשר היו צריכים לאשר נושאים סודיים כמו ההסכם הרגיש להשבת הצעירה מסוריה נעשו פעולות לא שכיחות והשרים הוחתמו על ידי מזכירות הממשלה על הסכם סודיות מיוחד, למרות שמבחינה משפטית ברור כי הליך השבעתם לכנסת ומינויים לכהונה בממשלה אמור למנוע מהם לפגוע באינטרסים של המדינה.

חזרה לשינוי המדיניות התקשורתית. קשה לשים בדיוק את האצבע מתי השתנתה המגמה, אבל עקרונית, ככל שהעצימות של הפעילות הביטחונית הישראלית מול איראן במרחב המזרח התיכון בכלל ובשטח סוריה ולבנון בפרט הלכה וגברה, כך גם ישראל עברה מעמימות לחשיפה. הרמטכ"ל הקודם גדי איזנקוט הלבין בריאיון סיכום הקדנציה שלו, שהעניק לניו יורק טיימס, עשייה ביטחונית של שנים ואישר כי ישראל וצה"ל בתקופת כהונתו תקפו אלפי מטרות בשטח סוריה ובגזרה הצפונית. בכך חשף את אחורי הקלעים של המב"מ - המלחמה שבין המלחמות.

האסטרטגיה התקשורתית של מדינת ישראל אמורה להיות מופקדת בידי מטה ההסברה הלאומי במשרד ראש הממשלה. מדובר בגוף שכבר שנה ו-8 חודשים אין לו ראש מאז פרישתו מהתפקיד של ירדן ותיקאי. בכל הקשור לפעילות תקשורתית במצבי חירום מטה ההסברה נהנה מסמכויות שונות שהואצלו עליו, אבל ביום-יום של מדינת ישראל, שמבצעת יותר מפעילות ביטחונית אחת במרחב, אין שום השפעה למטה ההסברה הלאומי וכל גוף פועל לרוב באופן עצמאי ולעיתים מתגבשת מדיניות לנוכח אירוע מסוים.

מטה ההסברה הלאומי הוקם כחלק מלקחי מלחמת לבנון השנייה. חוסר התיאום בין צה"ל והממשלה במרחב התקשורתי-ציבורי הורגש היטב מבעד למסכי הטלוויזיה. בהחלטת הממשלה מיולי 2007 על הקמת המטה נקבע כי "יוקם פורום הסברה לאומי קבוע (בתחום המדיני בטחוני) שיקבע את מדיניות ההסברה של מדינת ישראל בהתאם להחלטות ראש הממשלה והממשלה. ההסברה תבוצע על ידי כלל גורמי ההסברה במשרדי הממשלה, בגופי הביצוע, בנציגויות ישראל בחו"ל (הנחיית הנציגויות תתבצע על ידי משרד החוץ בלבד) ועל ידי דוברים רשמיים מטעמה של מדינת ישראל, הכול בהתאם להחלטות והנחיות פורום ההסברה הלאומי".

טוב תעשה הממשלה אם תאציל על מטה ההסברה הלאומי סמכויות נרחבות יותר, בדומה לאלו הנמצאות בידי המטה לביטחון לאומי, ותאפשר לו לפעול במקצועיות לגיבוש אסטרטגיה לכלל פעילות התודעה של מדינת ישראל. חוסר התיאום והיעדר המדיניות התקשורתית גורמים נזק לאינטרסים של ישראל ובמקרים מסוימים, לפי פרסומים זרים מהשבוע האחרון, הם עלולים להביא לעלייה גדולה ברמת הסיכון של פעילות ביטחונית ואף לפגיעה בחיי אדם.

יובל לידור הוא שותף ומנהל מקצועי של פירמת הייעוץ התקשורתי וניהול המשברים "פרו אסטרטגיה" וקצין מילואים פעיל בדובר צה"ל