בג"ץ אישר: הקומות העליונות בבית רוצח אסתר הורגן ייהרסו

בג"ץ אישר היום (רביעי) לצה"ל להרוס את הקומה השנייה והשלישית בביתו של מוחמד קבהא, שהודה בחקירתו ברצח אסתר הורגן. בדיון, שהובא בפני שלושה שופטים, דחה השופט יצחק עמית את הטענה שהעלתה משפחתו של קבהא, לפיה הריסות הבתים אינן חוקיות, והן טענות שהעלו לגבי הריסת הבית במקרה הנוכחי.

עמית כתב כי קביעת העליון שמתיר את השימוש בהריסות בתים נותרת בעינה, וכי "אין זה המקום ולא זו העת 'לפתוח מחדש' את הדיון בסוגיות העקרוניות שבעתירה".

אשתו וילדיו של קבהא ביקשו לא להרוס את המבנה שבכפר טורה אל ערביה, משום שטענו כי לא היו מעורבים במעשיו, לא היו מודעים אליהם ולא היתה להם אפשרות למנוע אותם. בשל כך, לטענת המשפחה, צו ההריסה אינו מידתי.

לכך השיב עמית כי "אף בטענה זו אין כדי לבסס עילה להתערבות בהחלטת המשיב (צה"ל). אמנם, ידיעה, מעורבות או תמיכה של בני הבית במעשה הטרור, היא אחד השיקולים לצורך החלטה. אך הפסיקה שבה והדגישה כי אין מדובר בתנאי הכרחי וכי 'אין באי-מעורבותם של אלה כדי למנוע את מימושם של הצווים'".

בהקשר זה הוסיף עמית כי מערכת הביטחון מלכתחילה החליטה להרוס רק את הקומה השניה במבנה, בה התגוררו אשתו וילדיו של קבהא, והקומה השלישית שגם אליה היתה לו זיקה, אך לא את הקומה הראשונה בה התגורר אביו של קבהא עם אשתו.

"הריסת בתי מחבלים היא נושא רגיש", הוסיף השופט עמית. "האמצעי של הריסת בית מחבל אינו אמצעי ענישה, ואין בו משום נקמה בתגובה לפיגוע. אין מענישים את ראובן בשל מעשה שעשה שמעון, גם אם ראובן הוא אביו של שמעון או בנו של שמעון", הבהיר.

השופט המשיך בדבריו וקבע כי "האמצעי של הריסת בית מחבל מופעל אך ורק כאמצעי הרתעתי ולא כאמצעי ענישתי. אך גם ככזה, הרתעה אינה מילת קסם שיש בכוחה להתיר שימוש בכל אמצעי שהוא". לדבריו, "המידתיות היא מילת המפתח שלאורה יש לבחון את האמצעי של הריסת בית".

השופטת דפנה ברק ארז חזרה על עמדתה, לפיה היא מתנגדת להריסת בתי מחבלים, אך סבורה שבהתאם להלכות בית המשפט העליון - יש לדחות את העתירות.

בניגוד לעמדתם, השופטת ברון ביקשה לצמצמם את ההריסה לקומה השלישית ששימשה את קבהא בלבד, ולמנוע את הריסת הקומה השניה, ששימשה את בני משפחתו. "גם לאחר עיון בחוות הדעת העדכנית שהונחה לפנינו במסגרת תיק זה, לא מצאתי יסוד לקביעה פוזיטיבית שלפיה השימוש בתקנה 119 (הריסת בתי מחבלים ד"ד) אמנם משיג הרתעה ממשית מפני פעולות טרור, ואולי ההיפך מכך", כתבה ברון.

"לכל הפחות עולה ממנה כי מדובר בשאלה פתוחה, שהתשובה עליה רחוקה מלהיות חד-משמעית", הבהירה השופטת ברון. "אין מילים לתאר את גודל האובדן והיגון, והלב יוצא אל בני המשפחה. יש למצות עם המפגע את מלוא חומרת הדין; ואולם האמצעי של הריסת בית נועד למטרה מניעתית ולא עונשית", הסבירה השופטת את התנגדותה. היא סברה שהריסת הקומה השניה של הבית אינה מידתית, אך נותרה בדעת מיעוט.