העולם אחרי הקורונה: ריאיון עם נועם חומסקי

"יש שתי אפשרויות. אפשר להיות פסימי - שום דבר לא יעזור, אני מוותר, הנורא מכל יקרה. או שאפשר להיאחז בתקווה ולהפוך את העולם הזה לטוב יותר"

המאמר הראשון שנועם חומסקי כתב ראה אור ב-1939. ילד בכיתה ד' שכותב בעיתון בית הספר על נפילת ברצלונה לכוחות הלאומניים. אוסטריה נפלה, צ'כוסלובקיה נפלה, פרנקו השתלט על ספרד. מה יבוא הלאה, חשב לעצמו, נראה שהמגיפה המפלצתית הזו תתפשט בכל העולם.

"בסוף המלחמה, כשהשתמשו בפצצת אטום, חשבתי שזה עלול להיות סוף העולם", נזכר חומסקי. "במובנים מסוימים המצב כיום רע יותר. אנחנו מתמודדים עם שלוש סכנות שעלולות להכחיד את האנושות: האיום הגרעיני, שהולך ומחמיר; האסון הסביבתי - אנחנו במרחק שנים מנקודת מפנה; והשלישי זה פנדמיה, מוטציה של שפעת עופות יכולה להרוג המון אנשים ומעט מאוד נעשה לגבי זה". הוא אמר את הדברים האלה ב-2008.

בסופו של יום, פרופ' חומסקי אופטימי. הבלשן והוגה הדעות מהחשובים בתקופתנו, שעיתון הניו יורק טיימס הגדיר בעבר כאינטלקטואל החשוב ביותר שחי בימינו, זוכה בימים אלה לפופולריות גדולה ברקע התגברות הסכנות מהן הזהיר במשך השנים. בגיל 91, בריאיון בווידאו ברוח התקופה, הוא נוקב וחדור תחושת מטרה כשם שהיה לכל אורך עשרות שנות פעילותו בשדות האקדמיים והציבוריים. שתי השיחות שהתקיימו עמו מביתו באריזונה נמשכו שעות ונעו ללא הרף בין הסכנות המתרגשות לדבריו על האנושות, האיום הנשקף לדמוקרטיות ברחבי העולם, הבחירות בארצות הברית, הכאוס הפוליטי בישראל, משבר הקורונה והכשל המובנה בכלי התקשורת המוטים להון הפרטי. הנה עיקרן.

בתקשורת הישראלית אתה מתואר כפעיל שמאל רדיקלי, ובאותה נשימה אתה פרופסור אמריטוס לבלשנות במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), מהאוניברסיטאות המובילות בעולם. איזו הגדרה מתאימה לך יותר?

"זה לא ממש משנה לי. זה התוכן שחשוב".

כולנו מתמודדים כעת עם משבר הקורונה, אך ההשפעה של הווירוס משתנה ממדינה למדינה. הן מבחינת מספר ההרוגים לנפש והן מבחינת תגובת הממשלה והתפישה הציבורית. למה אתה חושב שזה ככה?

"סיבה אחת היא אי-הוודאות סביב הווירוס. אולם, יש הנחיות כלליות שעובדות, והמדינות שעמדו בהן הצליחו לשלוט במגיפה. בדרום קוריאה, שהתמודדה עם התפרצות תחלואה גדולה, לא היה סגר בגלל שפעלו במהירות. וייטנאם, מרחק של מאות קילומטרים בודדים מהגבול עם סין, מוקד ההתפרצות העולמי, לא היו מקרים במשך תקופה, ועכשיו יש שם מספר מקרים בודדים ומפוזרים ברחבי המדינה בעקבות מבקרים. כך גם טיוואן. סין בעצמה מתפקדת שוב עם שיעור הדבקה נמוך מאוד".

"אירופה התמהמהה. לבסוף היא פעלה, וזה אכן השתנה. מדינות כמו נורבגיה וגרמניה השתלטו על המגיפה. באיטליה הייתה התפרצות קשה, אבל היא הצליחה להשתלט עליה. בריטניה די גרועה. ויש מקרים שזו תוצאה של ניסוי וטעייה מול אי-הוודאות. נורבגיה ושבדיה בחרו בגישות שונות מאוד. זה לא בזדון. אנחנו עדיין לא יודעים לומר זאת בוודאות, אבל נראה שהגישה השבדית הייתה שגויה".

בניגוד לאלה, חומסקי סבור שיש מדינות שבהן הכישלון הוא בעיקר בגלל שיקולים פוליטיים של מקבלי ההחלטות. "יש מדינות שהן אסון: ארצות הברית היא אחת מהן, וגם ישראל די גרועה. היא פשוט לא טיפלה בזה. אתה יודע זאת יותר טוב ממני, הגורמים הרשמיים בישראל שאחראים על הטיפול בווירוס היו צריכים לסגת (מתכנית הרמזור - ר"ש) בגלל החרדים והחששות של נתניהו, שרצה לפייס אותם. אם השיקול הפוליטי חודר (לקבלת ההחלטות - ר"ש) - זה לא יעבוד".

"ארצות הברית היא אסון מוחלט", הוא חוזר. "זה נובע מכל מיני סיבות, אבל בעיקר מהבית הלבן. טראמפ קיבל כבר בפברואר אזהרות מודיעיניות ולפיהן הווירוס הולך להיות רציני. הוא ידע זאת והחליט להמעיט בחשיבות הדבר. מאות אלפים מתו כתוצאה מכך, וזה נמשך גם עכשיו".

טראמפ, כהגדרתו, הוא "מוקיון פסיכופת". לדבריו, "טראמפ אוהב להשמיד כל דבר שהוא רואה. לכן הוא הודיע על פרישה מארגון הבריאות העולמי. בכך הוא פוגע במאמץ להשיג חיסון. אם מישהו יפתח חיסון, לארצות הברית לא תהיה גישה אליו. אבל שום דבר לא משנה לו מלבד סיכוייו האלקטורליים ולוודא שמוקד התמיכה שלו, התאגידים הפרטיים רבי הכוח, יקבל את מבוקשו".

לדברי חומסקי, זו תקופה מיוחדת בהיסטוריה האנושית בשל האיומים המרחפים מעליה. "האיום הפחות בהול הוא זה שאנחנו מתמקדים בו, הקורונה. המגיפה חמורה מאוד עם עלויות עצומות שישפיעו על אוכלוסיות פגיעות ברחבי העולם, והעניים יושפעו יותר מכולם. אבל בסופו של דבר אנחנו נצא מכך. מגיפה גרועה נוספת עלולה לבוא אם לא נפעל כבר עכשיו, היא עלולה להיות הרסנית מאוד".

ואולם חומסקי, כדרכו, נחוש באזהרתו לגבי הסכנות הגדולות יותר המאיימות על האנושות.

"מדי שנה מדענים מתכנסים כדי לבחון את מידת הסיכון להכחדתנו. מאז כניסת טראמפ, הם סבורים כי הסכנה מתגברת - ואנחנו מתקרבים להשמדת האנושות. הם מציינים שלוש סיבות. הראשונה, החשש ממלחמה גרעינית, שגובר והולך, במיוחד תחת הנהגתו של טראמפ שפוגע בעולם המערבי. השנייה היא אסון סביבתי בלתי נמנע. אנחנו מדברים על המגיפה ודברים נוספים בזמן שקרחונים נמסים. זה בלתי הפיך ולא הולך להיפסק. הסכנה השלישית והמפתיעה למעשה היא קץ הדמוקרטיה. זה רלוונטי מאחר שדמוקרטיה היא הדרך היחידה שבה ניתן להתמודד עם משברים - בעזרת ציבור משכיל ומעורב. אחרת אנחנו אבודים".

בספרך "Internationalism or Extinction", אתה מסביר לאור האזהרות של מדענים, כי הסכנות הדחופות ביותר הן משבר האקלים ומלחמה גרעינית, וכי הפתרון היחיד להימנע מאסון קיומי לאנושות כולה הוא שיתוף פעולה בינלאומי. בימים אלה אנו רואים כיצד מדינות נבדלות ביכולתן להתמודד כראוי עם משבר הקורונה ולשרת את אזרחיהן. האם אחרי המגיפה נראה את הממשלות מקדישות מאמצים לאיומים שהצגת, או שאנחנו צריכים להיות מודאגים?

"האמת היא שכבר היום יש לכך ראיות חזקות. היום פורסם מחקר בינלאומי שבחן כיצד מדינות דואגות לרווחת תושביהן ומשווה בין 2011 להיום. 163 מדינות נבדקו, ומתוכן בשלוש מדינות מצבם של התושבים הורע: בהונגריה הדמוקרטית-לכאורה עם אורבן שמציג מדיניות ניאו-פאשיסטית, בברזיל שהגיעה שנייה, ובארצות הברית - שם חלה ההידרדרות הגדולה ביותר. אלה גם המדינות, ובמיוחד ארצות הברית וברזיל, שבהן נרשמו הנתונים הגרועים ביותר בהתמודדות עם הקוביד-19".

זה לא מפתיע, הוא מוסיף. "בארצות הברית יש כ-4% מאוכלוסיית העולם וכרבע ממספר הנדבקים בקורונה. ברזיל שנייה לה. יש קשר בין הדברים. אפשר לראות את זה כמתאם למידת הדבקות במדיניות הניאו-ליברלית", מסביר חומסקי.

זה ישתנה אם ביידן ייבחר? האם לדעתך הוא יטמיע מדיניות פרוגרסיבית יותר מקודמיו בתפקיד?

"המצביעים לא מקבלים את המנהיגים שהם מעדיפים. הם מקבלים מועמדים שמוצעים להם על ידי שני ארגונים, שהם לא מפלגות פוליטיות במובן הרגיל. אתה לא יכול להשתתף במפלגה הדמוקרטית, אתה לא יכול ללכת לפגישות של המפלגה הדמוקרטית. יש את הנהלת המפלגה שמקיימת פריימריז; תיאורטית כל אחד יכול לרוץ, אבל ההנהלה היא ששולטת במנגנון המפלגתי".

השינוי, הוא אומר, "תלוי במידה רבה בלחץ הציבורי. האוכלוסייה בארצות הברית השתנתה, היא זזה שמאלה בהשקפותיה - בניגוד לישראל, שם הציבור נע בקיצוניות לימין. ישראל היא אחת המדינות הבודדות, למעשה המדינה היחידה בעולם שאני מכיר, שבה הצעירים הם יותר ריאקציונרים מהדור המבוגר. ישראל היא מקרה מיוחד".

"הקרב על ארצות הברית ברור מאוד, והתשובה לשאלתך אינה ודאית. זה תלוי אם האקטיביזם הציבורי יגבר ויכפה על הדמוקרטים לעבור לתכניות פרוגרסיביות יותר", הוא אומר. "זה כבר קורה. אפילו הוועדה הדמוקרטית הלאומית (DNC) נאלצה לקבל תכניות ליברליות יותר מכפי שהמנהיגים היו בוחרים בעצמם (למשל, תכנית הגרין ניו דיל, שבבסיסה לעבור לאפס פליטות פחמן בתוך עשור - ר"ש). אם ביידן ייבחר, יהיה מאבק רעיוני גם בתוך המפלגה. אבל זהו מאבק מעמדי שמתרחש ברחבי העולם".

חומסקי מזהה ומתאר מאבק בין שני כוחות בינלאומיים. "מצד אחד, אלה שיצרו ונהנים מהתכניות הניאו-ליברליות, שפוגעות קשה ברוב העולם. הם רוצים שהעולם יהיה כפי שהם יצרו, ואפילו בגרסה קשה יותר: יותר מעקב, יותר פיקוח. ויש את הכוחות הפרוגרסיביים הפופולריים - שרוצים עולם מסוג אחר. מה הולך לצאת מזה? זו מלחמת מעמדות בקנה מידה בינלאומי".

בצד אחד, הוא אומר, מתגבש כוח ריאקציונרי בינלאומי. "זה מתחיל בבית הלבן וממשיך לברזיל תחת בולסונארו, הונגריה תחת אורבן, הדיקטטורות המשפחתיות במפרץ הפרסי ומצרים תחת הרודן הברוטלי ביותר שהיה לה. גם הודו של מודי חברה במועדון הזה - מוחצת את הדמוקרטיה החילונית ופוגעת במוסלמים מקשמיר". מנגד, בצד הפרוגרסיבי, ישנו כוח חוצה מדינות שמתעצב וצומח מתוך התנועה של ברני סנדרס ויאניס וארופאקיס, שר האוצר לשעבר של יוון, אשר נועד לדברי חומסקי להתגבר על הפגמים של האיחוד האירופי.

ישראל לדבריו נמצאת באמצע הדברים. "'הסכם אברהם' בין ישראל לאיחוד האמירויות הוא צעד נוסף בפיתוח הכוח הריאקציונרי הבינלאומי על ידי פרסום פומבי של היחסים שהתפתחו בשקט בין ישראל למדינות הריאקציונריות ביותר בעולם - הדיקטטורות במפרץ הפרסי. עתה הזכויות של הפלסטינים נדחקות לשוליים, אבל זה כבר נושא אחר".

"זה סמל למתרחש בעולם. במוקדם או במאוחר, מגיפת הקוביד-19 תהיה בשליטה - אחרי מספר עצום של מקרי מוות, רובם מיותרים. כבר עכשיו זה נמצא תחת שליטה ברוב המדינות. אבל איזה עולם יתפתח אחרי המגיפה? זו השאלה העיקרית".

חומסקי, יליד 1928, הוא אבי הבלשנות הגנרטיבית, שבבסיסה הטענה כי העקרונות התחביריים של השפה האנושית הם מולדים וקבועים לכל השפות. תיאוריה זו, שחומסקי פיתח החל משנות ה-50 של המאה הקודמת, נבחנת בימים אלה מול תיאוריות אלטרנטיביות ומחקרים אמפיריים שמאתגרים את הנחות היסוד שלה. כתוצאה מכך, התיאוריה הגנרטיבית, שמשלה בכיפה במשך עשורים, איבדה ממרכזיותה ואינה מכתיבה כבר את סדר היום של חקר השפה.

מחוץ לחוגי האקדמיה נודע הבלשן כאחד האינטלקטואלים הקולניים ביותר נגד מדיניות החוץ של ישראל וארצות הברית והתפישה הניאו-ליברלית. הוא הקדיש את חייו למעורבות חברתית והפך למבקר חריף נגד ההתערבות הצבאית של ארצות הברית בווייטנאם, עיראק ומדינות אמריקה הלטינית. השקפותיו זיכו אותו בקיתונות של ביקורת מצד התקשורת הממוסדת ופוליטיקאים מכל קצות הקשת ברחבי העולם.

יחסו לישראל ולציונות מורכב ונפיץ. הבן של המורה לעברית, שהתגורר בקיבוץ ושקל לעבור לישראל, זכור לציבור הישראלי בעיקר בגלל פגישתו עם מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה, ביקורו בעזה וקריאתו להסיר את המצור מעליה, ותמיכתו בחופש הביטוי של מכחיש השואה הצרפתי רובר פוריסון, שאף השתמש במאמר של חומסקי בהקדמת ספרו. במקרה שעורר סערה תקשורתית, אסרה ישראל על כניסתו ב-2010, בדרכו להרצאה באוניברסיטת ביר זית ברמאללה. למרות זאת, הוא מגדיר את עצמו כתומך ישראל, אולם הוא מתנגד קטגורית לדמוקרטיה שאינה פונה לכלל אזרחיה.

כיצד לדעתך ביידן, אם ייבחר, ישפיע על הקונפליקט בין ישראל לפלסטינים? האם המדיניות שלו הולכת להיות דומה לזו של אובמה?

"המדיניות של ביידן תהיה כמו של אובמה, שהיה אחד הנשיאים הפרו-ישראלים הגדולים בהיסטוריה. בישראל לא מאמינים בכך, אבל זה נכון. הוא הנשיא הראשון בהיסטוריה שלא כפה על ישראל לפעול בניגוד לרצונה. כך רייגן עשה לבגין, כך היה בתקופת קלינטון כשישראל רצתה להיכנס לתעשייה הצבאית הסינית, וגם בוש התנהג באופן דומה. אובמה מעולם לא הרים אצבע כדי למנוע מישראל לעשות משהו. ביידן יהיה כמוהו", הוא בטוח.

"אבל יש משהו נוסף שקורה בארצות הברית, וזה לא מדווח הרבה. העולם הוא לא רק אליטות, אלא גם אוכלוסיות. בשנות ה-70 וה-80 ישראל הייתה היקירה של ארצות הברית הליברלית. כיום זה כבר לא ככה; התמיכה בישראל בארצות הברית של ימינו מגיעה מהסקטורים הריאקציונריים ביותר: האוונגליסטים, הלאומנים, חלקים מהתעשייה הצבאית".

"הדמוקרטים תומכים יותר בזכויות של הפלסטינים מאשר בישראל. זה נכון בעיקר בקרב צעירים, ובהם גם יהודים צעירים. האוונגליסטים תומכים נחרצות בישראל והם הקבוצה הכי אנטישמית אי פעם. הדוקטרינה שלהם היא לתמוך בישראל, כדי שזה יוביל למלחמת ענק (ארמגדון). הכול יושמד. ישו יחזור לחיים, הנוצרים המאמינים יזכו לגן עדן, בעוד אחרים - כולל יהודים - יהיו בגיהנום נצחי. אי אפשר להיות יותר אנטישמי מזה, והם התומכים הגדולים ביותר של ישראל".

"לדעתי, ישראל עשתה טעות משנות ה-70 ואילך כשבחרה בהתנחלויות על פני ביטחון. מי שדחף לכך זה מפא"י ויצחק רבין, שמעון פרס, חיים הרצוג, משה דיין. לישראל היו הזדמנויות להסדר מדיני שהם דחו על הסף", הוא אומר.

"המהלך הזה שם את ישראל בכיס של ארצות הברית, המשמעות היא שההישרדות של ישראל תלויה בארצות הברית. ישראל יכולה לעמוד בפני העולם כל עוד ארצות הברית תומכת בה, וזה שברירי מאוד. התמיכה האמריקנית יכולה להשתנות וישראל תהיה בבעיה".

עד כמה אתה בקיא בנעשה בפוליטיקה הישראלית? נתניהו עומד למשפט בגין שלושה כתבי אישום, חלקם מתארים ניסיון התערבות בוטה בכלי תקשורת.

"נתניהו הוא למעשה ראש הממשלה הראשון של ישראל להכיר בכך שיש מדינה פלסטינית. אפילו שמעון פרס אמר במסיבת עיתונאים ב-1996 שלעולם לא תהיה מדינה פלסטינית", הוא אומר. "קואליציה בישראל כיום היא בין מפלגות ימין, השאלה היא רק אילו מפלגות תשים יחד מבין המפלגות הדתיות והלאומנים הקיצוניים. כחול לבן לא שונים כל כך מאחרים כשמסתכלים על התכניות שלהם בנוגע לשטחים. בשמאל - מרצ כמעט לא קיימת, העבודה נעלמה".

"לנתניהו יש בעיה עם השחיתות ודברים נוספים, אבל זה לא משפיע על האוכלוסייה כל-כך לפי הסקרים. הצעירים זזו ימינה יותר מהמבוגרים, שרבים מהם זוכרים במעומעם איך ישראל הייתה סוג של סוציאל-דמוקרטית".

"אני לא יודע כיצד כל זה יסתדר. זה תלוי הרבה בארצות הברית. ממשל טראמפ כמובן מאוד תומך בישראל. קח לדוגמה את 'עסקת המאה'. כל מדינה אחרת שהייתה מציעה את התכנית הזאת הייתה זוכה ללעג, אם בכלל היו מתייחסים אליה. אבל ארצות הברית כל כך חזקה שזה לא משנה מה היא עושה - זה החוק".

"קושנר, האדריכל של ההסכם, פשוט מסר לנתניהו הסכם ואמר לו שזו תכנית המאה. ממשל טראמפ בטוח ימשיך עם זה בגלל הבוחרים שלו - האוונגליסטים, תומכי העליונות הלבנה, לאומנים קיצוניים. הם תומכים בתכנית מהסיבות הלא נכונות".

נתניהו טוען במשך שנים בפני הציבור הישראלי והאמריקני שאיראן מהווה איום קיומי. לפני הבחירות ב-2015 הוא נאם בקונגרס בנושא, וזכה לתשואות רמות. אלו הם היחסים בין ישראל לארצות הברית? תמיכה בלתי מסויגת בתמורה להון פוליטי?

"האליטה היא מאוד פרו-ישראל, זה ניכר לעין. התמיכה מגיעה גם מהימין הקיצוני וגם מהדמוקרטים הוותיקים, כמו מנהיג הדמוקרטים בסנאט צ'אק שומר ויו"ר בית הנבחרים ננסי פלוסי".

"הנושא האיראני מעניין מאוד. למעשה, זו דוגמה מעניינת לעובדה שהתקשורת לא מדווחת על דברים חשובים. ניקח למשל את האיום האיראני כביכול. האיום נשקף מהאפשרות שהיא תפתח נשק גרעיני. האם יש דרך לעצור זאת? כן. הפתרון הוא מזרח תיכון מפורז מנשק גרעיני", אומר חומסקי. "האם יש התנגדות לכך? לא בעולם הערבי - הם מקדמים את הנושא כבר 25 שנה. אירופה גם היא לא מתנגדת. אפריקה, אם למישהו אכפת, לא מתנגדת. אפילו איראן תומכת בכך נחרצות. אז למה זה לא קורה?".

"ישראל מסרבת לאשר זאת, וארצות הברית תומכת בה. היא מסרבת כי זה אומר שמאגר הנשק הגרעיני שלה יצטרך להיות תחת פיקוח כפי שזה נעשה בעולם. אם איראן מוצגת בישראל ובארצות הברית כסכנה הגדולה ביותר לשלום העולם - מה אנחנו מתכוונים לעשות עם זה? יש דרך לפתור זאת, והתקשורת לא מדברת על זה. זו דוגמה מאלפת לכיצד התקשורת לא משקרת, אלא לא מספרת לך מה שאתה צריך לדעת".

"אני לא חושב שאיראן אי פעם היוותה סכנה כזו, אבל יש דרך לפתור זאת. ארצות הברית וישראל חוסמות את הפתרון. כשאתה מדבר על כך עם אנשים, הם מבינים את זה אחרי חמש דקות. אבל זה לא קיים בתקשורת המרכזית. אפשר לקרוא את זה בחוגים ומאמרים על בקרת נשק, אבל אתה יודע, מי קורא את זה?".

לטענתך, כלי התקשורת לא בהכרח פועלים או מייצגים את עמדת הציבור. בספרך "Manufacturing Consent" אתה טוען שכלי התקשורת מנוצלים על ידי בעלי אינטרסים כדי למנוע התנגדות לפעולותיהם. אתה חוזר עד לאריסטו, שטען כי דמוקרטיה לא יכולה לתפקד כראוי אם הכוח הדמוקרטי לא מופץ בצורה שוויונית וישנם פערי מידע בין המצביעים למקבלי ההחלטות. האם אנחנו יכולים לתפקד כדמוקרטיה במצב בו אי-השוויון כה גדול, עד שהעשירים יכולים להשפיע על דעת קהל? ניתן לסמוך על התקשורת שתעשה את עבודתה ותהיה כלב השמירה של הדמוקרטיה?

"השאלה היא אם זה תפקידה. התקשורת עושה עבודה חשובה. הדבר הראשון שאני עושה בבוקר הוא לקרוא את הניו יורק טיימס והוושינגטון פוסט. אבל צריך לקרוא אותם מתוך הבנה שהם פועלים במסגרת מסוימת של דוקטרינות והתחייבויות. יש דברים שהם לא מדווחים עליהם, יש דברים שהם מדווחים בצורה מטעה. התקשורת חיונית, אבל היא מעוותת על ידי אינטרסים כוחניים".

אם הציבור לא מקבל את המידע שהוא צריך מהתקשורת הממוסדת, איפה לדעתך עליו לחפש זאת?

"הכול נמצא שם. אנחנו חיים בחברות חופשיות, לא במדינות טוטליטריות. הכול פתוח לעיני הציבור. זה לא יהיה בכותרות העיתונים, אבל אתה תמצא את זה. זה לא קשה, זה לא פיזיקה קוונטית. אי אפשר לצפות מכל בנאדם להיות מעורב לעומק בכל דבר. זו הסיבה שארגוני עובדים חשובים, וזו גם הסיבה שניאו-ליברלים רצו למחוץ אותם. אלה מקומות שבהם אנשים יכולים להתאסף, לדבר אחד עם השני, להתדיין, לפתח רעיונות חינוכיים, ללמוד לפעול".

"רייגן ותאצ'ר, הדבר הראשון שהם עשו, זה לשבור את ועדי העובדים. הם לא רצו שאנשים יהיו ביחד. זה מסוכן. חייב להפריד ביניהם. אחד משירי הפועלים הטובים ביותר בשנות ה-30, כשהייתי ילד, היה של T. Bone Slim, ששר שעלינו לדבר עם השכנים שלנו. זו הדרך שלנו להתקדם. ככה זה היה מאז ומעולם. ההיסטוריה לא הסתיימה. הלחצים הגדולים תמיד היו. המלחמה המעמדית היא בלתי פוסקת. צד אחד תמיד נלחם. אם השאר לא נלחמים, הם יפסידו".

הביא לפרסום: זהר יניב