המתקפה על הנשיא היא רק הההתחלה: השבוע הגורלי של נתניהו

הדברים של נשיא המדינה ראובן ריבלין הפעילו שלשום (רביעי) את המרעום הביביסטי, זאת על אף שרמת הפרובוקטיביות שלהם הייתה זהה לאמרה שהשמש זורחת ביום. ריבלין אמר את המובן מאליו: "בימים הקרובים אבחן מיהו המועמד בעל הסיכויים הגבוהים ביותר להקמת ממשלה. השיקול המרכזי שינחה אותי הוא סיכוייו של חבר הכנסת הנבחר להרכיב ממשלה שתזכה לאמון הכנסת". מה כל כך זעזע באמירה הזאת, שהביא את שלושת בכירי הליכוד, יו"ר הכנסת יריב לוין, שר האנרגיה יובל שטייניץ והשר לביטחון הפנים אמיר אוחנה, לכתוב בהודעה משותפת כי "הנשיא לא קובע את תוצאות הבחירות, אסור לו להיות שחקן פוליטי"? איזו התערבות פוליטית יש כאן בדיוק?

התגובה של שלושת השרים נבעה, כביכול, מכך שהנשיא דיבר על "סיכויים", לא על "ממליצים". האמת היא שהוא תמיד, בכל בחירות, מדבר על סיכויים ולא על ממליצים; פשוט, כמעט תמיד יש הלימה הסתברותית ביניהם. עכשיו באופן תיאורטי יכולה להיווצר מציאות שונה - לנתניהו עשויים להיות יותר ממליצים, אך פחות סיכויים, זאת בשל ריבוי מטילי הווטו על ישיבה בממשלה תחת הנהגתו (לא תחת הנהגת הליכוד, אלא תחת הנהגתו האישית).

זו מתקפת מנע נגד הנשיא על פעולה, שלכאורה נראית הכי הגיונית בעולם: נציגי כמה סיעות מופיעים בפני הנשיא ומצהירים בפניו שגמרו בדעתם כי בשום פנים, בשום מצב, לא יישבו, או יתמכו בחוץ, בממשלתו של נתניהו. לעומת זאת, הנשיא, במהלך השיחות עם ראשי הסיעות מגלה שיש מועמד אחר, שאמנם ממליציו פחותים, אך גם פוסליו פחותים, עד כדי כך שעל הנייר אותו מועמד יכול להרכיב ממשלה של 61. מה טעם יש לנשיא בהטלת המנדט על המועמד שחסום בכל דרך בפני הרכבת ממשלה? לשם מה בזבוז הזמן היקר הזה של אזרחי ישראל? האם לא די בכך שתיקיו הפליליים של נתניהו כבר הובילו אותנו לארבע מערכות בחירות בתוך שנתיים?

כמה עיוות תודעתי יש במשפט הבא בהודעת השלושה: "מאז הקמת המדינה כל נשיאי ישראל נתנו את ההזדמנות הראשונה להרכבת הממשלה למועמד שקיבל את מספר הממליצים הגדול ביותר - וכך צריך להיות גם הפעם". ובכן, יש עוד כמה דברים שקרו בשנתיים האחרונות בפעם הראשונה "מאז הקמת המדינה". בפעם הראשונה ראש ממשלה הואשם בזמן כהונתו בפלילים; בפעם הראשונה ראש ממשלה סירב להתפטר עם הגשת כתב האישום; בפעם הראשונה ראש ממשלה גרר את מדינת ישראל לארבע מערכות בחירות כתוצאה מאישומיו הפליליים (שכן כל ח"כ אחר בליכוד היה יכול להרכיב ממשלה ברגע), והחל מהיום, בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל אין שר משפטים.

אם מדברים על תקדימים, מתי בדיוק בהיסטוריה של מדינת ישראל התחלקה המפה הפוליטית לא לפי אידיאולוגיית ימין-שמאל, אלא לפי הנכונות הפוליטית לשבת תחת נאשם בפלילים? הרי זה כל הסיפור. מפלגה אחת של שבעה מנדטים, ימנית מובהקת, כבר שלוש מערכות בחירות מקבלת את קולות בוחריה, לאחר שמנהיגה אומר שבשום פנים לא יישב תחת שלטון נתניהו; מפלגה ימנית שניה, חדשה, קיבלה שישה מנדטים מבוחריה אך ורק משום שמנהיגה הבטיח להם שבשום פנים ואופן לא תשב תחת שלטון נתניהו. מפלגה שלישית, ימנית מובהקת, אמנם לא אמרה זאת, אך הצהירה בכל פה שהיא מעוניינת בהחלפת נתניהו. תוסיפו לזה את מפלגות המרכז-שמאל שבמציאות רגילה, גם הן היו פוטנציאליות לשותפות קואליציונית עם הליכוד, והן חוזרות ומבהירות שלא יעשו זאת תחת שלטון נתניהו בשל תיקיו הפליליים.

ובכן, אם יו"ר ימינה נפתלי בנט לא יפסול את נתניהו, ולא יו"ר רע"ם מנסור עבאס, ובנוסף גם יהיו לו יותר ממליצים מכל מועמד אחר, נתניהו יקבל את המנדט. אם לא, מה הטעם לתת לו אותו? ברור לי למה אוחנה ולוין חתומים על ההודעה המביכה הזאת, אבל איך גויס השר שטייניץ למשימה הבזויה הזאת? זה מביך, אבל לא ממש מפתיע. נכון, שטייניץ איש הגון וישר בדרך כלל, אבל עם עמוד שדרה ערכי גמיש מאוד. ראינו זאת, למשל, בישיבת הבדיות האחרונה של ממשלת נתניהו, זו שפסלה את שני המינויים במשרד התקשורת. באותה ישיבה שבה העלילו עלילות כזב על המועמדים, רק כי לא רצו להעביר אותם, שטייניץ לקח חלק פעיל, ואף זרק דברי חנופה מביכים לבוס. כנראה שהחליט, בינו לבינו, שנתניהו פה להישאר לתמיד ולכן יעשה הכול כדי להבטיח את תפקידו הבא.

את הניתוח הלוגי לעיל, גם שלושת בכירי הליכוד עשו, וגם שולחם. אז מה בכל זאת פשר ההתנפלות על הנשיא? התשובה פשוטה - הלחץ נובע משיקול הדעת הרחב שהחוק מאפשר לריבלין, ואין הכוונה למתמטיקת הממליצים ומטילי הווטו. נזכיר שוב, בשונה ממה שרבים חושבים, עד היום נשיא מדינת ישראל לא הטיל את מנדט הרכבת הממשלה על נאשם בפלילים. במועד ג' לאחר שבני גנץ נכשל בהרכבת הממשלה, ריבלין דילג על נתניהו, ובפועל מי שהמליך את נתניהו וממשלת החילופים הייתה הכנסת באמצעות 61 ממליצים. בכך גם בג"ץ עסק. לכן, הנושא נשאר פתוח. לא הנשיא אמר דברו בעניין זה ולא בג"ץ.

מה הסיכוי שהנשיא לא יטיל את המנדט על נתניהו עקב כתב האישום נגדו? להערכתי, הסיכוי לכך נמוך, עם זאת הוא קיים, וכאמור, לא ברור אם בכלל יידרש לכך. מה כן ברור? נתניהו בלחץ גדול מהאפשרות הזאת, ולכן אנשיו מופעלים למתקפת מנע נגד הנשיא כדי שיבין שאם על אמירה כזאת בנאלית שלו, הגיבו כך, שרק יחשוב מה תהיה התגובה אם יעז להרהר באפשרות מרחיקת לכת יותר.

כן, בשנים האחרונות כל מהלכי הפוליטיקה הישראלית נגזרים מאותו משפט פלילי ששלב ההוכחות בו יתחיל ביום שני הקרוב, בדיוק ביום שבו הסיעות יודיעו לנשיא על המלצותיהן. אתמול הגדיל נתניהו לעשות כשעמד מול אזרחי ישראל והודיע להם כי: "העם אמר את דברו. 65 מנדטים הצביעו למפלגות הימין". כמה שקר ובוז הוא חש לאנשים שבהם הוא רואה כנתיניו. כאמור, גם הוא יודע שמתוך ה-65 הללו, 13 נבחרו על כרטיס החלפת נתניהו, שישה מתוכם הצביעו למועמד שהודיע: "אם אתם רוצים את נתניהו כראש ממשלה, אל תצביעו עבורי".

נכון, הרוב בכנסת הוא ימני, ונכון שמפלגת הליכוד היא הגדולה ביותר; נכון גם שבכל זמן נתון כל מועמד חלופי של הליכוד יכול להרכיב ממשלה ברגע. הבעיה היא, שכפי שהדברים נראים כרגע, כל חבורת הח"כים הזאת סורסה, באופן שאין לו תקדים בהיסטוריה הפוליטית בישראל.

רמת הכאוס והחורבן שנחתו עלינו הגיעה לשיא בשעת חצות, כשפקע מילוי המקום של גנץ במשרד המשפטים. החל מהלילה בחצות אין שר משפטים בישראל. הסיבה לכך היא שנתניהו הטבול כולו בניגוד עניינים מכף רגל עד ראש, עשה הכול בחודשים האחרונים כדי לרסק את מערכת אכיפת החוק. לכן, מדצמבר 2019 אין בישראל פרקליט מדינה, לכן אין מנכ"ל למשרד, לכן, גם אנשיו פעלו מאחורי הקלעים כדי להביא לפיטוריו של היועץ המשפטי לממשלה. אבל השיא הוא היום.

ישראל נמצאת במצב שלטוני שלא היה כמוהו מקום המדינה, ללא שר משפטים. נתניהו במתקפת הנגד על גנץ, שמנע את כינוס ישיבת הממשלה (לאחר שנתניהו סירב להסכים למינוי שר משפטים), האשים אותו שבגללו, בגלל גנץ, לא יהיו חיסונים נוספים, כי הממשלה לא תוכל לאשר את הבאתם בישיבה. עד כדי כך נתניהו הצליח לשבש את המחשבה הנקייה שלנו, שאנחנו כבר שואלים, בינינו לבין עצמנו, מי פה לא בסדר, גנץ או נתניהו, וזאת במקום להתבונן באירוע המטורף הזה ולשאול: איך הגענו למצב שבו נתניהו עד כדי כך לא מעוניין שבמדינת ישראל יהיה שר משפטים, שלא כלבבו, שהוא מוכן להפקיר את רכש החיסונים? כל דרך אחרת להסתכל על הסיפור הזה היא תוצר של שיבוש המחשבה והאילוף שלנו לקבל כל דבר, כל עיוות.

בעקבות המצב הקיצוני והחריג הזה פנה גנץ ליועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, לבחון שוב את סוגיית נבצרותו של נתניהו. "סירובו של נתניהו למנות שר משפטים נגוע בשיקולים זרים הקשורים במשפטו", כתב אתמול גנץ למנדלבליט. מה הסיכוי שהיועץ יעשה משהו בכיוון? כמעט אפס. הסיבה העיקרית לכך, שמנדלבליט לא יודה בה, היא ניגוד העניינים המבני שמנדלבליט מצוי בו (כמו כל יועץ משפטי לממשלה). מנדלבליט לא ייקח על עצמו גם את תפקיד התובע, וגם את תפקיד המוציא לנבצרות.

שיקול הדעת הנתון ליועץ משפטי לממשלה אם להוציא ראש ממשלה במצב כזה לנבצרות הוא ההוכחה המובהקת ביותר לכך שצריך לפצל בין תפקיד התובע הכללי במדינת ישראל לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. קיים כמעט אפס סיכוי שיעשה משהו, ואולי בכל זאת בשל המצב הקיצוני, האם יוציא מכתב התרעה לנתניהו כי אי מינוי שר משפטים בישראל, עלול להעלות שאלה בדבר כשירותו לכהן כראש ממשלה? אני בכל זאת משאיר אחוז אחד בודד לאפשרות הזאת.

התחלנו עם משכן נשיאי ישראל ונסיים איתו. לפני בחירתו של ריבלין לנשיאות ב-2014, נתניהו, שלא רצה את ריבלין אך לא הצליח להעמיד אף מועמד מולו, הוביל יוזמה לביטול מוסד הנשיאות. פשוט כך. היוזמה כזכור לא צלחה. וראו זה פלא; עוברות להן שבע שנים, ומסתבר שנתניהו, או לפחות קרוביו, רואים אחרת לחלוטין את מוסד הנשיאות. איך אנחנו יודעים זאת? לאחרונה, כפי שנכתב גם בוואלה!, נבדקת יוזמה לפיה נתניהו ימונה לנשיא המדינה, וכך אולי יקבל חסינות ממשפטו הפלילי.

עזבו לרגע את פרשנות החוק, לפיה כלל לא בטוח שבחירתו של נתניהו לנשיאות תחסן אותו ממשפט שכבר החל, אלא חשבו על האמת המרה שבכל שבוע הופכת להיות יותר ויותר מזוקקת - מערכת שלמה של פוליטיקאים, מובילי דעת קהל ועיתונאים מטעם מגויסת כולה למטרה אחת: חילוצו של נתניהו ממשפטו הפלילי. לשם כך, כל האמצעים כשרים: מדינת ישראל בלי תקציב, בלי שר משפטים, עם שלטון חוק שהולך ומתפורר, שלא ממנים בו פרקליט מדינה מסוף 2019, שמקפיאים בו מינויי רגולטורים במשך שנים, שמנסים להדיח בו את היועץ המשפטי לממשלה; מדינה שמובלת, במשך שנתיים, ארבע פעמים למערכות בחירות עם אופציה לחמישית, ולבסוף מדינה שבה בית הנשיא עלול להפוך לעיר מקלט.

ברוך קרא הוא הפרשן המשפטי של חדשות 13