הרב יוסף אבו צמח כמנהיג חברתי ואיש ציבור בעיר בית שאן, עד שהגיע ללשכת סגן ראש העיר. במסגרת פעילותו הפוליטית בתנועת "דגל התורה" שנמשכה כשני עשורים, הוא פעל עבור הקהילה החרדית והלא-חרדית כאחד, אבל אישיותו יוצאת הדופן היא שעשתה אותו אהוב על כלל תושבי העיר.
"במשך 20 שנים הוא היה דמות מפתח בפוליטיקה המקומית, אבל בבית שאן הוא ייזכר בשל היותו איש של חסד, ענווה, נועם, צניעות ומסירות למען כלל הקהילה", אמר עליו מורן גורן, תושב בית שאן ועורך עיתון מקומי בעיר.
אבו הלך לעולמו בשבת שעברה בבית שאן, והוא בן 68.
עוד בוואלה!
אבו נולד בשנת 1952 בארפוד שבמרוקו, אחד מתוך שמונת ילדיהם של יחיא ומסעודה. אביו עבד במגוון של עבודות כפיים לפרנסת המשפחה: בהכנת יין, כעובד אדמה וכסנדלר. לצד עבודותיו, הוא היה גם עוזרו של הרב ישראל אבוחצירא - הבאבא סאלי - שהיה אב בית דין בארפוד בין 1951-1939, ולאחר מכן עלה לישראל.
משפחת אבו עלתה לישראל בשנת 1962 והתיישבה בבית שאן. יחיא הקים בעיירה גמ"ח, שמטרתו סיוע למשפחות שידם לא הייתה משגת באספקת בלוני גז לבישול. מאז, מספר דוד, בנו של יוסף אבו, ערך התרומה לקהילה הפך למשמעותי עבורו. "זה ליווה את אבא במשך כל חייו", סיפר דוד, "הוא המשיך בדרכו של אביו ותמיד ראה את טובת הזולת לנגד עיניו. זו המורשת המשפחתית שלנו".
עם סיום הלימודים, התגייס יוסף לחיל התותחנים. במהלך שירותו, הוא נפצע מפגיעת רסיס ברגלו - פציעה שהמשיכה להציק לו לאורך שנים.
מהמפעל אל החיים הציבוריים
אחרי שהשתחרר מהצבא החל אבו לעבוד במפעל של תנובה בתל יוסף, שייצר מוצרי חלב שונים. הוא היה לדמות דומיננטית בקרב עובדי המפעל, ועם הזמן נבחר לתפקיד סגן יושב ראש ועד העובדים.
בתקופת עבודתו שם התיידד עם שלמה בן לולו, מהנדס ייצור במפעל, שייצג דור חדש שצמח בעיר וביקש להשתלב בשלטון המקומי. בן לולו גיבש סביבו קבוצת צעירים שהשתלבה בתנועת הליכוד, ובשנת 1983 חוללה מהפך בפוליטיקה המקומית של בית שאן עם היבחרו לראשות המועצה המקומית - הפעם הראשונה שבה נציג של תנועת הליכוד זכה בתפקיד.
במפעל הכיר גם את יפה, שהייתה לאשתו. כמוהו, גם יפה הייתה ילידת מרוקו שעלתה עם משפחתה לישראל בראשית שנות ה-60 והתיישבה בבית שאן, אך השניים לא הכירו לפני תקופת עבודתם בתנובה. כך, במפעל בו התעצבה דמותו כמנהיג חברתי מצא גם את אהבת חייו. לשניים נולדו במהלך השנים עשרה בנים ושש בנות, ואבו, לצד פעילותו הציבורית העמוסה, ידע להקדיש זמן ואהבה לילדיו.
בבחירות המקומיות שנערכו ב-1988, נכנס גם אבו למערכת הפוליטית בעיר. הוא חבר לתנועת "דגל התורה" וזכה בשני מושבים במליאת המועצה. עוד במהלך מערכת הבחירות הכריז כי הוא תומך בבן-לולו לראשות המועצה. אז, כמו גם לאורך הקריירה הפוליטית שלו, למילה הייתה משמעות. "בכל שנותיו בפוליטיקה הוא לא חתם על הסכמים. הסתמכו על המילה שלו", אמר בנו, דוד. "את ההסכמים הוא עשה בלחיצת יד".
הצלחתו של אבו לתקוע יתד של תנועת דגל התורה הליטאית של הרב שך בעיירת הפיתוח הפכה אותו גם למקורב לבכירי התנועה - חברי הכנסת משה גפני ואברהם רביץ.
"הוא פתח עבור דגל התורה את הצוהר לבית שאן", מאשר פיני קבלו, ראש העיריה בשנים 2003-1998. קבלו מתאר את אבו כפוליטיקאי מוכשר, "שהיה ממוקד במטרותיו וידע להשיג אותן. הוא הבין שרק אם יהיה לחרדים כוח פוליטי הם יוכלו לקבל את מה שמגיע להם, עד אז המגזר הזה באמת היה מוזנח בבית שאן".
במסגרת פעילותו הפוליטית, הוא החל להקים בעיר מערכת חינוך חרדית עבור הקהילה החרדית המקומית שעד אז בניה יצאו ללמוד במוסדות מחוץ לעיר. מוסדות החינוך שהקים נקראו בשם "אהבת ישראל", וביניהם היו גן ילדים, בית ספר, כולל, ישיבה, בית כנסת וגמ"ח. במשך השנים הוא גם פעל במסגרת עמותה שמסייעת לדיירי מוסד סיעודי בעיר.
מסתובב על האופניים בעיר, ומרגיש את האנשים
לדברי בנו דוד, "לאבא היו חושים חדים וזה סייע לו בהחלטות שקיבל בפוליטיקה. כמו שתמך בבן לולו וסייע לו בהקמת קואליציה, כך גם היה בבחירות המקומיות ב-1998 כשהוא תמך בקבלו". באותן בחירות התמודדו על ראשות העיר קבלו וז'קי לוי, בנו של דוד לוי.
לבסוף, קבלו - שרץ בראשות מפלגה שזוהתה עם מפלגת העבודה - הפתיע וגבר על חודם של 24 קולות על בנו של מי שהיה בכיר בפוליטיקה הישראלית. לוי נבחר מאז פעמיים לראשות העיר, וגם כיום מכהן בראשות העיר.
אבו התמנה לתפקיד סגן ראש העיר תחת קבלו, והמשיך לפעול במישור הפוליטי עד שנת 2008, אז לא הצליח להיבחר עם הרשימה שלו למועצה - ובכך סיים עשרים שנות פעילות פוליטית בעיר.
"למרות שברוב שנותיו כחבר מועצת העיר הוא היה לשון מאזניים, לא היו לו שונאים", אמר הבן, דוד. "גם כשהיו חילוקי דעות פוליטיים, אבא ויריביו ידעו לעשות את ההפרדה".
בבית שאן, שנודעת ביריבויות פוליטיות עמוקות וסוערות, לא מדובר בדבר של מה בכך. גם גורן מבהיר כי "הרב יוסף אבו היה איש של קונצנזוס בעיר, הן במישור הפוליטי והן במישור הדתי. למרות המעמד שהיה לו בעירייה הוא לא ניצל את זה מעולם כדי לכפות את דעותיו. הוא הקפיד לשמור בצורה קנאית על הסטטוס קוו שנוצר בעיר במשך השנים. מה שהיה חשוב עבורו הייתה הדאגה לחלשים".
אבו היה מוכר בעיר בצניעותו המופלגת ובפשטות הליכותיו, ומה שסימל זאת יותר מכל הייתה העובדה כי התנייד באמצעות אופניים פשוטים, שעליהם היה מקובע ארגז פלסטיק ירוק. גם כשכבר התמנה לתפקיד סגן ראש העיר המשיך לרכוב על האופניים ברחבי בית שאן. "אבא היה מסתובב על האופניים, נפגש עם אנשים ומשוחח איתם. הוא הרגיש את האנשים", אמר בנו דוד. "הוא חי בפשטות ובצניעות. זה מאוד בלט בהתנהלותו", מסכים קבלו.
על פעילותו רבת השנים בבית שאן הוענק לו לפני שנתיים תואר יקיר העיר. "איש ציבור במובן המהותי, העמוק והמשמעותי של הביטוי", נכתב בנימוקים להענקת האות. עוד נכתב עליו כי היה "אדם מאיר ומסביר פנים לכל אדם. כל כולו נתינה אין סופית. פשטותך המופלאה היא סמל, דוגמה ומופת לצניעות, לנועם הליכות ולהסתפקות במועט. עליך ניתן לומר שהיית איש אשכולות שהיכה שורשים עמוקים בעיר".
ביום ראשון הוא הובא למנוחות בבית העלמין בבית שאן.