אין אזרח במדינת ישראל שלא רואה את הכאוס והקושי התפקודי של ממשלת ישראל. היעדר היכולת לקבל החלטות משפיע על ניהול משבר הקורונה, על מינוי בכירים, על עבודת משרדי הממשלה ועל תקציב המדינה. לצד ההשלכות הכלכליות והחברתיות, המשמעות של ממשלה נכשלת היא גם סכנה ממשית לחיים עצמם.
השבוע מציינים ברחבי המדינה את שבוע הבטיחות בדרכים. 327 ישראלים נהרגו מתחילת השנה בכבישים, 34,265 מקום המדינה, יותר מכל מלחמות ישראל, ועדיין בקרב מקבלי ההחלטות לא נפל האסימון שסכסוך פוליטי מתמשך, מלחמות אגו, קידום אינטרסים צרים והיעדר תקציב מדינה - עולה לנו ביוקר. כדי להבין עד כמה המצב מסכן את משתמשי הדרך, צריך פשוט להסתכל על העובדות.
אל תפספס
בימים אלו, בכבישי ישראל יש כ-70 פרויקטים בינעירוניים לטיפול בתשתיות כבישי דמים - דרכים בהם התרחשו מספר רב של תאונות עם פצועים והרוגים ושנמצא כי הטיפול בהם יציל חיי אדם. בשנים 2018-2017, עמד תקצוב הטיפול באותם מוקדי סיכון על 230 מיליון שקלים, ב-2019 הוא ירד משמעותית ל-190 מיליון שקלים ואז, ב-2020, שנה נטולת תקציב, צומצם הסל ל-40 מיליון בלבד.
לדוגמה, בכביש 25 שבין שדרות לבאר שבע, נהרגו בעשור האחרון 65 אנשים. בכביש 31 הסמוך לערד נהרגו 72, אך היעדר תקציב מדינה וסדרי עדיפויות בלתי מוסברים, מעכבים ביצוע פרויקטים, שימנעו עוד מוות מיותר בדרכים אלו. הקצאת תקציבים לפרויקטים דומים היו אולי מצילים את חייהם של חגי זבלבסקי, בן 19 בעל צרכים מיוחדים, ושל המלווה שלו, ציון פרץ, שנהרגו בכביש הדמים 232 בשנה שעברה, כביש אשר יחד איתם גבה עוד 28 קורבנות בעשור האחרון.
עלייה משמעותית במספר רוכבי האופנוע שנהרגו בשנה האחרונה
מוקדי הסיכון אינם היחידים שהטיפול בהם הוקפא. זה היה גם גורלם של מעקות הבטיחות. ידוע כבר שנים רבות כי תשתית מעקות הבטיחות מהווה סכנה ממשית לרוכבי אופנוע אשר מחליקים ונחתכים על ידם בצורה נוראית. לכן, החל משנת 2017, התקינה חברת נתיבי ישראל 224 ק"מ של פסי הגנה "סלחניים" לרוכבים - פס מתכת כפול שמונע את החמרת הפגיעה. ב-2018 הותקנו 226 ק"מ, בשנת 2019 הפרויקט קרס ל-100 ק"מ בלבד, ומאז תחילת 2020 - לא הותקן אף לא פס הגנה אחד.
בשנה האחרונה היה זינוק משמעותי במספר ההרוגים בקרב רוכבי האופנוע כשבחודש ספטמבר הייתה עלייה של 37% בהשוואה לתקופה המקבילה ב-2019. אלעד רמות, רוכב אופנוע בן 44, התריע מספר פעמים על מצב התשתיות בכביש, אך גם זה לא מנע את האסון שהוביל למותו, כאשר בתחילת השנה החליק והתנגש במעקה הבטיחות סמוך לעין חרוד. "הרשלנות הזו הורגת", כתב בפוסט זמן קצר לפני מותו.
דוגמה נוספת ניתן לראות במערכת החינוך ובקרבת בתי ספר כאשר סכסוך בין משרדי החינוך, האוצר, התחבורה והרשויות המקומיות מוביל לניצול ציני והפקרות בנוגע לחיי היקר לנו מכל. על פי סקרי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, לקראת פתיחת שנת הלימודים הנוכחית, נמצאו ליקויי בטיחות ב-65% מבתי הספר. גרוע מכך: מעל 50% מבתי הספר בהם נמצאו ליקויים בשנת 2019 - כלל לא טופלו.
הגיע הזמן שכולנו נפנים: אם מדינת ישראל לא תצא למלחמת חורמה להצלת חיינו, כפי שמדינת ישראל יודעת להילחם, אם שרי תחבורה ימשיכו להצטלם במחלף חדש או בקרון רכבת, במקום לטפל במוקדי סיכון, אם לא נטמיע פתרונות טכנולוגיים אקטיביים שיכולים להציל חיים בכלל הרכבים, הדבר ימשיך לעלות לנו ביוקר.
לא משנה מה עמדותינו הפוליטיות, אם אנחנו אנשי ימין, שמאל או מרכז, האינטרס של כל אחת ואחד מאיתנו הוא שהמדינה תונהג על ידי ממשלה מתפקדת. אזרחי ישראל ראויים לממשלה, שמנהיגיה לא מתווכחים ביניהם על חשבונם, אלא פועלים למענם. הגיע הזמן למנהיגות החושבת מחוץ לקופסה ומקדמת פתרונות ארוכי טווח כחלק מחזון אמיתי. הגיע הזמן למנהיגות אמיצה, שלא מונעת מקרדיט פוליטי או תקשורתי. הגיע הזמן למנהיגות שעושה הכול כדי להציל חיים ולא אדישה לאובדן חיים.
ח"כ בועז טופורובסקי מסיעת "יש עתיד-תל"ם" בכנסת הוא יו"ר ועדת המשנה לבטיחות בדרכים