להיות או לחדול: גנץ יצא לקרב על התקציב, כי כבר אין לו מה להפסיד

ראש הממשלה בנימין נתניהו שיגר אמש סרטון ברכה לנבחרת ישראל בו איחל בהצלחה במשחק מול נבחרת סקוטלנד. "זה מאבק קשה. כמו כאן. מצליחים בו רק אם עובדים יחד, משחקים יחד, נאבקים יחד", אמר. אחרי יום שלם של עימותים בתוך הממשלה, קשה היה שלא להעלות חיוך אל מול הוראות האימון הקבוצתיות של נתניהו, אותן הוא לא ממש מחיל במגרש שלו.

באותו היום בצהריים, לדוגמה, לשכת ראש הממשלה הודיעה שהוחלט לקדם העלאה של 2,000 בני פלשמורה - מבלי להזכיר או לעדכן את שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו שטה, שגיבשה את התכנית והביאה לאישורה. כמה שעות קודם לכן, תמנו שטה צייצה בתוקפנות נגד נתניהו וקראה לו להעביר את תקציב המדינה בהקדם. הדרת הקרדיט שלה, ככל הנראה, הייתה מהלך תגובה.

דוגמה נוספת לשיפוטכם מהשבוע האחרון היא ביקור שר החוץ בגרמניה. גבי אשכנזי השתתף בטקס היסטורי בברלין עם שר החוץ של איחוד האמירויות, בהמשך להסכם ההיסטורי שעליו חתם נתניהו בחודש שעבר בבית הלבן. זאת יכולה להיות הזדמנות להרים להישג שלו עצמו - אך נתניהו לא צייץ על כך מילה (ותזכורת מהארכיון הלא רחוק - הוא גיבש את ההסכם תוך מידור מוחלט של שרי הביטחון והחוץ, ואחר כך טען שזה היה מחשש שידליפו לאיראנים). אין ספק, כך נראית נבחרת שעובדת ונאבקת למען ניצחון משותף. אין גם ספק שבמשך כל הקריירה שלו, נתניהו התבלט כשחקן קבוצתי ולא אנוכי, שנותן את הנשמה למען חבריו בקבוצה.

הרוח הספורטיבית של נתניהו לא ממש סייעה לנצח את סקוטלנד, ואם הממשלה הנוכחית בראשותו הייתה קבוצת כדורגל, היא הייתה כנראה נבעטת לתחתית הליגה. קואליציה שהתחילה את העונה עם 72 ח"כים, מקבלת כיום 50 בסקרים. בכדורגל, כבר מזמן היו מחליפים מאמן.

רק שמגרש הכדורגל הוא לא האנלוגיה הנכונה לממשלת נתניהו-גנץ, שבעצם מעולם לא שיחקה כנבחרת אחת. אירועי השבועות האחרונים מדרדרים את המשל ליחסים בין הליכוד וכחול לבן יותר למשחק פיינטבול, אם לא לקרבות בוץ.

הסגר השני גרר סערה של ויכוחים פוליטיים וציבוריים קשים ובוערים סביב הפגנות, תפילות, הלוויות והפרות של ההנחיות. הקואליציה, שמקרטעת גם ככה, לא מצליחה לנווט או להרגיע בזמן המשבר הלאומי הגדול הזה; כך, במקום להילחם במגיפה, חבריה נלחמים רוב הזמן אחד בשני.

ספוילר עצוב: זה לא צפוי להשתפר בקרוב. כחול לבן, שיצאה חבולה מהקרב המתיש על ההפגנות, נכנסה בשבוע האחרון למצב נפשי אחר. הלחץ הציבורי על השרים והח"כים, שהוביל להתפטרותו של אסף זמיר מהממשלה, אילץ את גנץ לעשות חושבים, לצאת ממרחב הנוחות ולעלות למתקפה - ולו רק בשביל לבלום את המשך המרד מבפנים. לצורך כך, הוא גייס מחדש את היועץ האסטרטגי רונן צור, שידוע בסגנונו האגרסיבי והמיליטנטי כלפי נתניהו ובני ביתו. מעכשיו, מבטיחים בכחול לבן, הטון הזה רק ילך ויחריף.

הטעימה הראשונה הייתה ההחלטה להתחיל לקדם את מינוי פרקליט המדינה, בניגוד לסיכום עם הליכוד, לפיו המינויים הבכירים יוקפאו עד להקמת ועדה משותפת שתבחן רפורמה בכל התהליך. אתמול הגיעה הטעימה השנייה, עם מכתב חריף לנתניהו שחידש רשמית את הקרב על התקציב - קרב שלמעשה מעולם לא הוכרע אלא רק יצא לפסק זמן, וכעת החל סיבובו השני. בכחול לבן דורשים להעביר תקציב עד סוף 2021, כפי שסוכם בהסכם הקואליציוני, בעוד נתניהו מתעקש לשמור על נקודת היציאה שתאפשר לו שלא להעביר לגנץ את הרוטציה, ולפצל את ההצבעה לשתיים.

בסיבוב הקודם, באוגוסט, נתניהו היה קרוב מאוד ללכת על זה לבחירות, ובסוף נרתע בגלל ההתחזקות של בנט והסיכון שבבחירות שיעסקו בקורונה בעיצומה של קריסה בריאותית וכלכלית. מאז, בנט רק ממשיך להתחזק ובכחול לבן חושבים שגם הפעם הוא "הרבה פחות בטוח בעצמו ממה שהוא משחק אותה", כדברי בכיר במפלגה.

בינתיים, נתניהו לא עושה קולות שהוא מתכוון להיענות לדרישה של גנץ. שר האוצר ישראל כץ הבהיר אתמול שגם מבחינת הלוחות הזמנים, קשה יהיה להעביר את תקציב 2021 בחודשיים וחצי. אולם, בכחול לבן מכריזים שהם מתכוונים להמשיך להילחם על זה ולשים סוף לשיטת הקופסאות שנתניהו וכץ המציאו כדי לחלק מענקים לעצמאים ומובטלים, וכך לעקוף את היעדר התקציב הקבוע.

בחלומות של הליכוד, הם היו פשוט מתפטרים. אך למרות הלחץ הכבד מצד המפגינים, יש הסכמה די גורפת בכחול לבן שאם כבר בחירות - אז עדיף לשמור על מוקדי הכוח מבפנים, ולא לתת לנתניהו את התענוג של ממשלת מעבר בה יוכל לשחק כאוות נפשו, ובעיקר לא את משרד המשפטים. במקום זה, הם מאיימים לעשות לו את המוות מבפנים. כל עוד לא יהיה תקציב, הם לא יאשרו אף קופסה ואף תוכנית סיוע, מה שמאיים לשתק לגמרי את עבודת הממשלה.

על פניו, גם לנתניהו וגם לגנץ אין אינטרס בבחירות. לנתניהו יש יותר מה להפסיד, ובשביל גנץ זה מהלך של להיות או לחדול. כחול לבן גם ככה ספגה את המכה שלה בסקרים, שניים או שלושה מנדטים לכאן או לכאן לא יהפכו אותה פתאום לאלטרנטיבה בועטת.

ההתעקשות על התקציב היא גם נכונה לגופו של עניין - מבחינת יציבות כלכלית בזמן מטלטל למשק - והיא סוגרת גם את פינת הרוטציה. זאת הדרך היחידה שבה יש לגנץ סיכוי כלשהו לבנות מחדש את מעמדו הציבורי. נתניהו, מנגד, שמדמם מנדטים לכיוונו של בנט, מסתכן בבחירות שבהן הוא עשוי, בתרחישים מסוימים, גם לאבד את השלטון.

הדד ליין לפיזור הכנסת, אם הצדדים לא יגיעו להסכמות, הוא ה-23 בדצמבר - אך הדינמיקה כרגע מאותתת שההכרעה יכולה ליפול עוד קודם. העימות סביב ההפגנות צפוי להתחדש כבר בשבוע הבא, כשהתקנות להגבלתן יגיעו לאישור הממשלה. לאור הירידה בנתוני התחלואה, בכחול לבן חושבים שצריך לפתוח חלק מהפעילות הכלכלית ולהסיר את מגבלת התנועה על ההפגנות. נתניהו לא צפוי לאהוב את זה.

באופוזיציה מנסים לתעל את הרוח המאוד לא-ספורטיבית בממשלה כדי לשנות את הרכבה ולגלגל מחדש את היוזמה להצעת אי-אמון קונסטרוקטיבי בכנסת הזו. ביש עתיד השיקו השבוע קמפיין ער בקריאה לכחול לבן לתמוך בממשלה חלופית בראשות יאיר לפיד, שבה גנץ, אשכנזי, ניסנקורן שומרים על תפקידיהם, ושאר התפקידים הבכירים מחולקים לליברמן, בנט, שקד ואנשי יש עתיד.

אלא, שקואליציית החלומות של לפיד לא מתקיימת כרגע במציאות הפוליטית המורכבת, שבה האופוזיציה בקושי מצליחה להסכים על הסתייגויות לחוקים - בטח שלא על מועמד לראשות הממשלה. לבנט יש את כל הסיבות בעולם להעדיף בחירות מאשר להפיל ממשלת ימין ובצלאל סמוטריץ' כבר הכריז שיתמוך רק בממשלת ימין. ליברמן אמר השבוע כי הוא מתנגד ליוזמה ומעדיף להביא חוק לפיזור הכנסת. צביקה האוזר ויועז הנדל גם לא בתמונה. בשלב זה, קשה לדמיין אירוע קוסמי שבו כל האנשים הללו מתכנסים לנבחרת אחת, מה שישאיר את ההכרעה על בחירות במגרש של איש אחד.