יו"ר ימינה נפתלי בנט החליף בשבוע שעבר תמונת פרופיל. עם מבט מודאג בעיניים, ופנים מכוסות במסיכה שעליה מתנוסס דגל ישראלי פטריוטי, הוא מקדם את פניהם של המבקרים ברשתות החברתיות. בראש עמוד הפייסבוק שלו נעוץ פוסט ממומן, שמקדם את הספר "איך לנצח מגיפה", וכשגוללים בהמשך הדף, מקבלים את הקמפיין השיווקי המלא של קפטן הקורונה מטעם עצמו: תזכורת שמסיכה "זה תמיד מעל גובה האף", סרטון עם "מידע חדש וחשוב שלא הכרתם", ועדכון מהתייעצות קבינט הקורונה האזרחי שהקים.
אלא שמאחורי המילים החמות והתמונות האנושיות בפיד, קשה להתעלם מהפוליטיקה הטהורה. אי שם בחודש מרץ, בנט זיהה את מחדלי הניהול של הקורונה כהזדמנות פוליטית לעצב את עצמו מחדש כשחקן באופוזיציה, ומאז הוא מוקדש כל כולו לנושא אחד בלבד.
לקריאה נוספת בנושא
ברמה העסקית, ההשקעה של בנט פשוט השתלמה. נישא על גבי מומנטום התסכול הציבורי הגואה מהתנהלות הממשלה במשבר, תוך חצי שנה, הוא הכפיל פעמיים את ערך המניה. לפני שנה וחצי הוא לא עבר את אחוז החסימה, בבחירות האחרונות הוא הביא רק שישה מנדטים, אך היום, עם יותר מ-20 מנדטים בסקרים - ימינה הגדילה את ערכה בכ-400%. בנט הפך לבון-טון הכי לוהט במערכת הפוליטית והתקשורתית, ומי שסומן - לראשונה בעשור האחרון - כמועמד אלטרנטיבי מהימין לבנימין נתניהו לתפקיד ראש הממשלה.
אכן, סוג של תחיית המתים. ואולם, לפני ששמים עליו כסף ומהמרים עליו במשחקי הירושה, נדרשת אזהרת בועה. בחסות הקורונה, בתפקיד המושיע מהיציע, הפופולריות שלו מאמירה לשחקים, אבל הערך האמיתי שלו יהיה תלוי בכמה אתגרים פוליטיים ומבחני מנהיגות לא פשוטים, שיכולים להוציא את האוויר מהבלון המתנפח.
1. בין בצלאל סמוטריץ' לגבי ברבש
על מנת להגיע לראשות הממשלה צריך לעמוד בראש מפלגת שלטון, וכדי להצדיק את כל המנדטים החדשים, בנט ישאף לגוון את צבעיה של מפלגת הציונות הדתית שבראשה הוא עומד ולהציג מעין נבחרת שלטונית. "ימינה מפסיקה להיות מפלגת נישה מגזרית", הוא אומר.
בכלי התקשורת מודלפים מעת לעת פרטים על מגעים עם דמויות פוליטיות וציבוריות כאלה או אחרות שעשויות לחבור אליו, כמו פרופ' גבי ברבש, כוכב הקורונה באולפנים, וח"כ יפעת שאשא-ביטון, כוכבת הקורונה בכנסת. רק שלבנט יש גם שותפים, שמעדיפים גוונים אחרים, ורחוקים מלקבל בהכנעה את המנהיגות והשאיפות האישיות שלו.
השותף המרכזי והעיקרי, ח"כ בצלאל סמוטריץ', רואה ובונה את עצמו כמנהיג הציונות הדתית, ולא צפוי לוותר בקלות על הצביון הסרוג של המפלגה. הוא אף מתכוון לדרוש מבנט לבנות את הרשימה בריצ'רץ' עד המקום השמיני ולשלב את אנשי האיחוד הלאומי בצמרת המפלגה, מה שיקשה על טשטוש המוטיבים הדתיים והחרד"ליים שבה.
גם עם ח"כ איילת שקד יכולים לצוץ כאבי ראש: אם בנט יצליח לגייס פרצופים חדשים ובכירים לרשימה, הוא ירצה לשבץ אותם בצמרת, מה שעשוי לדחוק אותה לאחור ולבוא על חשבונה. שקד, שכידוע בכלל לוטשת עיניים לליכוד, יכולה גם להחליט שהיא יוצאת לדרך חדשה.
2. על הכוונת של בלפור
ההתחזקות של בנט כבר גרמה לראש הממשלה לחשב אחרת את הסיכונים, והיא נחשבת לגורם העיקרי שהוביל את נתניהו שלא לפרק את הממשלה ולצאת לבחירות בסוף החודש שעבר. בליכוד מיהרו מיד לדאוג לתקציבים לציונות הדתית, שיירשמו על שמו של העריק מימינה השר רפי פרץ, ולצרף עוד בנטיסטית מגזרית, הח"כית לשעבר שולי מועלם, לשורותיהם.
ככל שבנט קורץ לקהלים חדשים, כך נתניהו ינסה להשתלט לו על הבייס, ולהבליט את הכיפות הסרוגות של יולי אדלשטיין וזאב אלקין, קרעי ואחרים ממפלגתו. לנתניהו יש גם שליטה כמעט מוחלטת בסדר היום, והוא מציף אותו חדשות לבקרים בסוגיות פוליטיות מקטבות שבנט מעדיף שלא לגעת בהן, כמו המשפט שלו והמאבק במערכת אכיפת החוק.
בנט ינסה לדבר רק על קורונה, אך נתניהו ינסה לדבר על הכל חוץ מזה. ראש הממשלה כבר הוכיח בעבר שברגע האמת הוא יודע לשתות את המנדטים הימניים של בנט עד תום. הפעם, הוא גם גייס לצדו את היועץ האסטרטגי הכי מקורב לבנט בכל הקריירה הפוליטית שלו, משה קלוגהפט, כמעין נשק סודי.
3. ברית אחים בתנועת מלקחיים
בנט אמנם פוגע בליכוד בסקרים, אך חלק לא מבוטל מהאלקטורט החדש שלו נמצא במרכז-שמאל - מצביעים מאוכזבים של כחול לבן/יש עתיד/העבודה, שמתלהבים מליהוקו כקפטן הקורונה. ברגע שיוכרזו בחירות, כל המפלגות בצד הזה של המפה הפוליטית יסתערו למשוך את תומכיהם בחזרה, ויחד עם נתניהו ייצרו תנועת מלקחיים, מימין ומשמאל, לכרסם בפופולריות שלו.
בליכוד ינסו לתייג אותו כמי שמשתף פעולה עם השמאל להפלת שלטון הימין, בשמאל-מרכז ישאפו לחשוף אותו כמי שמתחפש למתון וליברלי ומסתיר את סמוטריץ' - רק כדי להקים בסוף את ממשלת נתניהו השישית.
כל מה שלפיד וחבריו צריכים לעשות זה להציף את תל אביב בשלטי חוצות עם התבטאויות עבר של סמוטריץ', שהצהיר פעם שהוא "הומופוב גאה", ושישראל צריכה להתנהל "על פי משפט התורה, כמו בימי דוד המלך" - כדי לעשות גוועלד ולהחזיר חלק מהתומכים שלהם הביתה.
4. איזנקוט, שולמנים, ושאר ירקות
בנט הוא כוכב הסקרים במפת המפלגות הנוכחית, אך ככל שהממשלה הנוכחית תחזיק מעמד והבחירות יידחו, תקופת הביניים תשרת את כל השחקנים שיושבים בחוץ ומתלבטים אם להיכנס למגרש. בראיון לישראל היום, בנט השווה את עצמו ואת נתניהו ל"אייפון 12 מול נוקיה", אך עד שיהיו בחירות, יכול לצאת לשוק אפילו דגם חדש ונוצץ יותר.
הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, ראש עיריית מודיעין חיים ביבס ונציגי "השולמנים" נמצאים כבר עמוק בבורסת השמות המסומנים לפוטנציאל כניסה למים. גם שאשא ביטון, שמשתעשעת ברעיון של מפלגה בראשותה, יכולה לנגוס בסיכויי ההצלחה של בנט, כך שהמנדטים שחונים אצלו כרגע הם בעירבון מוגבל. ברגע שתהיה התארגנות חדשה, הוא עלול לאבד את טיקט המרענן הרשמי ומפלגת האווירה, ותומכיו החדשים עשויים להעדיף במקומו אלטרנטיבה אחרת.
5. רק לא ביבי או רק קורונה
בסוף, ההצלחה של בנט תלויה בטשטוש השאלה שחילקה את הציבור הישראלי בשלוש מערכות הבחירות האחרונות - כן או לא ביבי. בנט נמנע עדיין מלהצהיר רשמית שהוא מתמודד מול נתניהו, ומתחמק בעקביות מהשאלה אם ימליץ עליו בפעם הבאה לראשות הממשלה.
הוא תוקף בחריפות רבה את מחדלי המנהיגות והניהול של משבר הקורונה, אבל מקפיד לא לענות על שאלות שנוגעות לכתבי האישום שלו ולא לחבר בין הדברים בקו ישר. "לא קורונה, לא מעניין" היא התשובה השגורה בפיו, ואולם, לאורך זמן, הוא יתקשה לחמוק מהדילמה האכזרית וייאלץ לבחור צד.
אם יכריז כי הוא מתכוון להחליף את נתניהו, הוא יתויג מיד כחבר במחנה ה"לא ביבי", ויסתכן באיבוד תומכיו מימין. אולם, אם ימשיך לשמור על חלביות ניטרלית ולא יצא נגדו בצורה חדה וברורה - הוא עלול לאבד את אלה משמאל.
בנט מפיץ בלהט את הספר שלו עם התכנית "איך לנצח את הקורונה", אבל קודם לכן הוא יצטרך להחליט שהוא נחוש לנצח את נתניהו - וזה כשלעצמו יכול לפוצץ לו את הבועה.