בתשע שעות של דיון היסטורי בכנסת על ההסכם עם האמירויות היו לא פחות ממאה נאומים שייכנסו לדברי הימים, אבל היה רגע ויזואלי אחד, ללא מילים שייכנסו לפרוטוקול ההיסטורי, שמזקק היטב את המצב הפוליטי בהווה של ימינו אנו.
ראש הממשלה החליפי בני גנץ סיים את נאומו, ובדרכו חזרה לשולחן הממשלה קיבל ברכת מרפק מחויכת משר האוצר ישראל כץ. בהמשך הדרך לכיסא, הוא חלף מאחורי ראש הממשלה בנימין נתניהו, תוך טפיחה ידידותית על כתפו. נתניהו, שהיה שקוע בערימת דפים כלשהי, היה אדיש לגמרי. הוא לא הרים את ראשו. אפילו לא הניד עפעף.
נתניהו לא הזכיר את גנץ גם ברשימת הברכות בפתח נאומו, וגם לא את משרד החוץ שבראשו עומד גבי אשכנזי, למרות שהדיפלומטים הישראלים הם שבנו את היסודות לנורמליזציה עם האמירויות בעשרות השנים האחרונות, ואלה שיהיו אמונים על בניית היחסים מכאן ואילך. התעלמות מוחלטת.
אל תפספס
הוא גם לא הרים את עיניו מהדפים בזמן נאומו של גנץ, שמחציתו היתה מוקדשת לדברי שבח והלל להישג של נתניהו בהסכם הנורמליזציה. הוא אפילו התעסק בהם במופגן וגילגל עיניים כשגנץ זעף בו על עיכוב התקציב וקרא לו לא להחזיק את המדינה "נצורה כתכנית מילוט פוליטית". ובכל זאת, כשגנץ ירד מהדוכן, הוא צ'יפח את נתניהו במחווה ידידותית. והוא לא זיכה אותו בחזרה בשום קשר עין, אפילו לא מבט אלכסוני.
מבלי לייחס פרשנות יתר למחוות קטנות, הרגע הקצר הזה, שנקלט בעדשת ערוץ הכנסת, משקף במדויק את הדינמיקה בין ראש הממשלה והחליפי בימים אלה, בעיצומו של הקרב הפוליטי השני על התקציב. בכחול לבן יצאו לקמפיין אגרסיבי ותוקפני בדרישה להעביר תקציב ל-2021, תוך נפנוף שלל אולטימטומים ואיומים משתנים. אי-אמון קונסטרוקטיבי, חוקים נגד ראשי ממשלה מכהנים בשחיתות, מינוי פרקליט מדינה, ועדת בדיקה לפרשת הצוללות, בחירות בזק - סל האיומים הולך ותופח מיום ליום.
רק שנתניהו פחות או יותר מתעלם מהם ופשוט מושך את הזמן. כל יום שעובר הופך את היכולת הפרקטית לממש את דרישת כחול לבן ולהעביר תקציב לשנה הבאה עד סוף דצמבר לכמעט בלתי אפשרית. גם אם תימצא פשרה מפתיעה, לא תהיה ברירה אלא לקיים שתי הצבעות נוספות על התקציב, שמשמעותן הפוליטית היא שנתניהו ישמור על האקזיט המפורסם שיאפשר לו לצאת לבחירות במרץ במקום להתחייב על מימוש הרוטציה. כך שכחול לבן יכולים לצעוק עד מחר על המחדל הכלכלי שבהמשך ההתנהלות ללא תקציב - הזמן פשוט פועל לרעתם.
במסגרת הגברת הווליום, בכירי כחול לבן הקצינו השבוע גם את איום הבחירות. אם בשבוע-שבועיים הקרובים לא תהיה תזוזה לכיוון אישור תקציב 2021, הם אומרים, אין טעם לחכות שהממשלה תיפול מעצמה בדצמבר, ועדיף לפזר את הכנסת כמה שיותר מהר ולצאת לבחירות בזק. רק שגם מאיום הבחירות לא נראה שנתניהו מתרשם במיוחד. להיפך.
אפשר לקרוא לזה "אפקט בנט"
אם לשפוט מנאומו בכנס פתיחת המושב בתחילת השבוע, נתניהו כבר עמוק בתוך קמפיין קורונה, שבו הסגר הוא הניצחון והוא גיבור העל שניצח אותו, שעם קשריו הבינלאומיים גם ישיג לנו את החיסונים המיוחלים. בשבועות האחרונים, הוא מקדיש את מלוא מרצו הפומבי והצייצני לשידורי לייב וסרטוני עדכון על המתרחש בזירת הקורונה. אפשר לקרוא לזה אפקט בנט. מאז שהחל מעבר קולות מסיבי מהליכוד לימינה בסקרים, הוא חזר לשחק בתפקיד הקברניט, הנווט והמסבירן הלאומי, והוא נחוש להביס את מי שמתיימר ללמד אותו איך לנצח את המגפה.
גנץ עלה השבוע על בריקדות גבוהות, כשאיים בקולו "או תקציב או בחירות" והודיע שהוא בוחן הקמת ועדת בדיקה במשרד הביטחון לפרשת הצוללות. זאת לא נקודה טבעית עבור מי שידוע בכינוי "בניחותא", והוא לא הגיע לשם מרצונו החופשי, אלא בשל הלחץ של המחנה הלוחמני בכחול לבן, שקם לתחיה אחרי הקרב על ההפגנות ודרש לשנות גישה מול נתניהו ולהעלות את המחיר.
מאז, הוא יורה לכל הכיוונים, אבל רוב הכדורים תועים והאיומים חלולים. אין באמת ממשלת 61, כי האוזר והנדל ובנט וסמוטריץ' ועודה וטיבי. באותה נשימה שבה הכריז שהוא בוחן ועדת בדיקה לפרשת הצוללות, גנץ גם פיקפק בהיתכנות ובאפקטיביות של המהלך. המאמץ להקים ועדת איתור לפרקליט המדינה עקר כי במילא נתניהו יכול לעכב ולתקוע את המינוי בממשלה.
ומאידך, מקרב היריות האמיתי שהתחולל השבוע בירושלים, ההתקפה הפראית והברוטלית של יו"ר הקואליציה מיקי זוהר על היועץ המשפטי לממשלה, כחול לבן נעדרה. גנץ ושר המשפטים אבי ניסנקורן, אבירי הדמוקרטיה ושלטון החוק, לא הוציאו מילה, אפילו לא ציוץ, והסתפקו בהודעה של "גורמים" עלומים במפלגה שקראו לזוהר לסיים את תפקידו כיו"ר הקואליציה. עץ נופל ביער. הם לא דרשו מנתניהו לפטר אותו, לא הודיעו שיפסיקו לעבוד איתו, רק אמרו ש"לישראל מגיע יותר".
"וואלה", זוהר בטח אמר לעצמו, והתרווח בנוחות בכסא. האמת שלא כל כך בנוחות, כי הוא היה עסוק בפרסומי הבהרות והתנצלויות לדרישתו של נתניהו, שמיהר להתנער ממנו כי הבין את הנזק המשפטי שעשוי להיגרם לו כתוצאה מההתבטאות הקשה.
כל השרירים של כחול לבן עוד לא גרמו לנתניהו לזוז במילימטר, ובכירים בליכוד אומרים שהוא לא מתכוון לזוז משם. "הם מהמרים על זה שהוא לא רוצה בחירות, אבל טקטיקת ההתשה לא תביא אותם לשום מקום חוץ מהתקפלות מפוארת כמו בסיבוב הקודם על התקציב באוגוסט, כשהסכימו לדחות את אישור תקציב 2020", גיחך אחד מהם. ח"כ שלמה קרעי מהליכוד כבר מיהר להציג את פשרת האוזר החדשה, שתאריך את חיי הממשלה בשלושה חודשים בלי להעביר תקציב ותקפל את גנץ במידת הצורך.
רק שלא בטוח שלגבי כחול לבן, מה שהיה נכון באוגוסט יהיה נכון גם בנובמבר-דצמבר. המפגינים בבלפור ובגשרים ובצמתים, והמאבק האובססיבי של הליכוד להגביל אותם, חילחלו עמוק לתוך המפלגה של גנץ, וחוללו בה תהליכים פנימיים שמהם הוא לא יכול להתעלם. ההתפטרות של אסף זמיר, המכתבים הנזעמים של יזהר שי, הצבעות המחאה של מיקי חיימוביץ', רם שפע ואורית פרקש והפוסטים הביקורתיים של תהילה פרידמן דחקו את גנץ לשנות פאזה ולצאת מעורו הרגוע והמתפשר. השאלה אם הוא יצליח להישאר שם, וימשיך להסתער מבלי לעצור ולהסס ולרכך את עוצמת האש, או שבסוף יחזור לטבעו, ויתפשר ויתבטל בפני נתניהו, בליווי איזו מחווה ידידותית.