הוועדה הציבורית למניעת הרשעות שווא הגישה ביום רביעי לשר המשפטים דוח ביניים שעוסק בהרשעות שווא שעלולות להיגרם בשל הסתמכות שגויה על ראיות מדעיות. זהו דוח הביניים השני של הוועדה, לאחר דוח קודם שעסק בעדויות ראייה.
ההמלצה העיקרית בדוח, היא להקים בישראל רגולטור למדע פורנזי. הגוף שיוקם יהיה אחראי לבחון את השיטות המדעיות השונות שבהן נעשה שימוש משפטי בישראל, לקבוע ממצאים בנוגע לתקפותן ואמינותן, ולהתוות כללים לעריכת בדיקות משפטיות-מדעיות ולניסוח חוות דעת של מומחים שמוגשות לבית המשפט. בהמשך, על פי ההמלצה, יוענקו לרגולטור בחקיקה סמכויות נדרשות כדי לאכוף את הסטנדרטים על מעבדות שפועלות בתחום.
עוד באותו נושא:
בדוח מחלקים לשני סוגים את הטעויות שעשויות לנבוע משימוש בראיות מדעיות. הראשון הוא הסתמכות על שיטות שאין להן בסיס מדעי איתן, שזכו לכינוי "מדע זבל". דוגמה לכך היא השוואת שיער באמצעות מיקרוסקופ (בניגוד להפקת DNA משערה), שנעשה בה שימוש משך עשרות שנים בארץ ובעולם, אך ב-2009 קבעה האקדמיה הלאומית למדעים בארצות הברית כי אין לה ביסוס מדעי, וזאת לאחר שנמצאו עשרות הרשעות שווא בהן בית המשפט הסתמך על ראיות אלה. בישראל השימוש בשיטה זו הופסק. שיטות אחרות שנעשה בהן שימוש בעבר, עד שהתברר שאינן מבוססות, הן השוואת סיבים והשוואת סימני נשיכה.
הסוג השני של הטעויות לא נובע מבעיות עם השיטה המדעית עצמה, אלא עם יישומה במקרה ספציפי. למשל, אף שבדיקת DNA היא כיום הראיה הפורנזית בעלת הבסיס המדעי המוצק ביותר, בארצות הברית התגלו מקרים של הרשעות שווא בשל כשלים בביצוע בדיקות ה-DNA. בחלק מהמקרים הוחלפו בטעות במעבדה שתי דגימות, כך שזו שנבדקה לא הייתה הבדיקה הנכונה, ובחלק אחר המומחה סבר שלא ניתן לבדוק דגימה מסוימת - אף שבפועל ניתן היה לבדוק אותה ולשלול כי הנאשם הוא מי שביצע את הפשע.
על סמך מחקרים שנעשו בחו"ל, חברי הוועדה מציינים גם את הגורמים האפשריים לטעויות כאלו. הגורם הראשון הוא שחיתות של אנשי מעבדה שזייפו תוצאות ביודעין כדי לסייע לתביעה, או כשלים בביצוע הבדיקות המדעיות שנבעו מחוסר ידע. גורם נוסף הוא הפרזה של המומחים בעת עדותם, בנוגע לחוזקה של הראיה וליכולתה להצביע על הנאשם.
הגורם הרביעי הוא פרשנות מוטה של בדיקות מדעיות, כאשר ישנן כמה פרשנויות אפשריות לתוצאות. "הכוונה למקרים שבהם, בהינתן שתי פרשנויות אפשריות וסבירות לתוצאות הבדיקה המדעית, נוטים חוקרי המעבדות, לעיתים קרובות שלא במודע, לבחור בפרשנות המתיישבת עם אשמת החשוד ולא עם חפותו", נכתב.
בוועדה ציינו גם גורמי "תשתית" שעל פי מחקרים תורמים "להגשתן ולקבלתן על ידי בתי המשפט של חוות דעת שגויות, בלתי מבוססות, מופרזות ומוטות". בין הגורמים הללו ניתן למנות את העובדה שהמעבדות הפורנזיות כפופות לרוב לגורמי התביעה, היעדר מחקר מספיק בתחום הפורנזי, שימוש בשיטות חסרות תוקף מדעי או בעלות אמינות נמוכה, היעדר רגולציה והיעדר סטנדרטים אחידים לחוות דעת של מומחים, היעדר הכשרות מספיקות לעוסקים בתחום וקשיים של ההגנה בקבלת חומר ואיתור מומחים.
גישה של סנגורים למומחים פורנזיים ומימון עבור ההגנה
מלבד ההמלצה להקים גוף שיפקח על תחום המדע המשפטי, הוועדה סבורה שהמדינה חייבת לפעול ללא דיחוי כדי לאפשר גישה של סנגורים למומחים פורנזיים ראויים. בראש ובראשונה, ממליצה הוועדה לפעול ללא דיחוי להעלאת מספר המומחים לרפואה משפטית בישראל, כדי לאפשר לסנגורים להסתמך על מומחים שאינם מועסקים במכון לרפואה משפטית באבו כביר - אשר מספק חוות דעת לתביעה.
בנוסף ממליצה הוועדה ליצור אפשרות בה המדינה תשתתף, במקרים המתאימים, במימון מומחים מחו"ל עבור ההגנה. הוועדה הוקמה ב-2018 על ידי שרת המשפטים לשעבר, איילת שקד. בראש הוועדה עומד שופט בית המשפט העליון (בדימוס) פרופ' יורם דנציגר, וחבריה הם פרופ' אורן גזל-אייל, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, מ"מ פרקליט המדינה, עו"ד עמית איסמן, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (משפט פלילי), עמית מררי; ראש חטיבת החקירות במשטרת ישראל, תנ"צ דודו בואני, המשנה לסניגור הציבורי הארצי, ד"ר ענת הורוויץ, שר המשפטים לשעבר, פרופ' דוד ליבאי וראש חטיבת התביעות במשטרה, תנ"צ דדו זמיר.