הייאוש והחרדה הגיעו כמעט לכל בית: מאות אלפי פניות חדשות לסיוע נפשי

מתבגרים שלא מוצאים את עצמם אחרי שמוסדות החינוך נסגרו שוב, עובדים שלא רואים באופק את סיום החל"ת והורים שמתקשים עם השגרה החדשה - אלה רק חלק מהפניות המגיעות לקווי הסיוע הנפשי, רבות מהן על ידי אנשים שמעולם לא פנו לפני כן לעזרה מסוג זה.

העלייה בתחלואה והסגר השני מעלים מחדש את מפלס החרדות, הדיכאונות והמתח אצל רבים בישראל, ויש שסבורים שאף בעוצמות גבוהות יותר מהחודשים הקודמים. זאת, בשל חוסר הוודאות הגובר והיעדר יכולת לזהות שיפור במצב בעתיד הקרוב לעין. לפי מומחים, ההשלכה הנפשית של הקורונה, שנראה כי הגיעה כמעט לכל בית ברמה כזו או אחרת, עשויה להימשך לטווח ארוך.

"אני חושבת שהסגר ממש הוציא אנשים מאיפוס במובן הזה שכאילו אמרו להם להחזיק את הראש מתחת למים, ואחרי שהיו בלי אוויר אמרו להם עוד עשר שניות", אומרת ד"ר שירי דניאלס, מנהלת מקצועית ארצית בעמותת ער"ן, בהתייחס לסגר השני. "אנשים מגיעים עכשיו עם פחות כוחות, אחרי שגייסו את כל המשאבים הרגשיים כדי לשרוד ולהתמודד, וחלק מהם עכשיו במצב של תשישות. בנוסף, היה פער בין הציפיות שזה הולך להיות אירוע שמתמודדים איתו והוא עובר, ועכשיו מבינים שזה לא אירוע והקורונה הנפשית כאן כדי להישאר. אתה מבין שהכלים שנידרש אליהם הם אחרים".

פרופ' יונתן הפרט, פסיכולוג קליני וחבר סגל במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, מסביר כי הקושי הנפשי הרב נובע מהסיטואציה הייחודית שאינה מוכרת. "אפשר להגיד שמצבים של מלחמה הם הכי דומים שיש לאי ודאות עכשיו. אבל אפילו המלחמות בדרך כלל נגמרות תוך כמה שבועות ו-50 ימים זה נחשב ארוך, אז כאן זה משהו שלא יודעים מתי יהיה הסוף. ונראה שזה הולך ומחמיר", הוא אומר.

לצד זאת, הוא מסביר כי הקושי נובע גם מכך שהקורונה היא אויב שלא לגמרי נראה. "הבן אדם הנורמטיבי ברחוב לא רואה את כל ההשלכות, אנשים שעוסקים ברפואה רואים את זה יותר מקרוב. אבל האחרים לא מקבלים את הפידבק מקרוב על הסכנה, כמו שמרגישים כששומעים - אם זה כיפת ברזל או נפילה של טיל בשטח פתוח - אז יש משהו שאפשר לראות. את הווירוסים הנגיפיים אי אפשר לראות בלי מיקרוסקופ, והכל מרגיש דומה לשפעת, אז זה מאוד מבלבל. ויש הרבה אי ודאות - לא יודעים מתי זה ייגמר, מתי יהיה חיסון, לא יודעים לגמרי מתי אנחנו חולים, ומתי אנחנו יכולים להדביק מישהו אחר, ומתי אנחנו חשופים ומתי לא".

כבר בסקר שנערך על ידי הלמ"ס בחודש מאי, נמצא כי מצבם הנפשי של כמעט כרבע מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל החמיר במהלך משבר הקורונה. באותו הסקר, העידו 33% מבני ה-21 ומעלה על לחץ וחרדה, 16% על דיכאון ו-18.4% על בדידות. בסקר שערכה הלשכה ביולי נראה כי המצב החמיר - 42% מהנשאלים העידו כי הם חשים לחץ וחרדה, 21% העידו על דיכאון.

שיעור המדווחים על בדידות נותר דומה, וזאת ככל הנראה משום שלא היה סגר באותו הזמן. "רואים אחוזי מצוקה גבוהים, סוגים שונים של מצוקה, שמשתנה לאורך הזמן", אומר יו"ר איגוד הפסיכיאטרים, ד"ר צבי פישל. "אם בהתחלה המצוקה העיקרית הייתה על רקע של הפחד מהמחלה - הפחד להידבק ולהדביק, היום המצוקה היא יותר על רקע כלכלי-חברתי".

את הקשיים הנפשיים ניתן לראות גם במספר הפניות לער"ן (עזרה ראשונה נפשית). החל מחודש מרץ ועד אמצע ספטמבר התקבלו בעמותה יותר מ-220,146 אלף פניות מצוקה, 4,650 מהן בעלות תוכן אובדני, וזאת לעומת 201 אלף פניות בכל 2019. אחרי עלייה חדה בחודשים מרץ-אפריל, אז קיבלו במוקד הסיוע הראשוני כ-1,400 פניות ביום, חלה ירידה בחודשים מאי-אוגוסט לכאלף פניות בממוצע ביום ובתחילת ספטמבר הגיע גם ל-900 פניות. אולם, מאז הסגר השני עלה הממוצע לכ-1,200 פניות ביום.

בניגוד לאירועים נקודתיים אחרים, גם אנשים שקודם לכן לא חשו מעולם צורך לפנות לסיוע נפשי מגיעים למצב של דיכאון או חרדה שאינם יכולים להתמודד עמם בעצמם. בער"ן מתארים פניות רבות כאלה, לצד החמרה בקרב מי שמתמודד עם מצוקה נפשית גם בשגרה.

"בתקופה של צוק איתן ומלחמת לבנון השנייה הייתה עלייה של 60%-40%, אבל מעולם לא היה מצב שעברנו מ-500 פניות ביום ל-1,400", אומרת דניאלס. "זה משבר שהוא חריג בהיקף שלו ובהשלכות הנפשיות שלו - וחשוב להבין שההשלכות הנפשיות הן חריפות לא פחות מהבריאותיות".

"אני חושבת שיותר ויותר פניות, בייחוד עכשיו בסגר השני, הן מאנשים שלא מכירים את המצב הזה, הם גם אומרים שהם לא מזהים את עצמם במראה", היא מוסיפה. "למשל, אומרים: 'הייתי אדם מתמודד שעוזר לכולם, ופתאום יש לי מחשבות קטסטרופליות שאין לי שליטה עליהן'. או מישהי שהייתה פעילה תמיד בוועד ההורים ותמיד יודעת מה לעשות, ואומרת 'אני מוצאת את עצמי בוכה ולא מזהה את עצמי'".

דניאלס מסבירה כי יש פה קטיעה של רצף החיים כפי שאנו מכירים אותו. "אירועים כמו אלה שמים לנו חיץ. יש את החיים לפני הקורונה ואחרי הקורונה, וככל שההבדל גדול יותר זה משפיע על התפיסה שלי את עצמי, על התפיסה שלי לגבי אנשים אחרים בסביבתי, וגם על התפיסה שלי את העולם שפתאום הופך למאיים ולא בטוח, ואפילו האנשים הכי קרובים אליי יכולים לפגוע בי".

צביה בן שמעון מתנדבת 14 שנים בער"ן ומתארת את השינוי שחל בסוג הפניות בחודשים האחרונים. "הסיטואציה שאנחנו נמצאים בה עכשיו מביאה אנשים שאולי באמת במצב אחר היו מסתדרים, ועכשיו מוצאים את עצמם בסיטואציה של התקפות חרדה קשות וחשיבה אפוקליפטית שהעולם נגמר". לדבריה, "הנטייה או הרגישות שיש לאנשים קיימת תמיד. אבל חוסר הוודאות, ובהרבה מקרים גם חוסר ודאות כלכלית, שופך דלק ומגביר את התחושות הקשות. זה מכסה את כל הגילים. נשים וגברים מרגישים שאנחנו בתקופה מאוד לא פשוטה".

בעמותה נותנים סיוע נפשי ראשוני, והמתנדבים אינם אנשי מקצוע אך הם עוברים הכשרה אינטנסיבית של כחצי שנה, ואחרי כן הכשרות נוספות לאורך הזמן. בן שמעון מסבירה כי השירות ניתן באופן אנונימי וברוב המוחלט של המקרים הפונים זקוקים רק שיקשיבו להם ויעודדו אותם. במקרה הצורך המתנדבים גם מפנים לאנשי מקצוע. "המקום הזה שיש מישהו שמקשיב בסבלנות ומרגיע מהזווית הנפשית באמת מציל חיים", היא אומרת. "הרוב המכריע זה שיחות של 'טיפול חד פעמי'. פשוט במהלך השיחה לעודד בן אדם, להוציא אותו בתחושה שיש תקווה".

גם אצל בני הנוער, שהספיקו ללכת רק במשך כשבועיים למוסדות החינוך, נרשם זינוק במספר הפניות לער"ן. בשבועיים האחרונים היו יותר מ-800 פניות של מתבגרים, עלייה של כ-30% ביחס לשנה שעברה. "המתבגרים צריכים את החברים שלהם כדי להרגיש שייכים, ועכשיו הם אמורים להימנע מזה", אומרת דניאלס. "הם בקונפליקט בין הרצון להיות מתבגרים ולחיות את חייהם, לבין הרצון להגן על הסבים. על חלק גדול מהם גם עבר קיץ בודד. הם קיוו להתחלה חדשה עכשיו עם תחילת השנה ואז הגיע הסגר".

שיעור קטן מהפניות היו בשל אלימות או פגיעות מיניות, אך דניאלס מדגישה כי קיימות קבוצות הסיכון של ילדים שנפגעים, או נשים שהבית עבורן הוא מקום מסוכן. "קשה יותר לזהות מצוקה בסגר. למשל קשה לזהות בזום מצוקה של ילד, או אם עובר עליו משהו. גם דמויות סמכות ותפקידים מסייעים ויועצים ומטפלים פחות באים במגע ישיר עם האוכלוסייה, ואנחנו נסמכים רק על מידה שאדם יודע לבקש ולקבל עזרה".

מאז תחילת הסגר השני, הוצאו לחופשה ללא תשלום כ-110 אלף איש, ונכון לכתיבת שורות אלה מספר דורשי העבודה עומד על כ-854 אלף איש, מהם 522 אלף בחל"ת. לכן, אין זה מפתיע שהנושא התעסוקתי והכלכלי מהווים טריגר לקשיים נפשיים. אך הדבר נובע לא רק במקרים של חשש ממצוקה כלכלית. דניאלס מתארת כי ההשפעה הנפשית נובעת מפגיעה בדימוי העצמי ולעתים בשל הזמן הרב שמתפנה, במדינה שבה מספר שעות העבודה גבוה מה-OECD.

"אנשים שבהתחלה לא עלה על דעתם לפנות (לסיוע נפשי), פתאום מוצאים את עצמם בסיטואציה שהם לא מכירים - שהם עלולים להיות בלי עבודה. זאת לא רק הכנסה, אלא סטטוס, הדימוי העצמי שלי לגבי היכולות שלי, וגם הלחץ המשפחתי כשיש קונפליקטים מראש שמועצמים. ואם אין כאלה, אז הם נוצרים בשהייה הממושכת של אי-ודאות וחוסר שליטה", מציינת דניאלס. "ברגע שיש זמן פנוי, לא יודעים פתאום מה לעשות איתו. חלק גדול מהזהות שלנו מתבססת על מה אנחנו עושים. כלומר: זה לא רק העניין הכלכלי. גם מי שמבוסס כלכלית לא יתחמק מהנושא הנפשי ושום מענק לא יפתור אותו".

לפי פרופ' הפרט, גם על מי שהצליח לשמור על עבודתו - ההשלכות לא פוסחות. רבים עובדים כבר חודשים מהבית, באופן שוטף או לסירוגין, והאינטראקציה הפכה להיות כמעט אך ורק באמצעות מסכים. "הבדידות זה משהו נוסף. כל עניין המסכים והזום, והשעות כל יום מול המסך בלי אינטראקציה פנים מול פנים עם אנשים גובים גם איזשהו מחיר נפשי ברור", הוא מסביר, ומדגיש כי למרות שהטכנולוגיה עשויה להקל על תקשורת בין בני אדם, "זה לא מחליף מגע אישי ומגע פנים מול פנים עם אנשים".

ההשפעה הנפשית שנובעת מהמשבר הכלכלי נצפית במדינות רבות בעולם, אך בישראל נראה כי גם למשבר הפוליטי והקיטוב החברתי יש תפקיד. לדברי דניאלס, אנשים מפקפקים ביכולת של הממשלה ושל החברה להגן עליהם. "זה מצב מתמשך, כולם חווים את אותה מציאות לאורך זמן, ואנשים הגיעו למצב שלא רואים תקווה", היא אומרת, "אם בהתחלה, בסגר הראשון, הייתה תחושה שזה הדבר הנכון וזה יביא להטבה, היום הרבה אנשים שמשתפים בקווים של ער"ן ובצ'אט לא מאמינים בזה כבר".

בין הפונים הרבים, ישנם בני אדם עם מחשבות אובדניות, על סף פגיעה עצמית, שלא פנו בעבר לקבלת סיוע נפשי. "כאלה שזה באמת פעם ראשונה שהם מתקשרים, ומה שנקרא הם עומדים על הגג או בדרך לפגוע בעצמם", אומרת בן שמעון. לדבריה, מדובר בכאלו המתקשים לספוג התרחשויות קשות, והמצב הנוכחי הופך את המציאות עבורם לבלתי נסבלת. "(הם) לוקחים את זה מאוד אישי. זה מוסיף עוד רובד נורא קשה ליכולת ליצור איזושהי תקווה או סיבה להתמודד עם החיים האלה, שגם ככה הם קשים".

לדבריה, אצל חלק מהאנשים, המצב הפוליטי והחברתי "מעורר המון אמוציות. כחלק מהייאוש וחוסר האמון, וזה לא בהכרח עניין של ימין או שמאל, אלא מה שקורה לנו בחברה הישראלית, הם עוברים תקופה קשה, מבחינת הקיטוב". בן שמעון ממשיכה: "אנשים אומרים 'אני לא יכול לא לראות טלוויזיה, זה כמו סם, אני לא יכול בלעדיה אבל רואה שזה מגביר את החרדה'. אנחנו ממליצים לראות פחות טלוויזיה ולהיות פחות באינטרנט, לא לצלול לזה כי זה מלבה אמוציות, פחדים וחרדה".

גם אם יימצא בזמן הקרוב חיסון או איזה מענה בריאותי אחר למגיפה, ההשלכות הנפשיות עבור חלק מהאנשים עשויה להימשך לטווח ארוך. "יש מחקרים שמעידים על כך שלאנשים שהיו בסגר הרבה זמן יש תופעות כמעט כמו פוסט-טראומה. זה מאוד תלוי בתמיכה החברתית גם בסגר עצמו, וגם בתקשורת של הממשלה, כלומר: אם מרגישים שמבינים מה קורה ושהדברים בשליטה, זה יכול להקל ולהוריד את ההשלכות העתידיות יותר", אומר הפרט.

לדבריו, "כמו הרבה דברים דרמטיים, זה קצת מנפץ את הבלון שלנו, (את התחושה) שהחיים פחות או יותר בטוחים והכל יהיה בסדר. למרות שזה משהו שקורה פעם במאה שנה, עכשיו אנחנו בתוך זה, וזה מרגיש לנו שכל העולם מתהפך ואולי דברים יותר מסוכנים שממה שחשבנו. ואנשים פגיעים לחשיבה הזו, והיא יכולה ללוות אותם הרבה אחרי שהקורונה תעבור, וזה כן מצב שמאוד כדאי לחפש בו טיפול כדי להתאזן".

לצד זה, המומחים לנושא מסבירים כי הבעיה החמורה והמדאיגה יותר היא אנשים שאינם פונים לסיוע על אף שהם זקוקים לו, ומבהירים כי על המדינה להשקיע משאבים ולהעלות את הנושא למודעות. "אנחנו פוחדים לא מאלה שפונים - אלא מאלה שלא פונים, בין אם הם לא יודעים, בין אם מפחדים או בין אם הם חוששים מאיזו סטיגמה", אומר פישל, ומזהיר שאם הם לא יפנו לעזרה מספיק מוקדם "יכול להיות שזה יהיה מאוחר מדי".

בין היתר, הוא מתייחס למספר הנמוך של הפונים למוקדי קופות החולים שנפתחו במסגרת התכנית לתמיכה נפשית טלפונית, שיזם האיגוד יחד עם משרד הבריאות. משרד הבריאות הכריז באמצע חודש יולי על התכנית, שכוללת שלושה מפגשים טלפוניים עם אנשי בריאות הנפש ללא צורך בהפניה, אך עד כה היו רק 1,800 פניות אליה.

לדבריו, המספרים הנמוכים נובעים בין היתר מהיעדר מודעות. "אנחנו חושבים שמשרד האוצר צריך לתקצב פרסום לזה. צריך לגרום לכך שאנשים יידעו מצד אחד לאן לפנות וגם יידעו לשים לב ולהגיד - 'זה מדבר בדיוק עליי, אולי כדאי שאלך לקבל טיפול'". במשרד הבריאות מסרו בהקשר לתכנית כי "הציפייה היא למספר גבוה בהרבה, והמשרד עתיד לצאת בקרוב בפרסום משמעותי יותר של השירות לציבור כדי להעלות את שיעורי הפנייה".

בשירות של קופת חולים כללית נערכו בחודש אוגוסט 400 שיחות, ובחודש ספטמבר עלה המספר ל-550. הפסיכולוגית הארצית של כללית, סיגל סידליק-אלון, אומרת כי לא כל הפניות בהכרח קשורות לקורונה, אבל השירות הטלפוני יותר נגיש ומתאים לחלק מהאנשים. "לא כל הפניות הן בסופו של דבר סביב משבר הקורונה, הרבה אנשים פונים על נושאים שהיו גם קודם. אנחנו כמובן נותנים מענה, אנחנו לא מסננים אם זה קשור או לא", היא אומרת.

סידליק-אלון מסבירה כי הם רואים בקורונה דווקא הזדמנות בניפוץ סטיגמות בבריאות הנפש. "אחד הדברים שקרו בקורונה זה שמצד אחד יש עלייה במצוקה, אבל מצד שני גם יש יותר הזדמנויות ולגיטימציה לפנות לעזרה. [אנחנו] יכולים לראות שאצל חלק מהאנשים שפונים לא מספיקות שלוש השיחות, ומפנים להמשך טיפול - וזו פנייה שלא קשורה לקורונה, אבל ברגע שהייתה להם אפשרות וזה הונגש, אז הם פונים".

היא מציינת כי עיקר הפניות נעשות על ידי מבוגרים, ובכלל זה גם פניות מצד בני הגיל השלישי. "השיחות הן סביב התחושות של אנשים שהיו מאוד פעילים וכרגע צריכים להיות מאוד סגורים, ויש קושי". השירות התווסף ליתר שירותי בריאות הנפש הניתנים בשגרה, ולדברי סידליק-אלון, לא נצפו בהם שינויים גדולים מבחינת היקף הפניות.

גם הפרט וגם דניאלס מדגישים את החשיבות של שמירה על איזושהי שגרה בתוך חוסר הוודאות והכאוס. "ברגע שנלקחת השגרה שאנחנו מורגלים בה, אנחנו צריכים לבנות שגרה חדשה. יש משהו בתחושת הזמן - שומעים את זה בקו הפניות - שמתערערת וזה משהו לא בריא, בייחוד אם יש ילדים. צריך לקום בשעה קבועה, ארוחות קבועות, פעילויות משותפות", אומרת דניאלס.

הפרט מדגיש גם את הצורך לשמור על שגרה בריאה. "לאכול מאוזן ולא רק לנשנש המון אוכל לא בריא. גם לעשות ספורט וכושר בהגבלות כשיש לפי הסגר, ולא להישאר על הספה כל היום רק בגלל שאני לא יכול לצאת לעשות את מה שעשיתי. חשוב גם לא להפוך את הלילות לימים, לשמור על איזשהו סדר של שינה", הוא ממליץ.

הם מזהירים גם מהצפה של מידע על הקורונה, שעלול במקרים מסוימים לעורר חרדות. "כשקוראים צריך לא להתמקד רק במספר המונשמים והמתים, אלא להתמקד יותר בדברים שנותנים תחושה של תקווה, דברים שבעצם מורידים את הווליום של החרדה", מסבירה דניאלס, ומזכירה כי ההישאבות לחדשות משפיעה גם על הילדים.

לצד זה היא קוראת לאנשים להגדיל את מעגלי התמיכה שלהם, בין אם על ידי אנשים קרובים ובין אם על ידי אנשים מקצוע. "יש כאלה שתמיכה חברתית עוזרת להם. יש כאלה שפעילות גופנית עוזרת להם, אחרים מוצאים נחמה בפעילויות של מיינדפולנס ומדיטציה, וצריך לעשות יותר ממה שעושה לנו טוב. גם לדעת להפריד בין מה שבשליטה שלי לבין מה שלא בשליטה שלי", היא אומרת.

הם מקווים שעם עליית נושא הבריאות לסדר היום, גם התפקיד של בריאות הנפש במארג הכולל יהפוך חלק מרכזי יותר מהשיח. "אני מקווה שאנשים יבינו שהמצוקה מיתרגמת להפרעה פסיכיאטרית, שבסופו של דבר היא מה שגורם לחלק מהתמותה, ולאי היענות וחוסר הקפדה על הנהלים ולמרי האזרחי והכל", אומר הפרט. "חלק מהדברים האלה - הדיכאון והחרדה גורמים להתנהגויות האלה. זה סוג של כדור שלג שהולך ומתעצם ואם נוציא מתוכו את הרכיב הפסיכיאטרי, נצליח לטפל בו כמו שצריך ואז יהיה לשנות את הכיוון של הגלגל".

"אני חושב שקברניטי המדינה לא חושבים על ההשלכות האלה", המשיך. "נתניהו פרסם נקודות ובאף אחת מהן לא הייתה התייחסות לבריאות הנפש. זה לרועץ לנו ולכל מי שמוביל אותנו".

עם זאת, דניאלס סבורה שלמצב יש גם היבט חיובי. "צריך לזכור שאצל הרבה מאוד אנשים, תוצאה של אירועים טראומתיים, אירועים קשים, היא צמיחה. אנחנו מכירים את עצמנו יותר, יודעים על מי אפשר לסמוך בחיינו. יש התבגרות של פילוסופיית חיים - משהו שגם מחזק את היסודות שלנו, לא רק את השלילי. את זה אנחנו נראה בשלב מאוחר יותר. עכשיו צריך להתמקד בדרכים לתת תקווה ולבנות את החוסן, ולא רק להיות ממוקדים בצד הרפואי".

במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים כגון ער"ן בטלפון 1201 או באתר של העמותה, או אתר האינטרנט של סה"ר.