האב שחלה לפני החתונה, הבעל שהידרדר והסב שהותיר כאב גדול: קורבנות הקורונה

לצד הדיווחים המעודדים על האטת קצב התפשטות נגיף הקורונה ועל יעילות מבצע החיסונים, ישראל ציינה השבוע ציון דרך עגום במאבק במגיפה, כשמספר המתים עלה על 6,000. מאחורי המספר הקשה נמצאים אזרחים שהפכו קורבנות במלחמה הכואבת במחלה. בריאיון ל-103FM סיפרו בני משפחותיהם על ההתמודדות הקשה, על התקווה הגדולה שיצליחו לצאת בשלום, ועל הבדידות שנכפתה על יקיריהם ברגעיהם האחרונים.

טופז שיראז, שאיבדה את אביה אלי, גילתה כי הוא חיובי לנגיף ב-15 בספטמבר, יום לפני חתונתה. "הוא נכנס לבית החולים יום לפני היום שבו הייתי אמורה להתחתן", סיפרה. בעת ששהתה במלון לפני החתונה, אביה חש ברע, ולאחר שפונה לבית החולים ונבדק, הכול השתנה, ובמקום חתונה פנו לבידוד. "עברנו תקופה לא פשוטה. זה לא משהו שחשבנו שידפוק על דלתנו".

"לא הבחנו בתסמינים של קורונה, חשבנו שזה אירוע מוחי, הוא היה מבולבל, קצת חלש, אבל זה לא היה שיעול וחום וכל מה שאנחנו מכירים מהקורונה", הסבירה שיראז. "הם פינו אותו לבית החולים כי אמרנו ש'אם חלילה יש משהו - עדיף שיבדקו - ובעזרת השם הוא יבוא מחר', רק שנדע שהכול בסדר. אני הייתי עם המלוות שלי במלון, עשו לו בדיקת קורונה שם, והוא יצא חיובי. אף אחד לא ידע כל כך איך לספר לי שהחתונה לא תתקיים ושכולם הולכים לבידוד, אבל כששמעתי - הדבר היחיד שעניין אותי היה אבא".

בשבועיים וחצי שחלפו מאז, מצבו של אלי הידרדר. מיום ליום התסמינים החמירו ולמרות מאמצי הרופאים, הוא מת בתום מאבק עיקש בנגיף. שלשום, אחרי התקופה הקשה, ולפני שנכנסה לחופה, אמרה טופז כי "הוא חסר מאוד. אני מרגישה אותו עוטף אותי בכל מה שעברנו מאז. אני לא יודעת איך אעשה את זה".

מיכאל שמש הוא הכתב הפוליטי של "כאן 11". בעודו עסוק בסיקור ההתפתחויות סביב המלחמה בנגיף, סבו סלאח, מת אחרי שחלה בו. "הייתי קרוב אליו אליו בנפש", אמר. "סיפור החיים שלו זה משהו שמאוד דיבר אליי, מאוד הערצתי אותו. הרגשתי שאני חי בצילו. הרגשתי שהוא שם כל הזמן, זה היה נראה לי כזה סוג של עמוד תווך".

מיד לאחר מותו, שמש כתב כי סב כמו סלאח יוצר בקרב נכדיו תחושה של אור גדול ונצחי, שלעולם לא ימות. "כשיש לך כזה סבא וכשאתה מרגיש שאתה זכית לחיות במשפחה שהיא בעצם משפחה של הסבא הזה - זה משהו שמלווה אותך יום יום שעה שעה", הסביר. "אני באמת יודע שהוא היה אדם נקי, זך וטהור. אני מאמין שהוא היה קדוש, צדיק נסתר, האדם הכי צנוע שהכרתי, האדם שאני זוכר שפעם אחת בתור ילד ישנתי אצלו בבית, קמתי באמצע הלילה וראיתי אותו יושב לומד תורה, וזה האדם שהיה הכי פשוט, מטפל בגינות, עושה עבודות כפיים, נוסע על אופניים".

"סבא שלי היה אדם שעבר את גיל 90, הוא לא הרגיש טוב, הוא נדבק בקורונה, פונה לבית החולים וזה היה נורא", המשיך שמש. "התקשרתי כדי לברר, לראות עם מי אפשר לדבר ואומרים לך 'תגיע למחלקה'. אתה מוצא מישהו, ואומרים לך 'הוא במצב טוב', אחרי שעה 'הוא במצב לא טוב', אחרי שעתיים 'הוא במצב אנוש' למחרת בבוקר כבר אבא שלי הגיע לבקר אותו, והוא הבין שזה כבר נגמר ולא היה אף אחד לידו באותם רגעים קשים ואני חושב שזה בלתי נסבל".

צילה פלס איבדה את בעלה שלמה לפני כחמישה חודשים, בשלהי הסגר השני. "לקראת ערב ראש השנה הוא סיפר לי שלא הרגיש טוב", שחזרה. "הוא העיר אותי וביקש שאני אתן לו כדור כי הוא סובל מצמרמורות וחום. בבוקר התקשרתי לרופא ואמרו שיעשה בדיקת קורונה ביום שני בראש העין על אף שאנחנו גרים ברעננה. 'שום דבר לא דחוף', אמרו. אני אמרתי כבר אז 'מה פתאום?' אם יש קורונה אז צריך לעצור את החג ולבדוק מיד". אחר כך גם היא חלתה. "אמרו לי לנסוע גם לראש העין, אבל כששמעו שגם שלמה חולה - אמרו לי - 'תישארי בבית ונבדוק אותך שם'".

"שלמה היה איש מיוחד עם נוכחות מרשימה", היא נזכרת באיש לו הייתה נשואה 40 שנה. "כל מי שתשאלו יגיד לכם את אותו הדבר, איש פיקח עם חוש הומור ציני מהמם, עם רגישות מהממת. עברנו תקופה של עשרה ימים שאני לא מאחלת לאף אחד. בהתחלה רק ראו שיש לו משהו בריאות ושלחו אותו הביתה. אחר כך הבן הצעיר שלי הלך איתו שוב. אחרי שנודע לנו שזה קורונה, כל המשפחה נכנסה לבידוד אז לא יכולנו להגיע אליו לבית החולים".

בדומה למתים אחרים, גם במקרה של שלמה ההידרדרות הייתה מהירה מאוד. "הוא נכנס בהתחלה למחלקת ריאות ומהר מאוד הודיעו לנו שהוא עובר, מנשימים אותו". לדבריה, המספרים הללו אינם מטלטלים את מקבלי ההחלטות. "מראש הממשלה והשרים אתה לא שומע מילה אחת על כל המוות הזה, אתה שומע רק 'הבאנו חיסונים'. אבל יש כאלה שנשארו אומללים. חצאי משפחות".