תן לנתניהו להסתער על משימה נקודתית, ואין לו מתחרים. למשל, קמפיין בחירות. למשל, שכנוע של יריב פוליטי להאמין להבטחותיו, נדנוד אינסופי למנכ"ל פייזר לחסן את אזרחיו, כל מה שקורה לטווח קצר ומוגדר. כך הוא מקים לעצמו בלוקים פוליטיים, מאחד ומפריד מפלגות ויריבים, מסתער על משימות מזדמנות ומפעיל עליהן את כל כובד משקלו. וזה עובד לו.
בכל מה שקשור לניהול, חשיבה לטווח ארוך או תכנון אסטרטגי, נתניהו הוא הגרוע במנהיגי ישראל. הריאיון שהביא נדב איל ב"ידיעות אחרונות" עם א', סגן ראש המוסד, מדגים במילים פשוטות את התיאוריה הזו, שפורטה כאן לאורך השנים. הטיפול בגרעין האיראני והטיפול במשבר הקורונה מתאפיינים בדיוק באותה פתולוגיה של ניהול כושל עם הבזקי גאונות מוצלחת. בשני המקרים, היו הצלחות נקודתיות. ארכיון הגרעין האיראני, חיסול מדען הגרעין פחריזאדה (המיוחס לישראל), שכנועו של טראמפ לפרוש מהסכם הגרעין. בנושא הקורונה, מבצע החיסונים המזהיר.
אל תפספס
אלא שבשני האירועים הללו, השורה התחתונה מאכזבת מאוד: האיראנים הכי קרובים אי-פעם לגרעין, הכי קרובים אי-פעם לגדר הישראלית, הכי מתבססים אי-פעם סביבנו ולא סופרים את האמריקנים. למרות מבצע החיסונים חסר התקדים, ישראל מנהלת את משבר הקורונה בשלומיאליות מדהימה, מספרי המתים, המאומתים, ימי הסגר והנזקים למיניהם ממקמים אותנו במחצית התחתונה של הטבלה, כשעל פי נתוני הפתיחה היינו אמורים לזהור בצמרתה.
מדינה שמסוגלת ליירט פצצת מרגמה במעופה, שהמציאה את הדיסק-און-קי, הווייז, המובילאיי, המכשול התת-קרקעי והקימה את אומת הסטארט-אפ, לא מסוגלת לייצר מערכת מסודרת שתאפשר כניסה מאובטחת לגבולותיה ומזעור סכנת המוטציות.
נתניהו הוא האבטיפוס המובהק של ניהול כאוטי, ריכוזי, נעדר ניתוח שיטתי כלשהו ורווי אינטרסים זרים. אם נוסיף לזה את הסיטואציה האישית שהופכת אותו לבן ערובה של גורמים פוליטיים, נקבל את מה שקיבלנו. קחו למשל את פרשת חלוקת החיסונים. ישראל, שהעניקה לחברת פייזר בלעדיות על חיסון המדינה, נתקעה עם מספר לא קטן של חיסונים (בעיקר של מודרנה) שתוקפם עומד לפוג. נתניהו החליט לחלק אותם. האם קיים דיון מסודר? האם ישב עם הגורמים המוסמכים? האם שיתף את משרד החוץ, משרד הביטחון, משרדים נוספים? האם קיבל ייעוץ משפטי?
התשובה לכל זה שלילית. כרגיל. במטהר הרשמי של צחנת נתניהו, גיליון מזדמן של "ישראל היום", הופיע השבוע פיצ'ר שהאשים את כל העולם ואחותו (ובעיקר את גנץ, אשכנזי ומנדלבליט) ב"הכשלת מבצע חלוקת החיסונים". האמת, כרגיל, רחוקה מהפיצ'ר הזה מרחק רב. נתחיל במנדלבליט: הוא הואשם בזה שקיבל כבר בינואר את הפנייה לאשר משפטית את המהלך, אבל גרר רגליים, מסמס והתעלם. האמת: לא דובים ולא זבובים. הפנייה בינואר התייחסה למקרה נקודתי: העברת חיסונים לרשות הפלסטינית ולעזה, בעיקר על ידי גורמי חוץ. הפנייה המתייחסת לחלוקת חיסונים פרועה לכ-20 מדינות בעולם הגיעה לשולחן היועמ"ש רק בשבוע שעבר. מזל שהכל ממוסמך ומסודר שם, במשרד המשפטים. מה שלא מפריע לרב-כזבן יעקב ברדוגו, שטרם התנצל על זה שהעליל עלילת דם על השופט מלצר בבג"ץ, להעליל עכשיו עלילה דומה על מנדלבליט (מספרה הסידורי בעלילות ברדוגו 2764 ג').
נמשיך הלאה: גנץ, על פי אותו פיצ'ר, בהתחלה הסכים למבצע ואחר כך חזר בו. גם זה לא מדויק. השיטה של נתניהו פשוטה: הוא מפזר את מקורביו בעמדות מפתח ומנהל באמצעותם את המדינה, תוך עקיפה שיטתית של הגורמים המקצועיים. על ראש המל"ל מאיר בן שבת כבר נאמר ונכתב הכל, אבל דומה שזה לא מספיק. גם הפעם הוא מוביל את הפרטאץ' שבמסגרתו נוחתים כאן מטוסים עלומים באישון ליל, מעמיסים אלפי חיסונים וממריאים ליעדים חסויים. בלי עדכון ושיתוף של משרד החוץ, משרד הביטחון, היועץ המשפטי לממשלה, משרדי הכלכלה והאוצר.
בשורה התחתונה: העבודה על חלוקת החיסונים הייתה אירוע מביך, לא מתואם, לא מקצועי, שלא עבר את עבודת המטה הנדרשת. שוב ושוב נדהמו בכירי מערכת הביטחון ומשרד החוץ לגלות בדיעבד את המטוסים שנחתו כאן ואת אלפי החיסונים שחולקו. שום דבר לא באמת אושר, שום דבר לא באמת עבר את הייעוץ המשפטי, תקציבים הוקצו בחשיכה, מגעים נוהלו בחשאי. כנהוג בדיקטטורות החשוכות ביותר.
אבל היה בכל זאת יתרון אחד לאותה כתבה ב"ישראל היום". השתרבבה לשם שורה אחת, בהיסח הדעת, שמאשרת את הפרסומים שלפיהם בין ישראל ופייזר נכרתה אמנה חשאית, כולל בלעדיות, שהפכה אותנו למעבדת הניסויים של ענקית התרופות. הנה השורה: "עוד הוחלט שישראל תמסור רק חיסונים שרכשה מחברת מודרנה. מדובר בכמות קטנה יחסית של רבע מיליון מנות, שממילא לא הייתה כוונה לחלקן בארץ, שכן שימוש בהן היה משבש את איסוף המידע שמבצעת חברת פייזר בישראל על יעילות חיסוניה שלה".
כן, זה נכון. אנחנו הפיילוט של פייזר. למען הסר ספק: אין לי בעיה עם זה. בנסיבות של מגיפה מתפשטת, מיליוני נדבקים ומאות אלפי מתים, כשחיסון מקבל אישור חירום של ה־FDA, אפשר ללכת על דיל כזה. הבעיה: שקיפות. גם זה, כמו כל שאר הדברים, קורה במחשכים.
המאמר המלא - היום במעריב