כשהחיים במולדת ונצואלה הפכו למאבק, קתרין נגרין ומשפחתה ארזו תיק ונסעו אלפי קילומטרים לצפון מערב ספרד, שמנסה למשוך תושבים חדשים. למרות משרות בשכר טוב בצבא ובחינוך, נגרין אמרה כי המחסור והעלאת המחירים של סחורות יומיומיות כמו מזון ותרופות, הפכה את החיים בבירת המדינה קראקס לאתגר אמיתי.
בפברואר האחרון עברו בני הזוג, יחד עם שלושת ילדיהם, לכפר קטן במחוז גליציה שבספרד. לדברי נגרין, כבר היו להם קרובי משפחה באזור הכפרי ויוקר המחיה היה משתלם. "בגלל המצב הכלכלי שלנו ועם שלושה ילדים, לא יכולנו לגור בעיר", אמרה.
משפחתה של נגרין עברה להתגורר במקום בסיוע קונפדרציית מרכזי פיתוח הכפר - אחת מכמה יוזמות שמטרתן לאכלס מחדש את אזורי הספר המתרוקנים מאוכלוסייה בספרד, בין היתר על ידי עידוד תושבים וזרים להתיישב באזורים מרוחקים.
אל תפספס
לפי נתוני האגודה האירופית למידע על פיתוח מקומי, הממוקמת בבריסל, בעוד 85% משטחה של ספרד מורכב מאזורים כפריים - רק 20% אחוז מהאוכלוסייה במדינה מתגוררת בהם. מומחים לפיתוח הכפר טוענים כי מהגרים יכולים "להחיות" אזורים כפריים מוזנחים על ידי שמירה על בתי ספר, הפעלת עסקים ומתן שירותים בסיסיים, כמו תחבורה.
"ההשפעה של זרים באזורים הבלתי מאוכלסים הללו מכריעה", אמרה מריה קוטו סאוראס, מומחית לפיתוח כפרי ויועצת למדיניות ציבורית ממדריד. לדבריה, הגעת תושבים חדשים לאזורים אלה "שוברת" את "מעגל הקסמים של אובדן האוכלוסייה, ויחד עמו אובדן פעילות כלכלית, שירותים וכדומה, שמפחיתים את המשיכה לאזורים אלה".
בשנת 2018 השיקה קונפדרציית פיתוח הכפר בספרד פלטפורמה מקוונת תחת השם "בחזרה לכפר", שאוספת מידע עבור אנשים השוקלים לעבור לספרד הכפרית, כולל פתיחת מקומות עבודה, בתים ועסקים קטנים, המוצעים למכירה או להשכרה.
הפלטפורמה מקשרת בין מתיישבים פוטנציאלים למרכזי פיתוח כפרי בשמונה מחוזות שונים בספרד, שם הם יכולים לקבל ייעוץ נוסף ועזרה עם מעבר דירה, אם יחליטו להמשיך במהלך.
עם זאת, מחירי הבתים עשויים להתחיל לעלות בקרוב, שכן חודשי הסגר הארוכים בתקופת הקורונה מניעים את תושבי הערים באירופה לעבור לאזורים כפריים, כך לפי מומחים בתחום הנדל"ן. בצרפת למשל, לפי סקר שערך פורטל נדל"ן, חל זינוק של כמעט 10% מאז פברואר בשיעור מחפשי הבתים באזורי הכפר שמגיעים מפריז.
השינויים החלו עוד בשנות ה-60
מומחים למדיניות ציבורית טוענים כי השינויים הדמוגרפיים באוכלוסייה הכפרית בספרד החלו בשנות ה-60 וה-70, כשהמעבר לשימוש במכונות בתחום החקלאות ייתר עבודות ידניות רבות, והוביל רבים לחפש עבודה בערים.
הכפרים שהשאירו אחריהם כונו "כפרי רפאים", ובחלקם ניתן לקנות כפר שלם של כמה בתים בפחות ממאה אלף אירו. לצד התכנית "בחזרה לכפר", יש תכניות נוספות שמנסות להפיח חיים בכפרים האלה, בהם היוזמה "נתיבים חדשים", שמסייעת למהגרים מאפריקה למצוא עבודה חדשה כרועי צאן או כבעלי מקצוע.
פרויקט נוסף, שנקרא "הכפרים החיים", מציע מידע והכוונה בחינם לכל מי ששוקל לעבור לאזורי הכפר. כמו כן, בתחילת השנה הושקה תכנית על ידי האגודה "עיירות עם עתיד" - ארגון לא-ממשלתי, שמסייע למהגרים, בעיקר מאמריקה הלטינית, להתיישב מחדש באזורים הכפריים במדינה.
המטרה היא לפתח את רשת העמותות הקיימת איתה היא עובדת - במיוחד להגדיל את מספר המשרות המפורסמות באתר. לדברי קוטו סאוראס, "ניתן למדוד את ההצלחה (שלנו) באמצעות האנשים שעזרנו להם לעשות את הצעד, לראות כיצד הם שיפרו את איכות חייהם - קרוב יותר לטבע, פחות לחוצים ועם יוקר מחיה המותאם יותר למציאות".
ספרד אינה לבדה במצב הזה ביבשת. גם מדינות כמו שבדיה, אוסטריה, פינלנד, הולנד וגרמניה השיקו תכניות המתמקדות בהבאת מהגרים לחיות באזורים הכפריים. בשבדיה למשל, נוסד ב-2007 הפרויקט "רוסטנגה ביחד" בכפר הקטן רוסטנגה, על ידי קבוצת הורים שהבינה שבית הספר המקומי נמצא תחת איום סגירה בגלל דילול האוכלוסייה. הם הקימו חברת אחזקת מניות עצמאית לגיוס כספים עבור השקעה בנכסים ריקים בכפר.
כש-300 פליטים הושמו במקלט של רוסטנגה בשנת 2015, העמותה פיתחה יוזמה משותפת במסגרתה המקומיים ומבקשי המקלט שיפצו את הבתים יחד בהתנדבות. נשיא "רוסטנגה ביחד", נילס פיליפס, סיפר כי כמה פליטים שקיבלו תושבות קבע בחרו להישאר בכפר, והם שוכרים כעת את הדירות שאותן עזרו לשפץ, כדיירים בחברת הפיתוח.
"זה לא פרויקט אינטגרציה וזו גם הסיבה שהוא מצליח. אנחנו עובדים בפיתוח נכסים וגורמים לדברים לקרות", אמר. "זה לא רלוונטי מאיפה אתה, אלא הכישורים שלך והנכונות להיות מעורב. רבים קיבלו הצעות עבודה כי הם נעשו מעורבים ברשת של בעלי מקצוע".
למרות הכוונות האופטימיות, מומחים למדיניות אומרים כי השארת מולדת בעייתית מאחור, והתיישבות מחדש באזור נידח של מדינה זרה - במיוחד כשאין לך עבודה - יכולה לגבות את מחיר נפשי כבד מהפליטים והמהגרים. "ייתכן שהם יצטרכו להתמודד עם הלחץ הפוסט-טראומטי של מעבר דירה, ולכן יש להעמיד לרשותם גם שירותי בריאות הנפש", אמרה קלרה פוטי, מנהלת מחקר בקרן האירופית לשיפור תנאי החיים והעבודה.
מבחינת נגרין, אימוץ אורח חיים חדש לגמרי בחו"ל לא תמיד היה קל. היא נאבקה כדי למצוא עבודה, ונאלצה שוב לקבל עזרה סוציאלית. בניגוד לנגרין, בעלה מצא עבודה בתעשיית המתכות המקומית מיד, וילדיה כבר מסתגלים לחיים במקום החדש. "יש כאן עוד ילד מהונדורס, עם שורשים לטיניים. הם מסתדרים ביחד", אמרה. "ילדינו הסתגלו היטב לחיים באזורים הכפריים - מהר יותר מאיתנו".