זה היה אמור להיות הרגע של לפיד. אבל המחנה שלו כבר מחפש מנהיג אחר

זה היה אמור להיות השבוע של יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד. אחרי שבועות של לחץ פוליטי ותקשורתי כבד על שר הביטחון בני גנץ, כחול לבן הצביעה בעד החוק לפיזור הכנסת בקריאה טרומית והמערכת הפוליטית החלה לספור את ימיה לאחור לעבר בחירות. זה לא מחזה שנצפה באופן תדיר בכנסת - לרוב, הקואליציה היא שמתחילה לגלגל את גלגל הבחירות ומניעה את פיזור הכנסת, והאופוזיציה היא רק שחקן צד. הפעם, לפיד זיהה את ההזדמנות והתזמון הנכון, ותקע טריז משמעותי בגלגלי הקואליציה המקרטעת.

גנץ התחבט ארוכות אם לתמוך במהלך של יריבו לשעבר, וניסה לקדם במקביל סדר יום חתרני ועצמאי כדי להכריז מלחמה על הליכוד במליאה. בסופו של דבר אף אחד משלושת החוקים הליברליים שכחול לבן הכריזה שתקדם כבר השבוע לא הגיע לסדר היום במליאה, אבל החוק לפיזור הכנסת של לפיד כן. כך, תשעה חודשים אחרי שהשותפות בין לגנץ ולפיד התפרקה לטובת הקמת ממשלה עם הליכוד, חברי כחול לבן הרימו את ידם נגד השותפות עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. ביש עתיד חייכו והתמוגגו בתחושה של "אמרנו לכם".

אבל כמיטב המסורת במרכז-שמאל, דווקא בשבוע שבו לפיד רשם וי פוליטי משמעותי - גם על גנץ וגם על נתניהו - והאופוזיציה בראשותו חגגה הישג פרלמנטרי נדיר, המחנה שהוא מוביל הגביר והחצין את חיפושיו אחרי מנהיג אחר. ביום שני רביב דרוקר פרסם מאמר ב"הארץ" בו קרא לרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט לעמוד בראש מפלגת מרכז חדשה עם ראש העיר תל אביב רון חולדאי וח"כ עפר שלח (יש עתיד-תל"ם); אחר כך הופיע סקר שבחן מפלגה דמיונית בראשות איזנקוט וציפי לבני שהניב תוצאת בכורה מרשימה של 15 מנדטים, ועוד סקר שבחן מפלגה אפשרית של ח"כ משה יעלון (יש עתיד-תל"ם) ואיזנקוט שהניב תוצאות דומות.

איזנקוט עדיין לא החליט אם עם מי ומה ואם בכלל הוא נכנס לפוליטיקה, אבל הוא הסחורה הכי חמה בעיר. המשיח החדש לו מחכים המוחות האסטרטגיים והכלכליים מאחורי הקלעים, שמחפשים בכל דרך לעשות מהפך ולהזיז את נתניהו מהשלטון. בלפיד, ראש האופוזיציה בכנסת שעומד בראש המפלגה הגדולה ביותר בגוש המרכז-שמאל, אין להם אמון.

הראשון להשיק את הטרנד היה שלח, החבר שבינתיים הפך לאויב, שקרא עליו תיגר לפני שלושה חודשים וקבע שאין לו שום סיכוי להפוך לראש הממשלה, ובסבב ריאיונות הסביר שללפיד יש תקרת זכוכית אלקטורלית ופוליטית ואף אחד לא יוכל לעשות איתו אף פעם חיבורים. הדרישה של שלח לפריימריז ביש עתיד זכתה להתעלמות, והוא זה שבסופו של דבר נאלץ בימים אלה לחפש לו בית פוליטי אחר, אבל המילים הקשות שהשמיע חבר כה בכיר וכה קרוב ללפיד ביש עתיד גרמו לו לנזק תדמיתי כבד, שמתגלגל מאז קדימה.

זה היה אמור להיות הרגע שלו. אחרי שנה וחצי ושלוש מערכות בחירות בכחול לבן שבהן ויתר על הבכורה בשביל גנץ, הוא חזר למקום הראשון וקיבל את שרביט ראשות האופוזיציה שהיה אמור להזניק אותו לקרבות ראש בראש מול נתניהו ולמצב אותו כאלטרנטיבה.

אחרי שמונה שנים בפוליטיקה הוא צבר קילומטרז', וברקע האכזבה של בוחרי המרכז-שמאל מגנץ ואשכנזי שהצטרפו לנתניהו הוא זה שעמד במילתו וקיים את ההבטחה להיאבק בו. מדי מוצאי שבת הוא מכתת את רגליו בין דגלים שחורים וצוללות מתנפחות בגשרים וצמתים ברחבי הארץ, והוא מנצל את מעמדו בכנסת לנאומים חוצבי להבות וגורפי לייקים נגד נתניהו ודודי אמסלם. רק שאת המנדטים המאוכזבים של גנץ גורף נפתלי בנט, והוא לא מצליח להתרומם מעל 20 מנדטים בסקרים. אם איזנקוט נכנס - הוא יאבד גם את עמדת הבכורה.

עולה כמובן תחושה עזה של דז'ה וו לדצמבר 2018. גם אז חיכו כולם לגנרל מהולל שנגס בלפיד בסקרים ואילץ אותו לאפסן זמנית את החלומות על ראשות הממשלה ולעבור לעמדת טייס משנה. עכשיו הוא נשבע שהוא לא מתכוון לעשות את זה. אתמול הוא קרא לגנץ לחדש את האיחוד - רק הפעם, כשהוא בראש. התגובה מכחול לבן הייתה חדה ובוטה, כאילו נכתבה על ידי אחד מנערי הניו מדיה של נתניהו. "לפיד לא היה ולא יהיה אלטרנטיבה לראשות הממשלה. אין לו שום סיכוי להקים ממשלה. מאז ומתמיד ברח מאחריות, גם כשכיהן כשר אוצר כושל". גנץ אפילו לא מוכן להיפגש איתו, בטח שלא להמליך אותו לראשות הממשלה.

גם יעלון, שותפו הבכיר של לפיד מאז פירוק הקוקפיט, מביע בו עכשיו חוסר אמון. יעלון נודע אולי כפוליטיקאי אמין, אבל הוא לא מאוד נאמן. אחרי שעזב את הליכוד, חבר לגנץ, ונפרד עם לפיד - הוא מחזר כעת אחרי איזנקוט. הראו לו סקרים שמראים שמפלגת רמטכ"לים חדשה בראשותו יכולה להחזיר כארבעה מנדטים שנדדו לבנט ולהציל את המאזן הבין-גושי, שנוטה כעת דרמטית לטובת גוש הימין-חרדים, והוא מפלרטט בהנאה עם הרעיון.

בשבועות האחרונים, יעלון הפך למועמד לראשות הממשלה, כמועמד פשרה מוסכם בתסריטי אי אמון קונסטרוקטיבי שכחול לבן וגורמים אחרים בחנו בניסיון להקים ממשלה חלופית בכנסת הזו. הרעיון הוא להקים ממשלה שבראשה יעמוד יעלון, עם גנץ, לפיד, בנט ויו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן - שתכהן לתקופת זמן מוגבלת כממשלת חירום לקורונה ותשמש בעיקר כלי להדחה של נתניהו בלי בחירות, ואחר כך לקבוע מועד מוסכם. גנץ דווקא אהב את הרעיון, אבל בנט לא ממש זרם. עכשיו כשלפיד יודע שיעלון שוקל לנטוש אותו, הסיכוי שהוא ימליך אותו לראש ממשלה, גם אם זה זמני, הצטמצם מאוד.

בשבועות הקרובים יהיו עוד הרבה סקרים מוזרים, יצירתיים ומרתקים, מכל הבא ליד. הפור הסופי על בחירות אמנם טרם נפל, אבל המערכת לא מחכה לפשרות של נתניהו וגנץ ומתחילה להיערך לקמפיין. השחקנים על המגרש, ואלה שממתינים על הקווים להכרזה רשמית על פיזור הכנסת, ישתמשו בסקרים כדי לקבל החלטות גורליות על איחודים וחיבורים. ועבור המרכז-שמאל, שכהרגלו מתחיל בלפצל את עצמו לדעת, הסקרים משמשים כמעין פריימריז ציבוריים בין השחקנים שמתחרים על הובלת הגוש ואימת אחוז החסימה.

לפיד, חולדאי, איזנקוט, גנץ, מפלגת העבודה, מרצ, ציפי לבני, סתיו שפיר, אהוד ברק, כל השמות המוכרים יחזרו למגרש השידוכים, עם שלל מפלגות מדף. כל האגו הזה צריך להסתדר עם מספר מוגבל של מנדטים. היתרון הגדול של לפיד על פני השאר, הוא שיש לו מפלגה אמיתית, עם פריסה רחבה בשטח, ובייס מוצק ונאמן. יש לו תקרת זכוכית, אבל יש לו גם רצפת זכוכית, של 14-10 מנדטים. ובניגוד לשחקנים אחרים שבקלות יכולים להידרדר מתחת לאחוז החסימה, הוא לא ימצא את עצמו בסכנת הימחקות. אבל זה לא מה שיפתור לו את הבעיה.

הסקרים הדמיוניים יכולים להשפיע גם על גנץ ועל ההחלטה הסופית שלו לפרק את השותפות עם נתניהו. כל שחקן חדש במרכז-שמאל שנבחן עד כה גוזל ממנו אוטומטית שני מנדטים ומוריד אותו למספר חד-ספרתי, שממנו יהיה קשה לזנק בחזרה ולצבור מומנטום אחרי פיזור הכנסת. אם יגיע סקר שבו כחול לבן תהיה בסכנה של ממש, מאזן האינטרסים והסיכונים של גנץ בעד ונגד בחירות עשוי להשתנות.