מחלת הקורונה מסוכנת לאנשים מעל גיל 65 או לאלה הסובלים ממחלות רקע מסוימות. עליהם להיזהר יותר במגעיהם הקרובים עם אנשים אחרים, לפחות עד שמספיק אנשים בסביבתם יידבקו ויפתחו חסינות באופן טבעי, או עד אשר יימצא חיסון. החדשות הטובות הן שאם אינכם שייכים לקבוצות הסיכון האלו, ותידבקו בקורונה - רוב הסיכויים שכלל לא תחלו. בדיקות הנוגדנים בארץ ובעולם מאשרות שרוב הנדבקים אינם חולים. לרוב, מערכת החיסון שלכם בולמת את הנגיף לפני שהספיק להתפשט ולגרום לסימפטומים כלשהם.
אם בכל זאת תחלו, רוב הסיכויים שהתסמינים שלכם יהיו קלים. הסיכוי שתשרדו, אגב, גבוה מ-99.9%. אם אתם הורים לילדים בגיל הגן, בוודאי תשמחו לדעת שהקורונה מסוכנת להם הרבה פחות מאשר מחלת השפעת. זאת, על פי עשרות מחקרים ומאות דיווחים מדינתיים ואזוריים וזוהי גם העמדה הרשמית של המרכז האמריקני לבקרת מחלות.
וזה לא נגמר כאן. מרגע שתשובו להיות שליליים - סביר שתהיו בעלי חסינות לנגיף. הסיכויים שהחסינות שלכם תחזיק מעמד לפחות לשנה מצוינים וסיכוי לא רע שהיא תיארך לזמן ארוך בהרבה. למרות שהתגלו עשרות מיליוני נדבקים בקורונה בתשעת החודשים האחרונים, עד כה דווח על מספר זניח ביותר של אנשים אשר נדבקו בה פעמיים, כשחלק גדול מדיווחים אלו התברר כשגוי.
אל תפספס
זאת עובדה חשובה, כי התפרצויות של מגיפות דועכות תמיד כשמספר גדול מספיק של אנשים מתחסן - בין אם על ידי חיסון טבעי, בעקבות חשיפה לנגיף, או באמצעות חיסון מלאכותי. כל אדם שמתחסן מהווה חלק מחומת ההגנה כלפי האנשים שבקבוצת הסיכון, משום שהסיכוי של אדם שהתחסן להידבק בשנית ולהעביר את הנגיף הלאה זניח. עובד בית אבות או בית חולים לדוגמה, שנדבק בקורונה, התגלה בזמן והחלים - הופך להיות חלק משכבת ההגנה על אותו המוסד.
בניגוד לדעה הרווחת בתקשורת - בשל התמקדות במקרים נדירים או בשל פרשנויות מופרזות - אין כיום ראיות לקיום תופעות לוואי ארוכות טווח של המחלה אשר יוצאות דופן בחומרתן ובשכיחותן אצל הנדבקים שאינם בקבוצת הסיכון, למשל ביחס לנגיפים נשימתיים נפוצים אחרים.
יעיד על כך מכתבם של כ-50 מומחים בינלאומיים אל ראשי אגודות מקצועיות בחודש שעבר, הקובע חד משמעית שאין ראיות לקיומם של נזקים ארוכי טווח ללב כתוצאה מהדבקה בקורונה, ואשר ציינו שלתקשורת תפקיד מפתח בהעצמת הטענות חסרות הבסיס הללו.
טרם התגלתה מדינה בה סקרי הנוגדנים הצביעו על הדבקה של יותר מחמישית מהאוכלוסייה - ללא תלות בסגרים ובהגבלות אשר ננקטו באותה מדינה, אם בכלל. בכמה מקומות, למשל בגל השני בספרד ובסרביה, נשקלו סגרים ובוטלו ברגע האחרון (בסרביה, בעקבות מהומות שפרצו נגד הסגר המתוכנן) והפלא ופלא, ההתפרצות דעכה. עובדות אלה ואחרות מצביעות על האפשרות של קיום חסינות מוקדמת לנגיף, זאת אומרת גם אצל אנשים שטרם נחשפו אליו.
בחודשים האחרונים הופיעו מחקרים רבים אשר הציעו שלאחוז גבוה (לעתים עד יותר מ-80% אחוזים) מהאנשים שלא נחשפו לנגיף ישנם תאים ממערכת החיסון, הקרויים תאי T, שמסוגלים לזהות את הנגיף החדש בזכות הדמיון שלו לנגיפים נפוצים מאותה משפחה, אותם אלה אשר גורמים לכשליש ממקרי הצינון בכל חורף.
תאים אלו יכולים לזהות תאים בגוף שנדבקו בנגיף ולהרוג אותם ו/או לשפעל את יתר מערכת החיסון לפעולה נגד הנגיף. החסינות שתאי ה-T הללו מספקים נקראת "חסינות צולבת", והיא אחד מסוגי החסינות האפשריים לנגיף. יש לציין שפעילות תאי ה-T במלחמה נגד נגיפים באופן כללי הינה עובדה מוגמרת ולא נתונה בוויכוח מדעי.
הראיות לקיום חסינות טבעית כלשהי לנגיף, אם בזכות החסינות הצולבת ואם בזכות מנגנונים אפשריים אחרים, מוצקות ביותר. למרות זאת, בתקשורת ממשיכים להתפרסם מאמרים הכתובים בטון סמכותי כמו-מדעי, אך נטולי בסיס ראייתי אמיתי, המטילים ספק בכך, בדרך כלל על ידי מחברים המעוניינים לתרץ מדיניות סגרים כזו או אחרת.
חסינות, טבעית או מלאכותית, אמנם לא מעניקה הגנה מושלמת מהדבקה, אך גורמת לכך שככל שהנגיף מתפשט - כך הקטלניות שלו פוחתת, ואלו חדשות טובות נוספות. תופעה זו נצפתה, ללא יוצא מן הכלל, בכל הערים והאזורים בעולם שבהם הנגיף התפשט לחלקים גדולים יחסית של האוכלוסייה, כולל בבני ברק.
הסגר הורג
אם גלי המגיפה יכולים לדעוך, כפי שנצפה בשבדיה, ביפן, בגל השני בספרד ובסרביה, בכמה אזורים בהודו וברזיל, הרי שהסגרים מיותרים בגלל שהם לכל היותר, מסוגלים לדחות את ההדבקות למועד מאוחר יותר. בארץ הדבר חמור במיוחד בגלל שדחיית ההדבקות פירושה העתקת המגיפה לשיא העומס בבתי החולים הקיים בכל חורף, ללא קשר לנגיף הקורונה.
סגרים גורמים לעוני, אבטלה והקצנת פערים חברתיים. מסע ההפחדה הנלווה לסגר גורם לאנשים להימנע מטיפולים רפואיים חשובים. כליאה כפויה של אנשים בביתם גורמת להיעדר פעילות גופנית, מתח, בדידות, והימנעות מחשיפה לשמש - ממש מתכון להחלשת מערכת החיסון. מטבעם, אירועי הדבקה בחלל הביתי יכולים להיות מלווים בהעברת כמות גדולה במיוחד של נגיפים, ובכך להעלות את הסיכוי למחלה חמורה הרבה יותר.
הגורם המרכזי בקביעת מספר הקורבנות אינו מספר הנדבקים הכולל אלא מיהם. למשל, הדבקה של כמאה אנשים בני 80 שקולה בקירוב מבחינת מספר החולים הקשים הצפויים להדבקה של יותר ממאה אלף בני 15.
אולם, מדיניות ה"אקורדיון" של סגרים, מגבלות, ושוב סגרים - מאריכה לאין שיעור את משך המגיפה - ובכך גורמת לחשיפת יתר של האוכלוסייה שבסיכון ולהגדלת מספר המתים. מי מבין הקוראים שבא במגע אם אנשים מבוגרים במשפחתו בוודאי נתקל בשתי התופעות הבאות: חלק מהמבוגרים עדיין כולא את עצמו בפחד, נמנע ממגע אנושי ואף מחשיפה לשמש עם כל הנזקים החמורים הנלווים לכך, ולחלק אחר, פשוט נמאס והם מפסיקים להקפיד להגן על עצמם.
לא פלא על כן שארגון הבריאות העולמי קרא לאחרונה לממשלות העולם להימנע מסגרים.
עובדה נוספת שחשוב לזכור: מעולם לא פותח חיסון לנגיף חדש תוך פחות מארבע שנים, והסיכוי לראות חיסון כזה על המדפים לפני הקיץ הבא, נראה קטן, וזאת גם מבלי להתייחס לנושא הזמינות שלו למדינת ישראל.
הפתרון - הגנה ממוקדת
סגר אינו מונע תמותה אך מחריב את הכלכלה, החיסון אינו ודאי וכרגע רחוק (כפי שראש הממשלה הודיע השבוע בישיבת סיעת הליכוד), ולאוכלוסייה שבסיכון קשה להישאר כלואה לאורך זמן. אז מה הפתרון?
הפתרון, הכמעט ברור מאליו, הוא הגנה ממוקדת על האוכלוסייה שבסיכון. על מנת לקדם את יישומו של פתרון זה, יסד צוות החוקרים והרופאים עליו אנו חברים, את תכנית "מודל היגיון בריא". התכנית, הנתמכת על ידי מאות מדענים ורופאים ישראלים, מבוססת על כמה עקרונות.
ראשית, הגדרה והכרה ממשלתית באנשים המשתייכים לקבוצות בסיכון ועזרה לאנשים מקבוצות אלו להגן על עצמם מחד, ולנהל חיים תקינים מאידך. לדוגמה, הקצאת שעות המיועדות רק להם בבתי מרקחת וחנויות לממכר מזון, מתן קדימויות בתור, הקצאת מקום בתחבורה ציבורית ומתן פיצוי מלא לאלה שעבודתם אינה ניתנת להיעשות מרחוק.
שנית, הפסקת בזבוז המשאבים האדיר על בדיקות ובידודים המוניים, והפנייתם להגנה על בתי אבות וצוותים רפואיים, להגדלת יכולת האשפוז בבתי החולים ולהכשרת צוותים.
בנוסף לאלה, נדרשת פתיחה של כל המשק לעבודה, כולל פעילויות תרבות וספורט, ופתיחת השמיים. ומעל הכול, פתיחת מוסדות החינוך מהגן עד לאוניברסיטאות.
יש לשער שתכנית שכזו תספוג ביקורת מאותם יועצים אשר עמדו מאחורי הסגר הראשון והשני, (ואף מכמה כלי תקשורת שיתקשו לסגת מהתמיכה הבלתי מסויגת שנקטו עד עכשיו במדיניות הנוכחית), שכן קבלתה, פירושה הודאה בטעות.
למרבה המזל, ישנם גם כאלה ששיקוליהם רחבים יותר. יותר מ-31 אלף רופאים וחוקרים מובילים מתחום הרפואה, חתמו לאחרונה על הצהרת בארינגטון, הקובעת שסגרים - נזקם רב בהרבה מתועלתם - ושרק הגנה ממוקדת על קבוצות הסיכון, תוך בנייה של חסינות בשאר האוכלוסייה, היא הברירה המוסרית ביותר, כמו גם זו שתצמצם את מספר המתים באופן היעיל ביותר.
רק עקרונות כאלה יאפשרו חיים לצד הנגיף, שכן הם יצמצו באופן המרבי את הפגיעה הכלל מערכתית בכלל האוכלוסייה, וחזרה לפעילות כלכלית שהיא הבסיס למערכת בריאות מתפקדת. מעל הכול, עקרונות אלה יקטינו את הפגיעה הבריאותית באוכלוסיות שבסיכון, ובכך יצמצמו את מספר מתים.
נדגיש, שאימוץ מודל היגיון בריא גם יפחית באופן משמעותי ביותר את הזמן שבו על אוכלוסיות בסיכון להתגונן. כל מודל חלופי, שבו מטילים מגבלות על אוכלוסייה שאינה בסיכון, מאריך פרק זמן זה, ובכך מגדיל גם את סבלן וגם את הפגיעות של אלה שבסיכון.
ד"ר אורי גביש הוא פיזיקאי, מומחה לבחינת אלגוריתמים ומודלים ויועץ בתחום הביו-רפואה
פרופ' אריאל מוניץ הוא אימונולוג במחלקה למיקרוביולוגיה ואימונולוגיה קלינית בפקולטה לרפואה באוניברסיטת ת"א, ראש מעבדת הקורונה באוניברסיטת ת"א
פרופ' מוטי גרליץ הוא אימונולוג במחלקה למיקרוביולוגיה ואימונולוגיה קלינית בפקולטה לרפואה באוניברסיטת ת"א
פרופ' אודי קימרון הוא מיקרוביולוג וראש המחלקה למיקרוביולוגיה ואימונולוגיה קלינית בפקולטה לרפואה באוניברסיטת ת"א