1. על שעון המנדט של ראש הממשלה בנימין נתניהו להרכבת ממשלה נותרו שלושה שבועות ושלושה ימים. בדרך כלל, נתניהו ידוע כמי שדוחה החלטות קשות ומהלכים דרמטיים עד הרגע האחרון, וזו גם הדינמיקה שבה הוא ניהל, לאורך השנים, את המו"מ הקואליציוני להרכבת ממשלותיו. לא הפעם.
כשעל הכף מונחת אפשרות אמיתית שברית האחים המתחדשת של נפתלי בנט ויאיר לפיד, בסיוע אווירי של גדעון סער ואביגדור ליברמן, תרקום ממשלה שתביא להדחתו - הוא לא יכול להרשות לעצמו לבזבז את הזמן בשיטות הדחיינות המסורתיות שלו. יש לו את המנדט עד ה-5 במאי, אבל ברגע שהוא יאבד אותו - שלל תרחישי אימה של בלפור עלולים להתגשם, ויש לו שלושה וחצי שבועות לנסות להיערך לכולם מראש.
עוד בוואלה!
בתום סבב הפגישות האישיות הראשון עם כל ראשי הסיעות בבלוק, כל הדרכים של נתניהו לממשלה חסומות בתוך משולש ימני, שבשלוש פינותיו ניצבים נפתלי בנט, בצלאל סמוטריץ' וגדעון סער. בנט אמר לנתניהו בפגישה ביום חמישי בערב שהוא מוכן לדבר על ממשלת ימין - והבעיה היא סמוטריץ', שפוסל בלאו מוחלט כל תמיכה או הימנעות של רע"ם. סמוטריץ', שהגיע לבלפור שעתיים קודם לכן, אמר לו שהבעיה היא דווקא בנט, שמתכנן להקים ממשלה עם לפיד, ושבכל מקרה - חייבים למצוא דרך להביא את סער ולהקים ממשלת ימין.
מעבר לגלגולי האחריות הלא מאוד אלגנטיים בין בנט וסמוטריץ', נתניהו כלוא בין שני הלאוים של משולש הימין: בין הלאו המוחלט של סמוטריץ' לשיתוף פעולה עם רע"ם והלאו המוחלט של סער לתחינות הליכודניקים שישוב הביתה - אין לו כמעט מרחב פעולה.
ובניגוד אליו, להם הזמן ממש לא בוער: בנט וסער בעיקר מחכים שהוא יעבור כדי שנתניהו יאבד את המנדט ועולם חדש של אפשרויות ייפתח בפניהם, וסמוטריץ' עושה סימנים שבחירות חמישיות לא מפחידות אותו, בסירובו העיקש לתת אוקיי להצבעה אחת עם רע"ם שתקים ממשלת ימין. כך שהפעם, גם אם הוא מתכוון לשנס מותניים מהר בניגוד לטבעו הדחייני, נתניהו עשוי להיגרר לרגע האחרון בעל כורחו.
2. הפגישה הלילית ההיסטורית של נתניהו ובנט ביום חמישי במעון ראש הממשלה ברחוב בלפור התקיימה בחדר העבודה. הרבה מהאורחים הפוליטיים המזדמנים והמזומנים לבלפור מכירים את הפטיו שבכניסה למעון, אבל לא כולם זוכים להיכנס בשערי הבית. לבנט עשו כבוד מלכים והכניסו אותו לחדר העבודה הקטן שליד הסלון, כחלק ממאמץ כללי של נתניהו לרכך את לבו ולרפד את כיסו בהצעות נדיבות שיתחרו ברוטציה הנדיבה שמציעים לו במרכז-שמאל, שתמליך אותו מיידית לראשות הממשלה.
בנט מתעקש שהוא בא בנפש חפצה למו"מ, אפילו שאצל נתניהו משוכנעים שהוא כבר סגור עם לפיד. הוא אמר לו בפגישה הלילית שאם הוא יביא את סמוטריץ', יוכל לספור את האצבעות שלו, אבל החומה הזאת נראית כרגע בצורה - האמירות החד משמעיות של סמוטריץ' נגד שיתוף פעולה עם עבאס מחריפות מיום ליום.
בליכוד מתכוונים להפעיל עליו לחץ כבד בימים הקרובים. רבנים, מסרונים, ועצומות ינסו להכשיר הקמה של ממשלת 59 בהימנעות רע"ם. גם בנט וסער צפויים לספוג ממתת ידם של פעילי ליכוד וארגוני ימין חוץ-פרלמנטריים, שיזהירו מפספוס ההזדמנות ההיסטורית של 65 מנדטים לימין ומהסכנות שבאיבוד השלטון לממשלת מרכז-שמאל.
השיח המאחד של הימין עלול להעמיד גם את נתניהו בסכנה, כי אחת הדרכים לממשלה חלומית של 65 מנדטים, אולי הכי קלה, עוברת בהזזת אדם אחד, או לכל הפחות פתרון יצירתי.
באחת ההצעות שמתגלגלות בימינה, בנט יהיה ראשון ברוטציה, ואז סער יוכל להיכנס לממשלה. בכירים בליכוד מדסקסים את התרחיש הזה, בשינוי קל אחד - שראש הממשלה יהיה אחד משלהם. נתניהו לא הסכים לאף אחד מהמתווים היצירתיים שהופכים אותו לראש הממשלה החליפי לשנתיים הקרובות, אבל כבר הבטיח לעצמו להישאר בבית בבלפור, שכן אף אחד לא חושב בחיים לדרוש שהוא באמת יזוז משם. גם סער לא באירוע, עדיין, אבל עצם העובדה שבליכוד מדסקסים תרחישים שמזיזים את נתניהו הן סיבה לדאגה.
ביום שני הקרוב, הוא זימן למפגש חריג בבנייני האומה את ראשי הסניפים במפלגה, בניסיון לבלום מראש כל מהלך של פוטש פנימי. התרחיש המדובר בבלפור הוא שאם יאבד את המנדט, בכירי הליכוד ישלבו ידיים ויתייצבו מאחורי מועמד אחר כדי להרכיב ממשלה. ובלעדיו, לליכוד, המפלגה הגדולה בכנסת, יהיו פרושות אפשרויות רבות ומשובחות. זימון ראשי הסניפים מעיד על כך שנתניהו חש חשוף במיוחד במפלגתו שלו, ובשלב ראשון - הוא מנסה לבצר את הבייס והשטח סביבו.
3. במקביל לניסיונות לפרוץ את המחסומים של סמוטריץ' ולחפש עריקים אצל סער, נתניהו יקדיש את מאמציו לקידום חקיקה שתבטל את ממשלת החילופים. הסכם הרוטציה שעליו חתם עם בני גנץ עומד בעינו, ובמקרה של בחירות חמישיות, הוא בטעות עוד עשוי להתממש ונתניהו יצטרך לפנות את מקומו כראש הממשלה.
בנוסף, כל חוקי הפריטטיות משתקים את הממשלה והמדינה בשיתוק חמור, בלי שר משפטים ובלי תשלומים על חיסונים. ובעיקר - הם מקשים על נתניהו לשלוט בממשלת המעבר ולנווט אותה לצרכיו הפוליטיים. הצעת החוק שהגיש שלמה קרעי תבטל את החוק ותחזיר את כחול לבן לגודלה הטבעי, בלי וטו שבולם אותו. עם הרוב שלו בממשלה הוא יוכל למנות את מי שירצה לשר המשפטים או שר התקשורת, ולאשר כל קופסה חוץ תקציבית לשיקום נזקי הקורונה ושיכוך זעמי הבוחר שיחפץ.
הצעת החוק של קרעי תציב את גנץ בפני מבחן פוליטי בשבועות הקרובים. בליכוד סבורים שהם יכולים לגייס רוב של 61 לחוק, ומאמינים שגם במחנה הנגדי יכולים להימצא פרטנרים שישמחו לשלול ממנו את ראשות הממשלה. יאיר לפיד, לדוגמה, הצהיר לפני שנה שאם הליכוד יבקש ממנו, הוא יתמוך בביטול השינויים הדרקוניים שחוק הרוטציה עשה בחוקי היסוד, וגם מרב מיכאלי ומרצ הם לא אוהדים גדולים במיוחד של ממשלת החילופים. גנץ יצטרך לוודא שכל ראשי המפלגות בגוש שלו יתגברו על כעסם על שנכנס לממשלה עם נתניהו מלכתחילה, ולדבר אל לבם ומצפונם של ראשי הגוש השני.
בינתיים, רק הציונות הדתית הודיעה שהיא תומכת בחוק; הדרך לרוב עוברת בבנט, ראשי הסיעות החרדיות ולבסוף - מנסור עבאס. נתניהו יציע להם תופינים מפנקים כדי שיסייעו לו לקבור את ממשלת הרוטציה סופית, וגנץ חייב לשכנע, לפחות אחד מהם, שעדיף אותו בפנים, מאשר בלעדיו, ושמן ההגינות והצדק לתת לה לגסוס, לפחות עד נובמבר, ולתת לו את הצ'אנס להפוך לראש הממשלה.