בכיר משרד החוץ לשעבר זוכה משוחד. השופטת: חקירה מבישה ומפחידה

יהושע "שוקי" גבאי, בכיר לשעבר במשרד החוץ שהואשם בשוחד ובגניבת כספי ציבור, זוכה לחלוטין מההאשמות שיוחסו לו. הכרעת הדין ניתנה ביום חמישי, כחמש וחצי שנים לאחר שהוגש כתב האישום, וכשבע שנים מאז פרוץ הפרשה. בית המשפט המחוזי בירושלים מתח בהכרעת הדין ביקורת חריפה על התנהלות המשטרה והפרקליטות בפרשה.

גבאי היה סגן החשב של משרד החוץ. בנובמבר 2015 הוגש נגדו כתב אישום חמור שייחס לו בין היתר ניסיון לגנוב 74 אלף דולר שחולצו משגרירות ישראל בקהיר, עת זו פונתה במהלך ניסיונות של המון מצרי לפרוץ אליה ב-2011. בנוסף טענה המחלקה הכלכלית בפרקליטות כי גבאי קיבל מוצרי חשמל לשימושו האישי מספק מוצרי חשמל של המשרד, ובתמורה דאג לאשר לו תשלומים ואישר את היקף ההתקשרות עמו.

גבאי, שיוצג על ידי עו"ד דרור מתתיהו, אף הואשם בעשרות מקרים של גניבה בידי עובד ציבור, משום שדאג לכאורה בניגוד לנהלים כי המשרד יישא בהוצאות של חופשות משפחתיות שלו באילת. כתב האישום ייחס לו מקרים נוספים של גניבה בידי עובד ציבור, על כך שכביכול דאג שהמשרד ישלם על מוצרי בשר שקנה.

יחד עם גבאי הואשם גם מנהל מחלקת המשק של המשרד לשעבר, אבשלום אשורי. משפטו התנהל בנפרד, וב-2019 הוא הורשע בכל האישומים שיוחסו לו - שוחד, קבלת דבר במרמה, ומקרים רבים של גניבה בידי עובד ציבור. הוא נדון ל-32 חודשי מאסר בפועל. אך גורלו של גבאי היה שונה.

בהכרעת הדין ציינה השופטת תמר בר אשר מבית המשפט המחוזי בירושלים כי החקירה נגד אשורי וגבאי נפתחה בגין תלונות של עובדת שהייתה כפופה לגבאי, ובמשך זמן רב אספה ראיות ומסמכים. "למעורבותה המשמעותית של העובדת בחקירה ישנה משמעות ואך ישנן השלכות משני טעמים עיקריים", כתבה בר אשר. "האחד, בשל בחירת המשטרה להתעלם מדברי הנאשם ובא כוחו, כי בין השניים ישנו סכסוך מתמשך שבעטיו היה לה לכאורה מניע להגשת תלונה נגד הנאשם, שלטענתו הייתה תלונת סרק. השני נובע מהרושם הבעייתי שהשאירה".

עוד כתבה השופטת כי המצב שנוצר הוא שבפועל, אותה עובדת "הייתה הגורם אשר בפועל עשתה את פעולות החקירה המהותיות... לא רק שמניעיה לא נבדקו, אלא ניכר היה כי נעשה ניסיון להשתקת מי שהעלה נושא זה או להתעלם מדבריו".

בהכרעת הדין נמתחת ביקורת חריפה על חקירת המשטרה. השופטת ציינה כי גבאי נעצר בצורה משפילה במשרד החוץ, וכי בחקירתו הטיחו בו החוקרים "דברים קשים, תוך שימוש בבנותיו, ובבושה הרבה שתיגרם להם מכותרות העיתונים שיפורסמו... ובכך שעד שחרורו מהמאסר בתו הקטנה כבר תהיה בגירה". החוקרים אף השתמשו במותה של אשתו של גבאי שנים לפני כן כדי לעלוב בו.

בהכרעת הדין שנמתחה על פני 211 עמודים, סקרה השופטת בר-אשר את האישומים בזה אחר זה, וזיכתה מהם את גבאי. כך, למשל, בנוגע לנופשונים שנטען כי אישר בניגוד לנהלים - היא מצאה כי כלל לא היו נהלים. "העובדות שעלו מראיותיה של המאשימה בכל הנוגע לנופשונים של עובדי משרד החוץ מדהימות בחריגותן", כתבה. "מדובר בהטבה במיליוני שקלים בשנה, אשר על פי העדויות ניתנה במשך כעשרים שנה מקופת המדינה לעובדי משרד החוץ ללא כללים וללא כל פיקוח".

הפרקליטות אף טענה, בהתאם לטענותיה של אותה עובדת, כי לגבאי הייתה "שיטה" לטיפול בדרישות התשלום, שבה השתמש כשעבר את העבירות שיוחסו לו. לפי הטענה, במסגרת השיטה הוא עשה בעצמו את כל הפעולות הנדרשות לאישור דרישות התשלום במערכת הממוחשבת של המשרד, תוך שימוש שלא כדין בסיסמאות של עובדים אחרים, לעתים בעת שאלו נעדרו מהמשרד.

השופטת לא קיבלה את הטענה. היא מצאה כי הפרקליטות לא הוכיחה שמדובר בשיטה שבה עשה גבאי שימוש רק במקרים שבהם יוחסו לו עבירות. אף חשוב מכך - היא מצאה כי הטענה כולה נסמכת על ראיות נסיבתיות, אשר גבאי סיפק להן הסברים אחרים. "הנאשם נתן הסבר מניח את הדעת לכל מקבץ הראיות הנסיבתיות", נכתב בהכרעת הדין, "ובכך אף שלל את ההנחה המפלילה".

במסגרת האישום שעסק בכספים שהושבו ארצה משגריר ישראל בקהיר, תואר כי אותם כספים נשמרו בכספת במשרדו של גבאי. הפרקליטות התבססה על עדותו של עובד שסבר שהיה צריך להפקיד את הכסף בבנק ישראל, זאת אף שלא היה שום נוהל במשרד שיקבע מה יש לעשות עם הכסף.

"לנוכח תפקידו של אותו עובד", כתבה השופטת, "והעובדה שכלל אינו מצוי בהתנהלות הכספים ובמערכת הרלוונטית, כלל לא ברור על סמך מה או מכוח מה בחרה המאשימה (הפרקליטות) בו, באופן שרירותי, בתור הגורם שאמור לקבוע כיצד היה נכון להתנהל עם הכסף... כלל לא ברור ואף לא הובא כל הסבר מצד המאשימה מדוע דווקא דבריו של עובד פלוני, שאותן לא תמך בדבר מעבר למילותיו שלו, הם אמת המידה להתנהלות עם הכסף האמור, שאיש לא ידע כיצד צריך היה להתנהל לגביו".

בסופו של דבר קבעה השופטת כי התביעה לא הצליחה להוכיח אף אחד מיסודות העבירה. "אישום זה הוא כאמור משונה ותמוה", כתבה. "כלל לא ברורה האשמת הנאשם באישום זה ואף נדמה כי רק פרשנות מעוותת ומרחיקת לכת שניתנה להתנהלות בעניין כספי קופת החירום של שגרירות קהיר, יכולה הייתה לראות בהתנהלות הנאשם כהתנהלות המקימה חשד לניסיון גניבה".

בקשר לעבירת השוחד, מצאה השופטת כי הפרקליטות לא הצליחה להוכיח שגבאי קיבל מוצרי חשמל מבלי לשלם עבורם. גרסתו הייתה כי העביר את הכסף לנאשם השני, אשורי, כדי שישלם לספק מכשירי החשמל, וכי רק עם מעצרו נודע לו שאשורי לא העביר את הכסף.

גבאי ביקש עוד בחקירתו במשטרה כי החוקרים יבדקו את חשבונות הבנק שלו, אך המשטרה לא עשתה זאת. במשפט התברר כי אכן משך כספים במזומן בסכום הקרוב לזה שנכתב על חשבונית שהוציא ספק מכשירי החשמל. יתרה מכך, השופטת מצאה כי גם אם היה מוכח שקיבל את מוצרי החשמל ללא תשלום, הרי שלא היה יכול להיות לכך קשר לתפקידו של גבאי, שכן הוא לא היה יכול להיטיב עם אותו ספק.

בפרקליטות ביקשו לדחות את גרסתו של גבאי לעניין זה, וטענו כי מדובר ב"גרסה כבושה" - כזו שלא העלה גם בחקירתו במשטרה וגם לא בתשובתו הכתובה לאישום, ולמעשה נשמעה לראשונה רק על דוכן העדים. עם זאת, השופטת לא הסכימה לקבל את הטענה, ופסקה שניתן לקבל את הגרסה המאוחרת, לאור היחס לו זכה גבאי בחקירתו.

"לנוכח התנהלותה המבישה של חקירת הנאשם, כבר בשלביה הראשונים... אין להתפלא על בחירתו שלא להשיב לשאלות חוקריו", כתבה השופטת. "בחירת הנאשם לשתוק בהמשך חקירתו אף הייתה התנהלות הגיונית, לנוכח ניסיונות השפלתו בדרכים שפלות הראויות לגינוי ולביקורת. לכל אלו מצטרפת תחושת הנאשם, אשר מקריאת תכתוב (תמלול) חקירתו ניכר כי לא היתה מופרכת ואף מוצדקת, שלפיה לא היה כל ניסיון ואף לא היה כל רצון מצד החוקרת לשמוע את גרסתו ולבחון שמע יש ממש בדבריו... קריאת תכתוב חקירת הנאשם מותירה תחושה קשה ומדאיגה, אולי אף מפחידה, לנוכח אופן התנהלות החקירה".