אבל בהתנחלות אחרי הרצח: "אסתר הייתה מלאת אהבה, וכל זה נגדע ברגע"

בהתנחלות טל מנשה שבצפון השומרון עדיין לא מעכלים את הרצח של אסתר הורגן, שיצאה אתמול לריצה ואותרה לאחר שעות ארוכות ביער סמוך כשעליה סימני אלימות. האישה, אמנית ויועצת זוגית בת 52, הייתה דמות מוכרת ואהובה על שכניה, שנותרו המומים הבוקר עם היוודע דבר הרצח.

שכניה של אסתר מספרים על אימא לשישה ילדים, מוותיקות הישוב שהתגוררה במקום כעשרים שנה, והייתה מעורבת בחיי הקהילה. אלעזר רוט, יושב ראש צוות החירום בהתנחלות, מספר שכל התושבים נמצאים באבל. "[זה] אזור קסום, נוף מדהים, שקט. כמעט מידי יום יוצאים לפעילות ספורט", הסביר. "חיללו את השלווה ופגעו בנו. אנחנו קמנו לבוקר קשה". את הבשורה הגדיר "פצע מדמם".

ראש הממשלה בנימין נתניהו שלח תנחומים למשפחת הנרצחת. "אסתר הורגן נרצחה באכזריות כשיצאה לריצה ליד ביתה. כוחות הביטחון ישימו ידם על המרצח במהירות האפשרית ונבוא עמו חשבון".

בעלה של הנרצחת, בנימין הורגן, סיפר כי היא "יצאה אתמול כמו שהיא נהגה, לטייל בטבע שהיא כל כך אהבה פה בסביבות היישוב - לא מעשים הרפתקניים, שביל הליכה כמו שיש בכל מקום נורמלי בארץ, והיא לא חזרה. זה לא מתאים לה".

הורגן תיאר אותה כאישה "כל כך מלאת חיים ואור ואהבה לכולם, וכל זה נגדע ברגע. אי אפשר לתאר בכלל במילים, מי יכול לעשות כזה מעשה". הוא אמר כי "אסתר גידלה משפחה לתפארת, אהבה את הנכדים ועכשיו לא תהיה להם לא אמא, לא סבתא. אסתר תחסר לכולנו, למשפחה ובכלל לכל מי שהכיר אותה". בנוסף, הוא קרא ל"תשובה ציונית הולמת למעשים של הרס והרג - יותר חיים, יותר בנייה, יותר יצירה, יותר עשייה על הקרקע למען ילדינו וכל עם ישראל".

ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן קרא אף הוא להכפיל את הבנייה בהתנחלות בתגובה לרצח. "ראש הממשלה ושרי הממשלה צריכים להודיע היום על הכפלת הישוב טל מנשה, להודיע שהיא תכפיל אותו פי שניים".

רב ההתנחלות ראובן עוזאיל, חבר ותיק של המשפחה, היה זה שנאלץ יחד עם דגן להודיע לאורגן על מות אשתו. "בשעה 02:00 בלילה, בפעם הראשונה בחיי (ואני מקווה, האחרונה), היה לי את הכבוד המפוקפק להיכנס לביתו של שכן, חבר טוב שכבר עשרים שנה חולק עמנו את החיים ביישובנו, ויחד עם ראש המועצה והצוות שלו, להודיע לו את הגרוע מכל: אשתו - אם ששת ילדיו, שהיו כולם שם מכונסים בסלון וממתינים בדריכות לעדכונים מחוליות החיפוש שכבר שעות ניסו לאתר אותה - לא תשוב הביתה לעולם. שהיא נרצחה באכזריות באחד משבילי היער שעל יד יישובנו. זעקות השבר, הכאב הבלתי נתפס שלהם, אבל גם שלנו, של כל החברים, השכנים, קרובים יותר או פחות, ההלם, והכעס. אי אפשר לתאר. רק לדמוע. אנחנו יושבים מחובקים, מנסים לעכל, ופתאום אחד הילדים פורץ בבכי וכולם נקרעים שוב".

"צריכים להיות חזקים - אומרים. אבל מי מצליח? מי יכול?", המשיך, "וכולם מסתובבים כמו חיות פצועות שאיבדו את הצפון ואינם מוצאים מנוח. ממלמלים כמה מילים ריקים מתוכן ובוכים. ממתינים למשהו שאף אחד אינו יודע מהו. וצריך להתחיל לארגן את הכל לקראת ההלווייה, למרות שעדיין לא ברור מתי היא תהיה. לגשת לבית הקברות, לסמן מקום קבר, שיתחילו לחפור עוד מעט. וזו שכנה, חברה, שהזמינה אותנו בליל שבת האחרונה. ישבנו ואכלנו. צחקנו ולמדנו. ועכשיו מכינים את קברה".

הרבנית אורה עוזאיל, חברתה של אסתר, סיפרה על הקשר בין השתיים וספדה לה. "הכרתי את אסתר, העבר המשותף שלנו קירב אותנו, גם האומנות קירבה אותנו, אהבת הארץ חיברה בינונו. אסתר הייתה התגלמות החיות, אהבה את הילדים והבעל שלה והייתה אימא למופת", אמרה עוזיאל.

"תמיד צחקה, לקחה את החיים בכיף, תמיד מהודרת וקראה המון", המשיכה. היא תיארה את השתלשלות האירועים כיצד שחוותה את האירוע. "בשש וחצי בנימין בעלה שאל אותי אם ראיתי את אסתר. היו הודעות של הרבש"צ, ואז בעלה אמר לי שהיא יצאה בשתיים ולא ראינו אותה. הילדים ראו אותה יוצאת להליכה מידי יום. הכתימו את פינת הגן עדן שלנו, לא יכניסו אותנו לפחד, אנחנו לא נשב כמו ארנבות בכלוב, מפוחדים".

עוד סיפרה כי "אסתר לא נהגה כך וגם אנחנו לא. נישאר ישוב מאוחד וחזק. נזכור את אסתר תמיד. לא נפחד. הילד הצעיר שלה חגג את הבר מצווה לפני חודשיים, האבא יצטרך להתמודד עם מציאות עגומה של להפוך לאלמן מגיל צעיר. זאת רעידת אדמה למשפחה ולכולנו".