בשבוע שבו החליטה הממשלה על סגר ונחתמו הסכמים מדיניים בוושינגטון, עברה כאן מתחת לרדאר החלטתו של בג"ץ לדון, מיד אחרי יום הכיפורים, בעתירה הדורשת להרחיק את ראש הממשלה בנימין נתניהו מכל מעורבות במערכת אכיפת החוק.
הדיון בבג"ץ צפוי להעלות על סדר היום הציבורי סוגיה שכמעט ולא עוסקים בה: שאלת הלגיטימציה לעצם כהונתו של נתניהו כראש ממשלה, בשל הפרת ההתחייבויות שנתן לשופטי בג"ץ, כשביקש מהם להכשיר את כהונתו. זהו הצל המרחף מעל כל החלטותיו ופעולותיו כראש ממשלה.
כזכור, העובדה שנתניהו עומד בראשות הממשלה בעודו נאשם בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים, אינה מובנת מאליה מבחינה משפטית. בהתדיינות שהתקיימה בנושא בבג"ץ, לפני הבחירות, הבהירו השופטים כי שאלת כשירותו לתפקיד של נאשם בעבירות שיש עמן קלון היא שפיטה, ומעוררת סוגיות כבדות משקל הנוגעות לטוהר המידות ולשלטון החוק. בהמשך, קיים בג"ץ דיון בהרכב מורחב של 11 שופטות ושופטים, כדי להכריע האם אמנם רשאי נתניהו לכהן בתפקיד.
עוד בוואלה!
במסגרת אותו דיון, נתניהו התחייב בפני בג"ץ כי על מנת לכהן בתפקיד, הוא יכפיף את עצמו להסדר ניגוד עניינים. מדובר בהסדר שהיועץ המשפטי לממשלה גיבש עבורו, ושנועד להבטיח כי נתניהו לא יהיה מעורב בשום דרך במינויים של שומרי סף כמו מפכ"ל המשטרה, פרקליט המדינה והמשנים ליועץ המשפטי לממשלה - מינויים העשויים להשפיע על משפטו הפלילי, ועל חקירות פליליות נוספות נגדו.
ההסדר אף נועד להרחיק את נתניהו מהשפעה על הוועדה לבחירת שופטים, על החלטות במשרד התקשורת ועל נושאים נוספים. מכאן, שהתחייבות נתניהו להחיל על עצמו הסדר ניגוד עניינים הייתה במידה רבה תנאי בסיסי לצורך הכשרת כהונתו. ללא התחייבות זו, ספק אם היה עובר את משוכת בג"ץ ומכהן כראש הממשלה.
בהמשך אף התחייבו הליכוד וכחול לבן בפני בג"ץ, כי מינויי הבכירים בשירות הציבורי, ובכלל זה במערכת אכיפת החוק - מינויים שהם קריטיים במדינה דמוקרטית, ובמיוחד במצב שבו ראש המערכת השלטונית נאשם בפלילים - לא יוקפאו למשך יותר מ-100 ימים.
אלא, שמאז התחייבותו המקורית של נתניהו לבג"ץ עברו כבר קרוב לחמישה חודשים, וראו זה פלא - לא רק שטרם נחתם הסדר ניגוד עניינים והמינויים הבכירים בשירות הציבורי עדיין לא בוצעו, אלא - שנתניהו אף העז לכפור בסמכות היועץ המשפטי לממשלה לערוך לו הסדר לניגוד עניינים - כפירה העומדת בניגוד מוחלט להתחייבותו בבג"ץ.
באופן זה, עובר כעת נתניהו בין ניהול משא ומתן עם נציגיו של היועץ על תכניו של הסדר ניגוד העניינים, תוך משיכת זמן בלתי מתקבלת על הדעת, לבין כפירה בעצם סמכותו של היועץ לעסוק בתחום ולקבוע לו איסורים כלשהם.
המשמעות היא שנתניהו הפר - וממשיך להפר מדי יום ביומו - את ההתחייבות שנתן בפני הרכב מורחב של בית המשפט העליון, ושעל בסיסה ניתנה לו הלגיטימציה לכהן בתפקידו. הוא מנהל ישיבות ממשלה, מקבל החלטות לגבי הקורונה, מכנס מסיבות עיתונאים, נוסע לוושינגטון - והכל כאשר כהונתו מבוססת על התחייבות שלא עמד בה.
אלו עובדות שכל אזרחית ואזרח צריכים לדעת בבואם לשקול את תוקף פעולותיו של נתניהו, ואת הלגיטימציה שלהן מבחינה מוסרית, ציבורית ומשפטית. הימשכות מצב דברים זה מהווה פגיעה קשה בעקרון השוויון בפני החוק. אילו דובר על עובד מדינה הנאשם בשוחד שהיה מפר התחייבות דומה כלפי בית המשפט העליון, הרי ברור שלא היו מתירים לו להמשיך לכהן בתפקיד כאילו לא ארע דבר.
נתניהו נמנע מלחתום על ההסדר - ופועל בניגוד עניינים בוטה
בתוך כך, לא רק שנתניהו נמנע מלחתום על הסדר ניגוד העניינים, בזמן שהוא ממשיך לפעול בניגוד עניינים בוטה וחריף, אלא שהוא אף מסית ומכפיש, בכל הזדמנות ומעל לכל במה, נגד שומרי הסף.
בניגוד לתעמולה שמפיצים השופרות, דמוקרטיה היא לא רק שלטון הרוב (ונזכיר כי נתניהו אף לא זכה לרוב בבחירות), אלא גם מערכת משפט עצמאית, כזו המאפשרת פיקוח על רשויות השלטון.
מסע ההכפשות נגד היועץ המשפטי ונגד התובעת בתיקי נתניהו, נועד אפוא לעשות להם דה-לגיטימציה ולפגוע באמון הציבור ברשויות האכיפה ובמערכת המשפט. כל ההרס הזה נועד לשרת אינטרס אישי אחד של אדם אחד בלבד - האינטרס של נתניהו בביטול משפטו.
הפרת התחייבותו של נתניהו בפני בג"ץ, היא על כן הפרה חמורה ונמשכת של פסק דינו של בית המשפט העליון - הפרה שמדינה דמוקרטית ומתוקנת אינה יכולה להשלים עמה.
הכותבת היא מומחית למשפט ציבורי ומייצגת את קבוצת "מבצר הדמוקרטיה" בעתירה לבג"ץ הדורשת לאסור על מעורבותם של נתניהו ומקורביו במינויים הבכירים במערכת אכיפת החוק ולאכוף על נתניהו את הסדר ניגוד העניינים כפי שהורה עליו היועץ המשפטי לממשלה.