בעמוד הפייסבוק "ראש המוסד יוסי כהן - לראשות הממשלה" הייתה אתמול (שלישי) שמחה גדולה. "התחלת הדרך. הגיע הזמן בעזרת השם", כתב אחד ממנהלי העמוד, עם פרוץ הדיווחים על מינויו של ד', סגנו של כהן, לראש המוסד הבא. "היורש הבלתי מעורער של ביבי!", צהלה מעריצה נוספת. "ברוך הבא למפלגת הליכוד", בירך משתמש נוסף.
לקבוצה, שנפתחה בחודש יולי האחרון, יש כ-9,300 עוקבים, ומהתרשמות ראשונית היא נראית ספונטנית ולא ממומנת. בדיוק השבוע הכריזו שם על "מבצע חנוכה" במטרה לעבור את הרף הסמלי של עשרת אלפים חברים. ההודעה של ראש הממשלה בנימין נתניהו על מינוי יורשו של כהן במוסד התקבלה שם כמו הסנונית הראשונה שמבשרת על הגעתו האפשרית לפוליטיקה. אולי היא תסייע להם להשלים את המשימה בהצלחה.
לקריאה נוספת בנושא
תזמון ההודעה על ראש המוסד החדש חולל גל של ספקולציות על כהן ותכניותיו העתידיות, שכן היא הקדימה בחצי שנה את המועד שבו אמורה הייתה להסתיים כהונתו, ביוני 2021. בכירים במשרד ראש הממשלה התעקשו אתמול שאין שינוי בלוחות הזמנים, ושד' יחליף את כהן ביוני, כמתוכנן, אבל זה לא פוגג את הספקנות על התזמון של המהלך והחשדות על הפוליטיקה שמאחוריו.
נתניהו הוא זה שמלכתחילה סימן את כהן כיורש, כפי שפורסם בוואלה! NEWS באוגוסט אשתקד. הוא זה שהגדיר אותו, בשיחות סגורות, כמי שראוי בעיניו להנהיג את מדינת ישראל, ביחד עם מקורב אחר - השגריר היוצא בארצות הברית רון דרמר. כהן, שמאחוריו קריירה של עשרות שנים במוסד, הגיע ללשכת ראש הממשלה ב-2013 כראש המל"ל ומאז הפך לאחד מאנשי האמון הקרובים והנאמנים ביותר לנתניהו. עם סיום כהונתו במוסד, לא מופרך לחשוד שהם מתכננים ביחד את הצעדים הבאים.
לפי חוק הצינון, החלומות הפוליטיים של קבוצת אוהדיו של כהן בפייסבוק יוקפאו למשך שלוש שנים לאחר פרישתו. במהלכן, אסור יהיה לו להיבחר לכנסת, אלא אם כן תתרחש בתקופה הזו יותר ממערכת בחירות אחת, שתאפס את הצינון ותאפשר לו לקפוץ למים בבחירות שלאחר מכן. ברקע ההתפרקות של ממשלת נתניהו-גנץ לבחירות רביעיות, יש לכהן חלון הזדמנויות לפרישה מוקדמת עד הבחירות הבאות, שתפתח לו את האפשרות להתמודד בבחירות הבאות, ולדלג על תקופת הצינון. אם הוא יפרוש אחרי הבחירות, הוא יצטרך להמתין שלוש שנים או עוד שתי מערכות בחירות עד שיוכל להיבחר לכנסת.
שלא כמו רמטכ"לים ואלופים במיל', ראשי מוסד הם מצרך די נדיר בפוליטיקה; במשך שנים, זהותם הייתה חסויה ואסורה בפרסום, והציבור הכיר אותם רק באות הראשונה של שמם, מה שהקשה עליהם לצבור הכרה ולבנות סביב דמותם הילה ביטחונית כמו הגנרלים מצה"ל. גם אחרי שהנוהג שונה, בשנות ה-90, רוב ראשי המוסד לא קפצו למים הפוליטיים, מלבד דני יתום ואיסר הראל ומאיר עמית שנים לפניו. אבל כהן הוא לא כמו קודמיו, כפי שאפשר היה להבחין בנקל בחמש שנות כהונתו בתפקיד, שבהן כפר במסתורין של עולם הצללים ועלה כשחקן מרכזי מוחצן ומיוחצן על הבמה המדינית-אסטרטגית.
כאיש אמונו המוחלט של נתניהו, הוא והמוסד היו מעורבים בהכול, מהנורמליזציה עם מדינת ערב עד המאבק בקורונה, ובעיקר - במאבק בגרעין האיראני. ויותר מאי פעם, כולם ידעו על זה. קודמיו נהגו להישאר מאחורי הקלעים ומיעטו מאוד להתראיין בעודם בתפקיד, אך כהן סיגל לעצמו מנהג של מפגשים "ספונטניים" עם המצלמות, שכמובן מחבבות את מי שמכונה "הדוגמן".
כהן הרוויח ביושר את כל הצלחותיו. הוא מסיים קדנציה מהוללת של מבצעים הרואיים מעבר לקווי אויב שמיוחסים למוסד ממקורות זרים: תפיסת ארכיון הגרעין האיראני, תקיפות עלומות במתקני הגרעין וחיסולי מדענים וארכי-מחבלים שעליהם לא לוקחים אחריות ומתגלים ב"ניו יורק טיימס". יש עוד הרבה סיפורים ומבצעים עלומים שיישארו חסויים, לפחות בשנים הקרובות. גם כוח האדם, התקציבים ותחומי העיסוק של המוסד התרחבו וגדלו משמעותית בתקופתו.
אולם הקרבה והנאמנות שלו לנתניהו, שהפכו אותו לשחקן מוביל בעיצוב המדיניות האסטרטגית של ישראל בעשור האחרון, הפכו אותו גם למושא מבוקש להתקפות והשמצות, והוא ספג לא מעט ביקורת בדרך. הוא מואשם בפוליטיזציה של המוסד ויחצ"נות יתר של הישגים במחיר חשיפת שיטות מודיעיניות, ורתימת הארגון לצרכיו הפוליטיים של הבוס שמינה אותו. כך, הוא נקלע ושיחק תפקיד בחלק מהקרבות הפוליטיים של נתניהו, וגם בלא מעט קרבות קרדיט עם גופים מתחרים בצמרת המדינית-ביטחונית. הוא מזוהה לגמרי עם נתניהו, לטוב ולרע, ובדומה לו, על יכולותיו וכישרונותיו אין לאף אחד עוררין.
מסלול מקוצר לצמרת
"עוד חזון למועד", כהן נוהג להשיב בקריצה כשנשאל על קריצתו לפוליטיקה, שאותה מעולם לא הכחיש או שלל. ההודעה המוקדמת על מינוי מחליפו בראשות המוסד מבשרת שהמועד מתקרב, ובימים אלה הוא כנראה מחליט איך ולאן הוא יוצא מהצללים. אבל המעבר מגיוס סוכנים לגיוס מצביעים עשוי להיות מאתגר: אחרי שנים של עבודה במחשכים הרחק מהציבור, בפוליטיקה הוא יצטרך להתרגל לחיים של שקיפות ופומביות, שבהם נמדדים ונסקרים על כל צעד, ואי אפשר להצפין ולקבור סודות ולכלוכים.
אחרי שנים של אהדה ופופולריות כדבר הכי קרוב לג'יימס בונד הישראלי, במסדרונות הכנסת ימתינו לו לא מעט סכינים; כל מי שממתין בסבלנות כבר עשור ליום שאחרי נתניהו ינסה לסכל הצנחה של יורש מלמעלה, וממש לא יקבלו בזרועות פתוחות.
אלא אם כן כהן רוקם בימים אלה מבצע חשאי שיביא אותו לצמרת במסלול מקוצר. בשבועות האחרונים נפוצו שמועות על כך שנתניהו מתכוון למנות אותו כשגריר בארצות הברית במקומו של דרמר, ובמקומו של גלעד ארדן שאמור להיכנס לתפקיד במקביל להיותו השגריר באו"ם. גם הפעם, בלשכת ראש הממשלה הכחישו בתוקף את הדיווחים. אך לא מן הנמנע שעם סיום כהונתו של כהן במוסד, נתניהו יחפש דרך להשאירו לצדו כשחקן חיזוק מדיני-ביטחוני נאמן ומסור - אם כשליח מיוחד לממשל ביידן או כמינוי מקצועי מיוחד בממשלתו הבאה, כמו שר החוץ או שר הביטחון - וכך לסלול לו נתיב מזורז לראש הפירמידה.
גם כאן, חוק הצינון עשוי להוות מכשול: ברקע ההיערכות של הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט להתמודדות בבחירות, פורסם היום ב"הארץ" שהחוק אוסר גם על מינוי כשר בממשלה במשך שלוש שנים, בלי קשר לקיצור הפז"מ שבחירות שניות נותנות לביטחוניסטים לשעבר. כלומר, גם אם כהן יפרוש לפני הבחירות הקרובות, ויצטרך להמתין רק לבחירות הבאות כדי להתמודד לכנסת, הוא לא יוכל להתמנות לשר בכל מקרה במשך שלוש שנים, אלא אם כן תימצא פרשנות משפטית אחרת שתחלץ אותו ואת איזנקוט ממגבלות הצינון. קרוב לוודאי שכהן, שחי את כל חייו בעולמות של תחבולות ומזימות מסוכנות וגורליות, ימצא גם דרך ייחודית, יצירתית וערמומית להיכנס לפוליטיקה.