במשרד העבודה והרווחה מציגים בשנים האחרונות עלייה מתמדת בדיווחים על פגיעה בקטינים, רובם על ידי בני משפחה. אולם דווקא השנה מעריכים במשרד כי המגמה תשתנה, למרות שעל פי ההערכות, מספר מקרי ההתעללויות בבתים עלה בתקופת הקורונה בשל ההגבלות והסגרים.
השינוי הצפוי בהיקף הדיווחים נובע מהיעדר קשר פנים אל פנים עם גורמים מבחוץ, ובפרט עם צוותי החינוך שמהווים בשגרה גורם מרכזי בזיהוי מצוקות של ילדים הסובלים מהתעללויות שונות. ביטוי לכך ניתן לראות, בין היתר, בירידה חדה בתיקים שנפתחו השנה במשטרה בגין עבירות אלימות מינית כלפי ילדים במשפחה (241), ביחס לתקופה המקבילה אשתקד (314). במשרדים וברשויות מנסים להתמודד עם המגבלות והקשיים באיתור מרחוק ולמצוא פתרונות חלופיים.
"הילדים בעצם נמצאים בבתים ולא חשופים לגורמי דיווח כמו מערכת החינוך, מערכת הבריאות. גם הם וגם אנחנו שוברים את הראש איך נכון לעשות את זה. אנחנו בקשר הדוק עם מערכת החינוך, כי רוב הדיווחים בשגרה מגיעים מהם", אומרת בשיחה לוואלה! NEWS חוה לוי, עו"סית ראשית לחוק הנוער במשרד הרווחה. היא מציינת כי יותר מ-30% מהדיווחים בימי שגרה מגיעים מהצוות החינוכי. דיווחים נוספים מגיעים דרך גורמי רווחה, גורמים טיפוליים אחרים, בני משפחה וממערכת הבריאות.
אל תפספס
"אבל היום אף אחד לא רואה את הילדים בפועל. רואים אותם בלמידה מרחוק, וגם כשיש כאלה שמאותרים או שיש דאגה לגביהם ופונים אליהם, לרוב הילדים נותנים תשובות נורא לקוניות, לא באמת מספרים", היא מספרת. "אלו ילדים שמנהלים איתם שיחות מאוד עמוקות בבית ספר, אבל כעת הם בבית ולרוב ההורים לידם, מה שיוצר קושי מאוד גדול לקבל דיווחים ממערכת החינוך או מעובדי הוראה".
לדבריה, המשמעות היא ש"הדיווחים שמגיעים הם על אירועים קשים, אלה שכבר לא יכולים. שהמצוקה שלהם היא כבר כל כך גדולה שחייבים לפרוק אותה, והמצב מדאיג אותנו מאוד מהבחינה הזו". לוי מוסיפה כי גם גורמי רפואה פחות רואים את הילדים. "הרופא רואה את הילד מרחוק, לרוב כשהילד נמצא ליד הוריו. לרוב ההורה יפנה בעניין מסוים, והרופא לא יכול להגיד - 'יש לך חום אבל תתפשט כי אני רוצה לראות אם יש סימנים נוספים', מה שהוא כן יעשה במרפאה. זה אומר שגם כאן מוצאים מצוקה מאוד גדולה ביכולת שלהם לאתר את הילדים".
גם במשרד החינוך מעידים כי ישנם קשיים ואתגרים גדולים יותר כיום בזיהוי של מצוקות, אולם מבהירים כי השנה הושם דגש על הנושא הנפשי. "הנחת העבודה שלנו היא שבתקופת הקורונה והמשבר המתמשך בתוך הבתים, יש עלייה באירועים של אלימות במשפחה", אומרת עינב לוק, מנהלת השירות הפסיכולוגי-ייעוצי במשרד החינוך. היא מסבירה כי על מנת להתמודד עם הסוגיה, כל המורים עוברים הכשרות ללימודים מרחוק, שכוללות לצד הכלים הפדגוגיים גם כלים לאיתור וזיהוי ילדים בסיכון מרחוק. את ההכשרות עורכות היועצות והפסיכולוגיות.
"התחלנו בלי ידע, זו הייתה ממש למידה - קודם כל אנשי המקצוע ואז הכשרה של המורים", היא מתארת. "פיתחנו כלי לאיתור וזיהוי ילדים בסיכון מרחוק, שבעצם מאפשר למורות לשוחח איתם, ונתנו להן כלים איך לזהות שילדים נמצאים במצוקה, כל סוג של מצוקה. כשהן מזהות אלימות או קושי במשפחה הן מדווחות על זה ליועצת בית הספר. היא ממשיכה לשוחח עם הילד, ובמידת הצורך, אם היא מזהה אלימות במשפחה, היועצת מפנה לפקידת הסעד ועובדת הרווחה".
בין היתר, מציינת לוק כי לימדו את המורים "מה לשאול ולמה לשים לב. הרי יש דברים שלא ניתן לראות אותם - בכיתה אפשר לראות שההתנהגות משתנה, שהילד נעדר, או לובש שרוול ארוך, ופתאום מרחוק צריך להשתמש בכלים אחרים. חלק מהכלים קשורים בשאילת שאלות. לראות אם הילד נכנס לפגישות הזום או לא, להרים טלפון, לשאול, לתת באמת תחושה של הקשבה ואמפתיה, ובמציאות הזו מורים מצליחים לאתר ילדים במצוקה ושגם סובלים מאלימות במשפחה".
היא מתארת למשל מקרה שבו "ילדה התקשרה למורה ושלה ואמרה לה - 'תבואי לקחת אותי, תבואי לקחת אותי, כל הזמן יש פה צעקות ומרביצים', והיועצת הלכה ודיווחה לרווחה. אז האירועים מגיעים אלינו, בעיקר כשהמחנכת מצליחה לייצר קשר ושיח רגשי קרוב עם הילדים במהלך התקופה הזו. כמובן לא יכולים לדעת כמה לא מדווחים וכמה אנחנו לא מצליחים לאתר. אבל המורים עוברים הכשרה בנושא, ויש לנו כבר לא מעט מקרים שהגיעו אלינו בעקבות שיחה של המחנכת לילד ובעקבות דברים שאמר היא דיווחה ליועצת והצלחנו לאתר ילדים שחווים מצוקה".
לדבריה, לעתים דווקא מרחוק נוצר קשר קרוב יותר. "המורה מתקשרת באופן אישי, ופתאום משהו בפנייה גורמת לילד לשתף ולראות בה כתובת. היא עושה את זה באופן אקטיבי, מתקשרת ושואלת ונמצאת שם עבורו, ואז הילד יפנה אליה. זה הדבר הכי חשוב שאנחנו יכולים לעשות", אומרת לוק. לצד זה, היא מוסיפה כי במשרד החינוך מתכוונים לשלב באופן מקוון את התכנית "חברות וזוגיות ללא אלימות", שמיועדת לבני נוער ופעלה בשגרה, ונועדה בין היתר לפתח כישורי חיים בתחום הזוגיות וכן לזהות נורות אדומות.
בשבועות הקרובים צפויים הילדים לחזור בהדרגה למוסדות החינוך, ולוק אומרת כי גם אז הדגש יהיה הנושא הנפשי וזיהוי מצוקות. "אחת המטרות של ההגעה לבית הספר היא ההיבט חברתי, ההיבטים הנפשיים, האיתור והזיהוי ולדבר על דברים שלא מצליחים לדבר עליהם מרחוק. זה אחד הדברים שקשה מאוד לדבר עליהם מרחוק, בעיקר אם הילדים נמצאים בבית, בתוך האלימות, ובתוך המצוקה הרגשית, כשאי אפשר לדבר ליד ההורים. אז כשמתאפשר אנחנו עושים ככל הניתן וכמובן מנצלים את הזמן של ההגעה לבית הספר כדי להמשיך את הדיאלוג", היא אומרת.
"שיח זה הדבר המרכזי עכשיו כשהם חוזרים לבית הספר, אנחנו נשים דגש מאוד גדול על זה, והיועצות והפסיכולוגיות עובדות מאוד קשה כדי לקדם את התהליכים בבתי הספר, כלומר, לקיים שיחות אישיות וקבוצתיות ולהגיד שמי שצריך שיבוא לדבר".
מנכ"לית המועצה לשלום הילד, ורד וינדמן, סבורה כי בסופו של דבר אין תחליף מלא למפגשים הבין-אישיים. "זה לא משנה כמה ילמדו איך עושים זיהוי ואיתור בזום ואיך מעודדים ילדים לפנות, שזה חשוב מאוד בינתיים, אין תחליף לאיתור וזיהוי של ילדים בסיכון בתוך אינטראקציות אנושיות שגרתיות, בראש ובראשונה במערכת החינוך", היא אומרת.
וינדמן מסבירה כי צריך לאפשר לילדים לחזור ללימודים, גם אם באופן חלקי. "כשהיום מדברים על כן חזרה או לא חזרה, מעבר ל'אתגרים השגרתיים' שיש למרבית הילדים לגבי חרדה ובדידות, איתור וזיהוי מתרחש בעיקר במסגרות החינוכיות. ולכן לא משנה על איזה מתווה חזרה לשגרה מדברים, חייבים לתת את הדעת לחשיבות של איזשהו מפגש אנושי עם מחנכת, עם מורה, עם התלמידים האחרים".
לדבריה, "המחקרים טרם הקורונה מלמדים שילדים מספרים על מה שקורה להם בבית קודם כל להורים, כשלא מדובר בהורים פוגעים, אבל כשמדובר בסוגיה במשפחה הם מספרים לחברים שלהם ולגורמים אחרים במערכת החינוך. אז גם אם לא חוזרים באופן מלא - יש חשיבות עליונה להחזיר את הילדים למסגרת. אפילו שישה ילדים שישבו בחצר, זה לא הכול או כלום. זה משהו שהוא קריטי גם כדי לאתר מצוקות, שמאוד יכול להיות שאי אפשר יהיה לאתר אותן ללא המפגשים האנושיים האלה".
לצד הקשיים בזיהוי מרחוק, מסבירה וינדמן כי חקירות הילדים לאחר הדיווחים נערכות לא פעם במסגרות החינוך השונות, ו"כשהן סגורות יש קושי מאוד גדול לקבל מידע ישיר מהילד כשאין סביבה חיצונית ועין חיצונית".
בתקופת הקורונה: פי 2 יותר פניות על אלימות כלפי ילדים
את העלייה במקרי אלימות במשפחה, בין אם כלפי ילדים ובין אם כלפי נשים, ניתן לראות בין היתר בפניות לארגונים ומוקדים של משרדי הממשלה. כך למשל, בחודשים מרץ-ספטמבר 2019 היו למוקד 555 פניות הנוגעות לאלימות כלפי ילדים, כשבתקופה המקבילה השנה זינק המספר לכמעט פי שניים - 1,167.
גם במשטרה מציגים עלייה במספר התיקים על אלימות במשפחה הנוגעים לקטינים. מאז מרץ ועד לשבוע האחרון נפתחו 26,526 תיקים על אלימות במשפחה נגד קטינים, בעוד שבתקופה המקבילה אשתקד הנתון עמד על 22,986 תיקים. עם זאת, חלה ירידה משמעותית של 23% בתיקים על עבירות מין במשפחה כלפי קטין. בעוד שממרץ ועד 11 באוקטובר 2019 נפתחו 314 תיקים על עבירות אלה, בתקופה המקבילה השנה נפתחו רק 241 תיקים.
במשטרה ציינו כי "לפני כמה חודשים הושלמה הקמת 16 מחלקי משפחה ב-16 תחנות, לשם יצירת מערך אחוד לטיפול בכלל העבירות המבוצעות במשפחה, לרבות עבירות מין הגם שאינן במשפחה, וזאת להגברת אפקטיביות הטיפול בעבירות אלו".
עם זאת, מדובר במספרים חלקיים. מדוח העו"סים לפי חוק הנוער במשרד הרווחה עולה כי בשנת 2018 היו 50,976 אלף פניות על פגיעות והזנחה, עלייה של 8% ביחס לשנת 2017. 71% מהפגיעות היו על ידי בני משפחה. מספרים אלה, על פי מומחים, הם נמוכים משמעותית ביחס למקרים שמתרחשים, ויש מי שאף מתארים אותם כקצה הקרחון.
"אנחנו כל הזמן אומרים שהמספרים מדאיגים, אבל זה תת דיווח, כי אירועים שקורים בתוך הבתים, קשר השתיקה מאוד משמעותי בהם, פחות משתפים ופונים. עבירות שהן במרחב האינטימי הרבה פעמים נשארות שם, גם כלפי בני זוג וגם לפי ילדים. ועדיין המספרים היו די דרמטיים", אומרת לוי, ומזהירה כי אמנם יש פחות דיווחים, אך מדובר במקרי קיצון, מקרים קשים יותר.
"יש דיווחים על אירועים מאוד קשים שילדים נפגעים בהם. אנחנו סוג של קצה. יכול להיות שפחות מקרים מדווחים אלינו כי המקרים שחלקם במונחים שונים של מניעה, פחות רואים אותם היום, זו ההערכה", היא מציינת. "מגיעים אלינו היום פחות אירועים, אבל אני חוששת שמה שכן מגיע הם האירועים הקשים של פגיעות מכל הקשת - מיניות, פיזיות והזנחות חמורות. דברים שהקורונה למשל הוסיפה".
את העלייה שחלה במוקדי הסיוע היא מסבירה בכך שבנוסף לקמפיינים והעלאת המודעות, ישנו גם ואקום. "אנחנו רואים עלייה במקומות החלופיים, למשל ב-118, בכל מיני מוקדים, אבל צריך לאסוף את הכול ביחד. מנסים למלא את הוואקום באמצעות גורמים אחרים", היא אומרת, ומציינת כי גם כשיש עשרות אלפי דיווחים מדובר בתת דיווח. "מבחינת גורמי הרווחה, בתקופה הזו של הסגר השני בניגוד לראשון, השירותים החברתיים עובדים במלואם, או לכל הפחות אמורים. אך גם שם הדברים מורכבים יותר למול המשפחות המוכרות, ויש צורך למצוא דרכים יצירתיות כדי ליצור קשר עם הילדים".
לדבריה, "ברווחה כן מנחים להיות בקשר עם כל המשפחות המטופלות, ואם צריך גם להגיע לבית ולראות מה שלומו של הילד - משתמשים בכל האמצעים. למשל, כשחילקו סלי מזון, אז דרך זה להיכנס ולראות מה קורה עם הילדים בבית, לפעמים להגיע ולהציע לילדים לרדת למטה ולדבר איתם בחצר או במקום פתוח. בכל דרך שאנחנו יכולים אנו שואלים לשלומם של הילדים, ועד כמה שאנחנו יכולים לעשות את ההתערבויות בזמן אמת, ולא לגלות שילד נפגע ולא היינו שם".
עוד מוסיפה לוי כי דרכי העבודה שונו, ובין היתר פותחו כלים דיגיטליים שנועדו למעקבים אחרי ילדים המוכרים לשירותי הרווחה. "בדרך כלל אנחנו מקבלים דיווחים ופועלים. הנחנו את העובדים לעשות גם פעולות יזומות. לא לחכות שיגיעו הדיווחים, אלא ליצור קשרים עם גורמי חינוך בקהילה ולבצע מעקב על מקרים ודאגות שמעלים".
"שכנים מדווחים יותר מבעבר"
לוי מתארת כי כיום, מרכזי החירום המיועדים לטיפול בילדים ובני משפחותיהם מלאים. "היה זמן בתקופת הסגר הראשון שהייתה עצירה בהפניות, דבר שמאוד הדאיג אותנו, עכשיו אנחנו במקום אחר. מרכזי החירום די מלאים. גם מרכזי ההגנה עובדים. זה מתוך ניסיון לתת מענה לכל ילד שיגיע אלינו, ללא שום עיכובים. שלא יהיה במצב שכבר הייתה פנייה בעניינו ואנחנו הזנחנו את זה. מדובר באתגר מאוד גדול שעומד בפני כל הגורמים", סיפרה.
גורם נוסף שלדברי לוי הפך לדומיננטי בדיווחים, הוא השכנים. "עובדים מהבית ושומעים את השכנים. היום כשנמצאים בבית יוצא לי לשמוע מה קורה אצל השכנים שלי. לשמחתי שום דבר שיצטרך התערבות, אבל אני יכולה לשמוע לפעמים צעקות או גערות בילדים, אז שכנים מדווחים יותר מבעבר".
עם זאת, לדבריה, גם במקרה זה דיווח יהיה לרוב כשמדובר במצב קיצוני. "כששכנים פונים, צריך להבין שבדרך כלל מדובר באירוע קשה, שגם הם לא יכולים לעמוד מנגד. את הצעקות הקטנות פחות נקבל מהשכנים, וזו הסיבה שאנחנו מודאגים. זה מצוין שהשכנים מדווחים, אבל אני רוצה להגיע לילדים בשלבים יותר מוקדמים ולא בשלבים קשים. ואת זה אני חוששת שהשנה פחות נקבל". כמו כן, לוי אומרת כי רבים פונים ישירות למשטרה, כנראה משום שלא יודעים למי לפנות, דבר הבא לידי ביטוי בין היתר במספר התיקים שנפתחים.