הפערים צפים, המסיכות הוסרו: שבוע ראשון לחזרה לכיתות עם ציון "בלתי מספיק"

בתום שבוע לחזרתם של כחצי מיליון תלמידים מכיתות א' עד ד' ללימודים בפעם השנייה השנה, אחרי שנשארו בבית יותר מחודש ימים במהלך הסגר האחרון, ניכר קושי בקרב הורים, תלמידים ומורים שמתמודדים עם ההנחיות החדשות. חלקם מלינים על העיתוי בו הודיעו על ההנחיות, ימים ספורים בלבד לפני החזרה ללימודים, ומספרים על ההתמודדות עם הפחד ממקרי הידבקות בקורונה, דווקא בבית הספר שלהם.

אחד האתגרים שהונחת על המורים והתלמידים של הכיתות הנמוכות הוא שמירה על הקפסולות בשעות הבוקר, תוך הקפדה על הפרדה בהפסקות, בעוד שבשעות הצהריים התלמידים מקפסולות שונות מתערבבים חזרה בצהרון. בתנאים כאלה, שהמורים סבורים כי אינם הגיוניים, לא ניתן לצפות להקפדה מוחלטת על ההנחיות.

בעקבות הטענות שהועלו, הושגו הסכמות בין משרד החינוך למשרד הבריאות לפיהן הקפסולות בכיתות א'-ב' צפויות להתבטל. התלמידים צפויים לשוב ללימודים בקבוצות מלאות החל מיום ראשון הבא, בכפוף לאישור קבינט הקורונה. אולם עד אז התלמידים ממשיכים להתערבב אחרי בית הספר, ובהחלטה כלל לא הייתה התייחסות לכיתות ג'-ד'.

אורית קוסקס מירושלים, אימא לשני בנים בכיתות ג' וד' מרוצה מחזרת ילדיה ללימודים, אך מתלוננת על האבסורד במתווה. "אני מקווה שיפסיקו עם הקפסולות. בהפסקות הם מתערבבים. ליד השער בסוף יום הלימודים כולם עומדים יחד ומתערבבים. אחרי הלימודים הם נפגשים, מאבדים את אפקט של הקפסולה, אבל אין ברירה. אנחנו משתפים עם זה פעולה, קודם כל אומרים תודה שלפחות נתנו לנו את זה. מתפללים שזה ימשיך ככה, כדי שנוכל להמשיך לעבוד".

סוגיה אחרת שהמשרדים הודיעו כי יבחנו לאחר סערה ציבורית היא הדרישה לעטות מסיכות בכיתות א' וב'. בעוד התלמידים הבוגרים כבר מורגלים לדרישה, עבור תלמידים צעירים יותר מדובר באתגר לא פשוט. חלקם, יש לומר, קיבלו את הבשורה בהתלהבות מלהיות "כמו גדולים" והצטיידו במסיכות צבעוניות, אך התלהבות זו חלפה מהר מאוד.

"זה לא פשוט להם המסיכה. קניתי להם מסיכות מיוחדות, אבל זה לא זה. הילדים מנסים להוריד חלק מהזמן", מספרת קוסקס.

ד' מתל אביב, אימא לשתי בנות בכיתות א' וב', מספרת לוואלה! NEWS כי בתה הלומדת בכיתה א' קיבלה אישור מיוחד מהמחנכת להוריד את המסיכה ולהיות בלעדיה כל היום. "לילדה שלי נהיו פצעים מתחת למסיכה. המחנכת נתנה לה אישור להסתובב בלי מסיכה".

גם היא מעידה על כך ששיטת הקפסולות לא באמת עובדת. "הם מתערבבים בהפסקות לחלוטין, לא רק עם הקפסולה השנייה, אלא גם עם כיתות אחרות. מה הילד בכיתה א' אמור לעשות? הם ביחד בהפסקות. אמרו להם שאסור לשחק עם הקפסולה השנייה, אז יכול להיות שהם לא משחקים עם הקפסולה השנייה, אבל עם כיתה אחרת כן. זה ילדים. הם לא באמת מבינים".

סוגיית המסיכות מדאיגה לא רק את ההורים, אלא גם את המורים עצמם, שנאלצו בלית ברירה לתפקד כ"פקחים". ע', מחנכת בכיתה ו' מאזור המרכז שבימים אלה הוצבה לעזור למורים בכיתות א'-ד', מסבירה כי "צריך להעיר לילדים כל הזמן לא להוריד את המסיכה. הם רק ילדים. זה מורכב להיות במקום הזה. בחרנו להיות מורים ולא פקחים".

ע' מצביעה גם על הפן הרגשי שבנושא: המסיכה מייצרת ניכור מסוים, ובאספקט הזה מקבלי ההחלטות לא התחשבו. המורים קיבלו הנחיה ממשרד החינוך לעסוק ב"היבטים רגשיים וחברתיים", אולם תחת המגבלות החדשות, הדבר לא תמיד קל.

"לעמוד מול כיתה של ילדים שעוטים מסיכות וללמד עם מסיכה זה מאוד לא פשוט - אתה לא רואה פנים, אתה לא רואה חיוך, קשה לראות עצב. גם אצל המורה, גם אצל הילד. יש משהו בהבעות פנים שהוא חלק מהאינטראקציה, מלהיות אנושיים, וזה חשוב במיוחד לגילאים האלה", היא אומרת.

במסגרת מתווה משרד החינוך, התלמידים חזרו ללימודים במתכונת של ארבעה ימים בשבוע בקפסולות של עד 20 בקבוצה. עם זאת, רשויות מקומיות רבות הודיעו שהצליחו לתת על חשבונן יום לימודים נוסף, כך שהילדים לומדים חמישה ימים מלאים.

אולם, אתגר משמעותי נוסף שנוצר מהשיבה ללימודים לאחר שהייה של שישה שבועות בבית הוא הרחבת הפערים. חלק מהילדים הצליחו ללמוד ולהוציא את המיטב מהלמידה מרחוק, אבל חלק לא.

"הזום היא השיטה הכי גרועה לגילאים האלה. כל היום הייתי על זה. הילדה שלי שעלתה לכיתה ב' לא ידעה לקרוא ולכתוב בגלל הסיפור הזה", מספרת ד' מתל אביב, אימא לתלמידה. "הפער נוצר כבר בשנה שעברה. הם התחילו ללמוד, ואז היה סגר, אחרי זה הוציאו את כל הכיתה לבידוד, אז חצי כיתה א' היא פספסה בגלל הקורונה. בסגר האחרון ישבתי איתה חודש וחצי ולימדתי אותה בעצמי קרוא וכתוב. אני כבר לא סומכת יותר על מערכת החינוך. הילדה לא ידעה לקרוא ולכתוב. אחרי חודש וחצי איתי בבית היא קוראת שוטף", הוסיפה.

סמדר מורס, מנהלת בית ספר נופים בתל אביב, אומרת כי "המתווה של משרד החינוך לא פוגש את השטח, ולא באמת נותן מענה לצרכים של החינוך. כל הסיפור של הקפסולות שמתערבבות בהסעות, בצהרונים, במפגשים חברתיים הוא פשוט הזיה אחת גדולה".

לדבריה של מורס, "מה שבולט בקורונה זה מה שהרגשנו תמיד. יש נתק בין המטה לשטח. התשובות שאנו מקבלים לא תואמות את הצרכים בשטח. יש תחושה קשה של תסכול, של בדידות, של חוסר תקשורת בקרב מנהלי בתי ספר. בסופו של דבר אנחנו לבד".

למרות התסכול, מורס מספרת כי בבית הספר תחת ניהולה ההפסקות מתקיימות במתחמים נפרדים וקיימת הפרדה בין הקפסולות לפחות עד שעות הצהרון. "אנחנו מקפידים על ההפרדה ככל שניתן. המחשבה שהילדים יכולים לשבת חמש שעות עם מסיכות וירוצו בהפסקות היא מנותקת מהמציאות".