"ההפרדה עובדת": החברה הערבית תומכת במחאה נגד נתניהו - ולא משתתפת בה

זה חצי שנה שאלפי ישראלים יוצאים לרחובות מדי שבוע במחאה ממוקדת כנגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. הציבור הערבי, המהווה 21% מהציבור בישראל ומתנגד בקביעות לראש הממשלה, באופן ברור נפקד מהמחאה. הכיצד?

סקר חדש שנערך לבקשת עמותת "יוזמות אברהם" מראה כי האזרחים הערבים תומכים במחאות מבחוץ, אך יותר מהם ישתתפו בהן לו יעסקו יותר בנושאים הרלוונטיים לציבור הערבי, כמו פתרונות כלכליים לקורונה ולבעיות דיור. אלה נושאים שאינם במרכזן של ההפגנות, שממוקדות בשלטונו של נתניהו ובטענות לשחיתות שלטונית.

הסקר נערך באמצעות ראיונות טלפוניים על ידי מכון 'אפקאר' בראשות הישאם ג'ובראן. הוא בוצע בשבוע האחרון של אוקטובר והשתתפו בו 501 משיבים, המהווים מדגם ארצי ומייצג של האוכלוסייה הערבית בישראל באזור הגליל, המשולש, ערים מעורבות והנגב.

מנתוני המדגם עולה כי מרבית החברה הערבית תומכת במחאות. כש-73% מהמשיבים הביעו תמיכה במחאות - 27% אמרו כי הם מאוד תומכים בהן ו-46% העידו כי הם די תומכים. 13% מהנשאלים ענו כי הם מתנגדים למחאות ו-10% מתנגדים להן מאוד.

ת'אבת אבו-ראס ואמנון בארי-סוליציאנו, מנכ"לי יוזמות אברהם, התייחסו לממצאי הסקר ואמרו כי הסתירה בין התמיכה במחאות לאי ההשתתפות בהן היא עדות לתחושת אי-השייכות של האזרחים הערבים לחברה הישראלית.

"מעורבות פוליטית מבטאת שייכות", אמרו. "התפיסה הציבורית היא כי מעורבות האזרחים הערבים במחאות אלה הייתה מועטה, למרות שמטרת המחאות תאמה את העמדות של מרבית הציבור הערבי".

לדבריהם, עמדות אלה באות לידי ביטוי "הן בסקרים שונים והן בהצבעה בקלפי בשלושת מערכות הבחירות של 2020-2019". הם הוסיפו כי "ממצאי הסקר מצביעים על עניין רב של האזרחים הערבים במחאות, אך נראה כי הם חשים שהן לא מספיק רלוונטיות להם".

בנוסף לחוסר בתחושת השייכות, מצטיירת מהנתונים תמונה לפיה הציבור הערבי תופס את המחאות קודם כל ככלכליות, לאחר מכן כמחאות נגד השחיתות המיוחסת לנתניהו ולבסוף ככאלו המתייחסות לניהול הקורונה.

כשמשתתפי הסקר נשאלו על הסיבות למחאות, 57% מהם ציינו את שיפור המצב הכלכלי, 47% ציינו את ההתנגדות לשחיתות של נתניהו, 45% אמרו כי המחאות הן נגד הניהול הכושל של הממשלה, ואילו 13% חושבים שהמחאות הן נגד הסגר והחזרת המשק לפעילות.

כמעט מחצית מהמשיבים הביעו עניין בהשתתפות במחאות - 49%. מהנתונים עולה כי 17% מהמשתתפים במדגם ציינו סיכוי גבוה או גבוה מאוד שישתתפו במחאות בימים הקרובים, בעוד ש-32% נוספים ציינו שהסיכוי בינוני.

בין אלו שהשתתפו בעבר בהפגנות, מדי פעם או באופן קבוע, 51% ענו שהסיכוי שישתתפו בהן בימים הקרובים הם גבוהים או גבוהים מאוד, 36% מהם ציינו שהסיכוי שיצאו למחות בימים הקרובים הוא בינוני. ואילו, מאלה שלא השתתפו בהפגנות עד היום 10% ענו שישנו סיכוי גבוה או גבוה מאוד שדווקא כן ישתתפו במחאות בימים הקרובים.

כמו כן, מהסקר עולה כי החברה הערבית תופסת את מקומה במחאות כשולי. זאת, כש-83% מהנשאלים ענו כי הם מאמינים שהאזרחים הערבים משתתפים פחות או כמעט ולא משתתפים במחאות כלל. רק 17% ציינו שהחברה הערבית משתתפת באותה מידה או יותר בהשוואה לשאר אזרחי המדינה.זאת כש-12% מהנשאלים ציינו כי משתתפים במחאות מדי פעם או באופן קבוע, 16% נוספים העידו כי הם משתתפים לעיתים רחוקות ו-72% סיפרו כי לא השתתפו במחאות בתקופה האחרונה.

מהנתונים ניתן לראות כי מצד אחד, ישנה תחושת תסכול בקרב הציבור הערבי ממידת ויכולת ההשפעה של המפגינים הערבים על הפוליטיקה הישראלית, אך במקביל, רבים מאמינים שהיכולת להשפיע דווקא קיימת. זאת, כש-52% הסכימו או הסכימו מאוד עם האמירה "אני מתוסכל מאד מזה שהמוחים הערביים אינם מסוגלים לשנות דבר במערכת הפוליטית הישראלית".

אולם, מנגד, 65% חושבים שיש סיכוי גבוה או בינוני להשפיע על קבלת ההחלטות של נבחרי הציבור ו-42% ציינו שיש סיכוי בינוני להשפיע על נבחרי הציבור באמצעות השתתפות במחאות.

הסיבות לאי-ההשתתפות במחאות במגזר, לפי הסקר, הן מגוונות. בקרב אלו שלא משתתפים, 27% ציינו כי חשש מתחלואה בקורונה היא הסיבה העיקרית לכך; 11% ציינו כי זה חשש ממעצרים ומפתיחת תיקים פליליים; 10% אמרו כי אין להם משאבים להגיע למחות בבלפור מדי שבוע; 9% נימקו את אי-השתתפותם בעיקר בכך שהנושאים של המחאה לא מעניינים את הציבור הערבי, ואילו רק מיעוט המשיבים ציין חסמים לאומיים כסיבה העיקרית לאי-השתתפות במחאות - 6% ציינו חשש מאלימות משטרתית, 4% ציינו חשש כי המוחים היהודים לא יקבלו ערבים,4% נוספים הביעו חוסר נוחות בהצגת סממני זהות פלסטינית, ו-3% בלבד אמרו כי הם מדירים את רגליהם מהמחאה בשל היותה יהודית-ציונית (למשל, בשימוש בדגלי ישראל או השתתפות אנשי בטחון).

• 27% - חשש מתחלואה בקורונה
• 11% - חשש ממעצרים ופתיחת תיקים
• 10% - חוסר במשאבים להגעה לירושלים מדי שבוע
• 9% - נושאי המחאה לא מעניינים את החברה הערבית
• 6% - אלימות משטרתית
• 4% - אי-נוחות מהצגת סממני זהות פלסטיניים
• 3% - המחאה היא יהודית-ציונית

בפני הנשאלים הוצגו כמה אמירות הנוגעות לסיבות למחות ולגורמים שיובילו להשתתפותם. מהתשובות ניתן להבחין כי הציבור הערבי אמנם תומך במחאה, אך רוצה שהיא תשים יותר דגש על נושאים הקשורים אליו. עם האמירה: "המחאה היא מימוש זכותי הדמוקרטית להשמיע את קולי", 71% מהמשיבים הזדהו.

עם האמירה: "השתתפותי במחאות כיום במדינה, עוזרת בהעלאת הקול של הערבים במדינה", 54% הסכימו. כמו כן, 58% מהנשאלים הסכימו כי "אם במחאות יוצגו נושאים שמשפיעים על חיי כמו פתרונות כלכליים לקורונה או פתרונות דיור" - הם ייטו יותר לצאת להפגין. בנוסף, 55% הסכימו כי יצאו להפגין: "אם המחאות יהיו תחת חסות ארגונים ותנועות שאני מזדהה איתם".

• 71% הסכימו עם האמירה: "המחאה היא מימוש זכותי הדמוקרטית להשמיע את קולי"
• 54% הסכימו כי "השתתפותי במחאות כיום במדינה, עוזרת בהעלאת הקול של הערבים במדינה"
• 58% הסכימו כי ירצו יותר להפגין "אם יוצגו נושאים כמו פתרונות כלכליים לקורונה או פתרונות דיור"
• 55% הסכימו כי יצאו להפגין: "אם המחאות יהיו תחת חסות ארגונים ותנועות שאני מזדהה איתם"

"קשה לשכנע ציבור שחש ניכור להצטרף למחאה", מסביר ד"ר בשיר כרכבי, מנהל המערך הקרדיולוגי בבית החולים כרמל, שדווקא משתתף במחאות ואף נואם בהן מפעם לפעם. לדבריו, "מדיניות ההדרה עובדת. אם זו מטרה של נתניהו אז היא עובדת, לשני הכיוונים. הוא הצליח להפחיד את המפלגות הציוניות מלשתף פעולה עם הרשימה המשותפת ובו בזמן מביא לכך שהציבור הערבי אדיש ברובו למחאה", הוא טוען ומוסיף כי "צריך לזכור שזה ציבור שפעם אחר פעם למד שלא משנה כמה גדל ייצוגו בכנסת, עדיין לא סופרים אותו, אז הוא לא משתתף בדינמיקה הפוליטית של הציבור הישראלי".

כרכבי מספר כי "בחוגים של יהודים וערבים פועלים ועובדים יחד, כמו היוזמה הדמוקרטית המשותפת בה אני תומך ושת'אבת אבו ראס אחד ממייסדיה, אנו סבורים זה זמן רב שרק על שחיתות יהיה קשה להפיל את נתניהו". עם זאת, הוא ביקש לציין כי "הסקר של יוזמות אברהם דווקא נותן מקום לאופטימיות שהציבור הערבי לא לגמרי איבד תקווה להיות שותף ולהשפיע - שצריך רק לתת לו אור בקצה המנהרה".

"המחאה נגד השחיתות היא לא בראש סדר העדיפויות של הערבים ורואים את זה גם בסקר של 'יוזמות אברהם'", אומר ד"ר נוהאד עלי, מאקדמית גליל מערבי, אוניברסיטת חיפה ויו"ר תחום ערבים-יהודים-מדינה במוסד שמואל נאמן בטכניון. "שנית, לציבור הערבי די נמאס מהפגנות בארץ ובמזרח התיכון והוא כבר לא מאמין שיכולים להשפיע. היו הפגנות גדולות בתל אביב בנושא חוק הלאום, עשרות אלפים הפגינו בענק במג'ד אל כרום נגד האלימות והתוצאה היא ששום דבר לא השתנה והציבור הערבי מרגיש שלא סופרים אותו בכלל".

הוא מוסיף: "שלישית, אצל חלק מהציבור הערבי בעיקר במנהיגות הביניים ולהערכתי גם אצל מארגני ההפגנות נגד נתניהו יש תחושה שהשתתפות הערבים תשפיע שלילית על הצלחתן, וכי הימין בכלל והוא בפרט עלולים לנצל זאת כאילו מדובר בהפגנה של ערבים נגד המדינה, בנוסח 'הערבים עולים לבלפור'. וששכרנו עלול לצאת בהפסדנו. אולי בכלל יש מעין סיכום לא כתוב בין הערבים הלא משתתפים למארגני ההפגנות שיסתדרו בלעדיהם".

עלי מציין כי "עם זאת, ישנן סנוניות ראשונות של שינוי שרואים למשל בחיפה, למשל בכרמל. של התערבבות. יש לי הרגשה שזה עוד יתחזק כשבאופק ייראה משהו קונקרטי, כמו סיכוי לבחירות ולשינוי".