הקרב על ההפגנות משאיר צלקות אצל כחול לבן, והן לא צפויות להיעלם

בשבוע האחרון, מכשירי הטלפון של חברי כחול לבן לא הפסיקו לצפצף: "משתפי פעולה עלובים", "אין לכם מנדט להרחבת הדמוקרטיה", "אל תיכנעו לדיקטטור". פעילי הדגלים השחורים וארגוני מחאה נוספים ערכו מתקפת ווטסאפ של עשרות אלפי הודעות על הח"כים והשרים, בדרישה שיצביעו נגד החוק להגבלת ההפגנות שאושר בלילה בין שלישי ורביעי במליאת הכנסת.

מאז שהצטרפו לממשלת נתניהו, אנשי כחול לבן כבר התרגלו לחטוף קיתונות של אש מבוחריהם הזועמים על הבטחת הבחירות הנבגדת, ולשנן את הסנגוריה שטוענת שישיבתם בממשלה מגבילה את נתניהו ומה הייתה האלטרנטיבה. אך הקרב על ההפגנות הביא את האמוציות לשיא, וחשף פומבית את הפצעים הפתוחים מבפנים.

שר המדע יזהר שי היה הראשון להוציא החוצה את הכביסה המלוכלכת. אחרי שהצביע נגד הסגר המחמיר בממשלה, איים שי בהתפטרות ודאג להפיץ את דברי התחנונים שנשא בפני חבריו השרים בבקשה שיצביעו נגד החוק, אותו כינה "ציני, לא ראוי, ומפלג שלא לצורך". גם השרה לנושאים אסטרטגיים, אורית פרקש, התנגדה לסגר הכללי בהצבעה וטענה שמדובר בהחלטה "לא מאוזנת כלכלית", ושר התיירות אסף זמיר הצביע נגד הגבלת ההפגנות, על אף שתמך בהגבלת הסגר. "במקום להנמיך את להבות השנאה, אנחנו יושבים בממשלה שמלבה אותן", כתב בפוסט מתנצל ומשתפך שפרסם במוצאי יום כיפור בפייסבוק.

אחר כך, בכנסת, חברי הכנסת ורם שפע הם שהובילו את חזית ההתנגדות. הם הצביעו נגד החוק בקריאה ראשונה, שניה ושלישית, וסירבו להיענות לבקשת יו"ר המפלגה שלהם, בני גנץ, לגבות אותו. "הצבעתי הלילה על פי צו מצפוני", חיימוביץ' כתבה בפייסבוק, ונימקה מדוע הצביעה בניגוד לעמדת הסיעה ובקשת מנהיגה: "זוהי שעת מבחן לאמון הקלוש שעוד נשאר בין המערכת הפוליטית לבין האזרחים בישראל". גם פרקש העדיפה להיעדר מההצבעה.

להתנגדויות הבודדים בכחול לבן לא הייתה השפעה על התוצאה הסופית - חוק הקורונה הגדול שמאפשר לממשלה להכריז על מצב חירום מיוחד ולהגביל הפגנות ותפילות נכנס השבוע לספר החוקים. רק לפני ארבעה חודשים גנץ הכריז כי "זכות ההפגנה היא קדושה" ושר המשפטים אבי ניסנקורן הצהיר כי בלם את הניסיון של נתניהו לאסור הפגנות, והתברר כי אלה היו עוד אמירות נכונות לשעתן, כמאמר המשורר.

צמרת המפלגה בממשלה, גנץ, ניסנקורן, ושר החוץ גבי אשכנזי, החליטה שלנוכח איבוד השליטה על המגפה וממדי התחלואה המטפסים, ההגבלה על ההתקהלויות, כולל ההפגנות, היא שקולה ומידתית. מדובר בהחלטה זמנית בלבד, הם מסבירים, שזקוקה לאישור מחדש על ידי הממשלה כל שבוע ואחר כך כל שבועיים, וברגע שהמשק ייפתח, הם מתחייבים, אפילו קצת, גם המגבלה על ההפגנות תוסר.

בכירי כחול לבן תיזזו כהוגן בימים האחרונים, במאמץ לבלום מהלכים עוד יותר דרקוניים של הליכוד. ניסנקורן נלחם בניסיונות של נתניהו להעביר תקנות שעת חירום בממשלה, יו"ר ועדת הכנסת איתן גינזבורג נאבק בליכודניקים של ועדת חוקה שניסו להגביל אותן לתקופה ארוכה יותר. רק שברמה הציבורית, ובטח מבחינת המפגינים, נתניהו שוב קיבל את מלוא מבוקשו - הפסקת ההפגנות בבלפור, או לפחות בתצורתן הנוכחית. מחוץ לבתי השרים והח"כים התייצבו בימים האחרונים עשרות מפגיני דגלים שחורים, וברשתות החברתיות הם סופגים מבול של קריאות התפטרות מהולות בקללות וגידופים של מצביעיהם לשעבר.

ביום שלישי בלילה, לפני ההצבעה הטעונה בכנסת, גנץ כינס את חברי הסיעה לישיבה מיוחדת שבה כולם השמיעו את אשר על לבם. כמקובל בכחול לבן, המחלוקות היו קשות, אבל באווירת "ביחדנס", הסבירו המתנגדים למה לדעתם חייבים להתנגד לחוק ולהיות אופוזיציה יותר אפקטיבית לנתניהו. אחרים ניסו לשכנע שהסגר הוא צו השעה הבריאותי, שהגבלת ההפגנות היא כורח של ממש, ובשם הסולידריות ורוח הקבוצה צריך לבלוע את רוק הערכים והמוסר. "לכולם התקופה קשה, ולגיטימי להגיע למסקנות שונות בהתנגשות הערכים, אבל חייבים להישאר ביחד ומאוחדים", אמר חילי טרופר. פנינה תמנו-שטה חיזקה והוסיפה שגם אם ההחלטה קשה, "צריך לתת גב לבני", עומר ינקלביץ' טענה שהפגנות וחופש הדת לא עומדות מעל "הזכות וקדושת החיים".

זו הייתה ישיבה חריגה באורכה, שלוש שעות, שזכתה לשלל מילות תואר: "רצינית, חשובה, משמעותית, קשה", אבל בסוף - היא לא השיגה את מטרתה. ניסנקורן התחייב בפני יו"ר הקואליציה מיקי זוהר שכל הח"כים של כחול לבן יישמעו למשמעת הקואליציונית ויתמכו בחוק, גנץ עשה עם כולם שיחות אישיות, אבל שני ח"כים הצביעו נגד, ואחת נעדרה.

קשה לקרוא לזה מרד, אפילו לא קרע; לכל היותר שבר פנימי עמוק, שנובע מהבנת המשמעות של הישיבה המשותפת עם נתניהו. והוא לא הולך להיעלם. ההחלטה על הגבלת ההפגנות והסגר המחמיר דורשת אישור מחדש בממשלה מדי שבוע, ובכל פעם שזה יקרה, הוויכוח בין הליכוד וכחול לבן יחמיר, וילהיט גם את הלהבות הפנימיות של אנשי גנץ, וגם את זעקות המוחים והמפגינים. והתיאבון של נתניהו רק גדל: כבר אתמול הוא הגיע לקבינט הקורונה בדרישה להאריך את הסגר ולקצר את טווח המפגינים. גנץ התנגד, והשניים נכנסו, שוב, לעימות קולני.

ההתקוטטויות משרתות את הליכוד ואת הנרטיב שמתלונן על הקשיים בניהול "הממשלה שבתוך הממשלה", אבל שום דבר טוב לא יוצא מהן עבור כחול לבן - שגם ככה צללה לרף החד-הספרתי בסקרים ולא בדיוק יודעת איפה ומי הציבור שלה.

כשהגישה הממלכתית והנאיבית של גנץ וחבריו פוגשת את הציניות הממולחת והמנוסה של נתניהו והליכוד, התוצאה היא של "ילד כאפות", כפי שהגדיר אחד מבכירי כחול לבן השבוע. הם לא מצליחים לייצר סדר יום אלטרנטיבי או לקבוע מדיניות, ומוצאים את עצמם בעיקר בקרבות בלימה. המציאות בחודשים האחרונים גילתה שככל שהם רבים עם נתניהו, הם לא מצליחים לנצח אותו ולכן לא מקבלים אף נקודה בבייס. אם הם זורמים איתו - הם מסומנים ככישלון ומאבדים את הנקודות המעטות שנשארו להם. זה מה שנקרא, להילכד בפינה.