שני נאשמים הורשעו בייבוא וסחר של עשרות ליטרים של "סם האונס", אך לא ירצו מאסר בפועל. הפרקליטות ביקשה להטיל עליהם כארבע שנות מאסר מאחורי סורג ובריח, אך השופט מרדכי לוי מבית המשפט המחוזי בתל אביב הסתפק בשבוע שעבר בתשעה חודשי עבודות שירות. הוא נימק זאת ברצון לאפשר להם להמשיך את ההליך השיקומי בו התחילו.
פ', בשנות ה-40 לחייו, עובד זה שנים רבות כמשגיח כשרות בצרפת, ובמסגרת עבודתו נהג לטוס מישראל לצרפת לעתים תכופות. הוא היה רוכש באינטרנט GBL, הידוע כ"סם האונס", אך משמש גם כסם מסיבות בעיקר בקהילה הגאה, וניצל את הטיסות הרבות שלו כדי להכניס את הסם לישראל. פ' היה מוכר את הסם לחבר שלו, מ', תמורת כאלפיים שקל לליטר. מ' היה מפיץ את הסם למשתמשים בסכום גבוה בהרבה - כעשרת אלפים שקלים לליטר.
השניים הואשמו תחילה כי ייבאו לישראל מאות קילוגרמים של הסם, אולם במסגרת הסדר טיעון נמחקו חלק מהמקרים מכתב האישום, והשניים הודו והורשעו - מ' בריבוי מקרים של סחר בסמים, ופ' בסחר וייבוא. הפרקליטות ביקשה לגזור עליהם שנים של מאסר בפועל.
אל תפספס
השופט לוי הדגיש בכתב האישום את נסיבות חייהם הקשות של השניים, שבאו לידי ביטוי בתסקירים שערך להם שירות המבחן. מ', נכתב בגזר הדין, "זיהה כבר בגיל 11 את נטייתו ההומוסקסואלית, אך שיתף בכך את סביבתו רק במהלך שירותו הצבאי. בעקבות חשיפת נטייתו המינית, אמו ניתקה את הקשר עמו למשך שלוש שנים, דבר שהשפיע רבות על מצבו הנפשי ועל תפיסתו העצמית". בהמשך הידרדר מ' לשימוש בסמי רחוב והחל לעבוד בזנות ובתעשיית הפורנו. הוא גם נדבק בנגיף ה-HIV.
מ', כך ציין שירות המבחן, תיאר את רגע מעצרו כרגע מכונן שהציל את חייו. לאחר ששהה ארבעה חודשים במעצר הוא שולב למשך שנה בקהילה טיפולית, וכיום מתגורר בהוסטל השייך לקהילה ועובד במפעל.
סיפור חייו של פ' גם הוא מורכב וקשה. הוא נולד בצרפת וגדל במסגרות לימוד חרדיות, עד שהחל לעבוד כמשגיח כשרות. הוא נישא, אך לאחר שגילה כי אשתו בוגדת בו, החל לבלות במועדוני גייז.
פ' נישא לראשונה בשנות התשעים ומספר חודשים לאחר חתונתו גילה כי אשתו מנהלת קשרים עם גברים אחרים. "הנאשם שיתף כי זוגיות זו היוותה גורם מטלטל בחייו וכתוצאה מכך פנה למקומות אשר ישכיחו את הכאב והתסכול", נכתב בתסקירי שירות המבחן. "פ' החל לנהל חיים כפולים, בהם במקביל לאורח חייו החרדי, החל ללכת למועדוני גייז ולשתות אלכוהול בצורה לא מבוקרת. גם הוא גילה בשלב כלשהו כי נדבק ב-HIV".
"עברו שינוי עמוק בדרך החשיבה"
שירות המבחן ציין לטובה את ההליך השיקומי שהחלו לעבור מ' ו-פ' במהלך משפטם, וסבר שיש להטיל על שניהם עונשים שלא יכללו מאסר בפועל, אלא עבודות שירות, כדי לא לפגוע בהליך השיקום שלהם. כך למשל כתב שירות המבחן לגבי פ': "הוא נמצא כעת בעיצומו של הליך טיפולי משמעותי ומקדם, מבטא מוטיבציה טיפולית להשתלבות טיפולית בשירותנו, ולוקח אחריות מלאה על מעשיו ומגלה הבנה לחומרתן".
הפרקליטות ביקשה להטיל עונשי מאסר ארוכים על השניים, אך השופט לוי קיבל את המלצת שירות המבחן. "במקרה דנן, שני הנאשמים עברו כברת דרך משמעותית בתהליך השיקום, הם מביעים מוטיבציה להמשיך ולשקם את חייהם ומגבים זאת במעשים בפועל", כתב בגזר הדין. "בעניינם של שני הנאשמים קיים פוטנציאל שיקומי גבוה ויש אינדיקציות אחדות לשינוי העמוק אשר חל בהתנהגותם ובדרך החשיבה של כל אחד מהם".
"יש להניח ולקוות כי הנאשמים אכן ינצלו את ההזדמנות החריגה שניתנת להם על מנת להתמיד בהליך השיקום", המשיך השופט, "וכי הם ימשיכו להיעזר בגורמי הטיפול ובמשפחתם הקרובה המלווה אותם ותומכת בהם, וישכילו לתעל את כישוריהם על מנת להמשיך לצעוד במסלול חיים נורמטיבי ולהיטיב עם עצמם ועם סביבתם, ובכך ייצא גם האינטרס הציבורי נשכר".
על שני הנאשמים הוטלו לבסוף תשעה חודשי עבודות שירות, לצד עונש מאסר על תנאי, קנס בגובה 15 אלף שקלים, וצו מבחן למשך שנה ושנתיים.
עורכי הדין יהודה פריד וטל גבאי, ממשרד פריד-גבאי, שייצגו את פ', מסרו: "אנחנו מברכים על כך שהטיעונים שלנו התקבלו ואכן בית המשפט נמנע מלהטיל עונש מאסר על מרשנו ובכך דחה את עמדתה המחמירה של הפרקליטות שעתרה לעונש של מספר שנות מאסר. נזכיר שכתב האישום המקורי תוקן בצורה משמעותית ביותר על רקע טענתנו לקשיים ראיתיים עליהם הצבענו במהלך ניהול ההליך".
מהפרקליטות נמסר בתגובה כי "בימים אלה אנו לומדים את גזר הדין, בזמן הקרוב תתקבל החלטה האם לערער על קולת העונש".
מעו"ד אייל אבולפיה, סניגורו של מ', נמסר בתגובה: "מרשי, בחור שעבר משברים קשים בחייו, התמכר לסמים קשים ועל מנת לממנם וכאשר כוחותיו דלים להימנע מכך, סחר בסם לארבעה אנשים במעגל הקרוב לו בקרב קהילת הלהט"ב, שם משמש הסם כסם מסיבות. מעצרו של מרשי היה זה שהציל את חייו, שכן בסיוע ביהמ"ש שקיבל את עמדתי והפנה אותו לגמילה במוסד סגור במקום למעצר, עבר תהליך גמילה ארוך ומוצלח מסמים. אני מברך על ההחלטה הנכונה כי לא זהו המקרה לענישה הרתעתית, כי אם לענישה שיקומית".