ראש הממשלה בנימין נתניהו נחת היום (שני) בוושינגטון לטקס שיסמל את ההישג המדיני הגדול ביותר בכהונתו עד כה - כינון יחסים דיפלומטיים עם שתי מדינות ערביות. אך הוא המריא אחרי מסיבת עיתונאים שסימלה את המחדל הגדול ביותר בכהונתו עד כה כראש ממשלה - הניהול הכושל של המאבק בקורונה. יום ששונו הוא יום אסונו.
ההסכמים עם איחוד האמירויות ובחריין הם היסטוריים. זו לא מליצה. חשיבותם לישראל אדירה. גם ביטחונית, גם מדינית וגם כלכלית. יש בהם כל מה שהישראלים חלמו עליו במשך שנים. לקבל לגיטימציה מהערבים ולהיות חלק מהאזור. מזרח תיכון חדש על אמת.
אבל סגר הקורונה בחגים והתחלואה הנרחבת, המשבר הכלכלי החמור ומשפטו של נתניהו בפרשות השחיתות גרמו לכך שישראלים רבים מביטים באדישות על האירוע שיתרחש מחר בבית הלבן. נתניהו הסביר במסיבת העיתונאים אתמול שההסכמים יביאו השקעות של מיליארדים ויסייעו לכלכלה. הוא צודק. אבל לישראלי הממוצע שניצב מול חרדות קיומיות בריאותיות וכלכליות קשה לראות את זה. מה לו ולמלונות המפוארים של דובאי כשאינו יכול לגמור את החודש.
לקריאה נוספת בנושא
ההסכמים עם איחוד האמירויות ובחריין היו אמורים להיות קונצנזוס. אבל העובדה שנתניהו קטף את ההצלחה המדינית הזו כשבאמתחתו כתב אישום בסעיפי שוחד, מרמה והפרת אמונים, יוצרים ניכור וכעס בחלקים מהציבור. לא בכדי הגיעו אלף מפגינים לנתב"ג להביע מחאה נגד נסיעתו של נתניהו.
מחר בערב הדיסוננס הזה יגיע לשיאו. במהדורות החדשות הטלוויזיה ישדרו מסך מפוצל. מצד אחד נתניהו צועד על השטיח האדום בבית הלבן, ומצד שני נתוני תחלואה, בעלי עסקים שנערכים לסגור שוב את החנויות והורים שמחפשים פתרון לילדיהם לחודש נוסף בו בתי הספר לא יפעלו.
נתניהו יתקשה לגשר על הפער הזה. הוא יודע זאת. לכן, שעה אחרי שהגיע למעון ההארחה הרשמי של הבית הלבן, "הבלייר האוס", מיהרה לשכתו להפיץ לתקשורת תמונה בה הוא נראה מקיים שיחת ועידה עם שר הבריאות יולי אדלשטיין, ממונה הקורונה פרופ' רוני גמזו וראשי מערכת הבריאות בעניין המהלכים הבאים למאבק במגיפה. המסר של נתניהו אל מול הביקורת: גופי בוושינגטון - אבל ראשי בקורונה בישראל. ספק אם זה יספיק.
האמת היא שלנתניהו לא היו הרבה ברירות: החיפזון לקיים את הטקס כעת נבע מלוח הזמנים הפוליטי של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לקראת הבחירות לנשיאות בנובמבר. טראמפ ממקד את הקמפיין בהצגת הישגים במדיניות החוץ, והאירוע ביום שלישי יתפוס חלק מרכזי בקמפיין הזה. צריך לומר ביושר: לנשיא האמריקני מגיע הרבה קרדיט על המהלך, שלא היה מתרחש בלי הלחצים שלו ושל יועציו הבכירים ג'ארד קושנר ואבי ברקוביץ'.
כמו במקרים רבים בעבר, גם האירוע ההיסטורי הזה הבליט את עוצמת יכולותיו של נתניהו כמדינאי לצד חולשותיו האישיות, שמובילות אותו לשיקול דעת לקוי בצורה קיצונית: מצד אחד קידום הסכמים בעלי חשיבות אסטרטגית לביטחונה של ישראל עם מדינות המפרץ, ומצד שני קידום גחמה מנותקת בדמות טיסה במטוס פרטי עם אשתו וילדיו לטקס בוושינגטון. לא ברור מדוע נתניהו היה צריך את ההרפתקה המיותרת הזו, שבשל הביקורת הציבורית ירדה מהפרק.
כשהמתיחות האישית מוחקת את הפרוטוקול הדיפלומטי
נתניהו הוא הפוליטיקאי הישראלי היחיד שעלה על המטוס בדרך לוושינגטון. המשלחת של איחוד האמירויות לטקס כוללת ארבעה שרים. המשלחת של בחריין כוללת שני שרים. אולם, נתניהו לא הזמין את שותפו הבכיר, שר הביטחון בני גנץ, להצטרף לטקס. אנשיו של גנץ אמרו כי הוא לא הופתע. כשאין ציפיות אין אכזבות.
את שר החוץ גבי אשכנזי, שמקביליו מבחריין ומאיחוד האמירויות הם שיתייצבו לצד נתניהו על מדשאת הבית הלבן, נתניהו לא חשב להזמין אפילו בצחוק. המתיחות האישית בין השניים כל כך גדולה עד שהיא מוחקת אפילו את הפרוטוקול הדיפלומטי. בסופו של דבר, למשרד החוץ הישראלי היה נציג אחד על המטוס - היועץ המשפטי טל בקר. אחרי הכול, מישהו צריך לנסח את ההסכמים.
גם שרים ממפלגתו לא צירף נתניהו לנסיעה ההיסטורית. על נציגים של האופוזיציה אין על מה לדבר. אורח שהיה נוחת מהמאדים וצופה בהתרחשויות, היה עלול להתבלבל ולחשוב שאיחוד האמירויות ובחריין מכוננות יחסים דיפלומטיים עם משפחת נתניהו ולא עם מדינת ישראל.
רק קומץ פקידים בכירים נאמנים לקח איתו נתניהו, בהם היועץ לביטחון לאומי מאיר בן שבת, ראש המוסד יוסי כהן (שגם נאלץ לגנוז נסיעה במטוס פרטי לוושינגטון), מנכ"ל משרד ראש הממשלה רונן פרץ - וכמובן את רעייתו ושני בניו. נתניהו אף פעם לא אהב לחלוק את אור הזרקורים כאשר מדובר בהישגים, ובמקרה הזה הוא לא מוכן לחלוק את השטיח האדום עם אף אחד. כמעט. רק הוא והיא והחצוצרות.
יממה לפני החתימה על ההסכמים, עדיין לא ברור מה יהיה בהם. עם בחריין זו תהיה "הצהרת שלום" במקרה של האמירויות זה כנראה יהיה "חוזה שלום". שני המסמכים יהיו כלליים. הזעקה בימין על כך שנתניהו מנסה להעביר בדלת האחורית הסכם על הקפאת בנייה בהתנחלויות והזעקה בשמאל על כך שהוא מנסה לסגור עסקאות נשק מושחתות אינן מבוססות. אבל ההסתרה, חוסר השקיפות והיעדר כל דיון מסודר בקבינט או בכנסת לא מגבירות את אמון הציבור במהלך.
נתניהו לא דיבר עם הכתבים במטוס. מיד לאחר ההמראה צייץ את הסעיף הראשון בדף המסרים שלו היום - "נוסע להביא שלום תמורת שלום". זה ספין שתופס רק אצל הביביסטים והשופרות של נתניהו בכנסת ובתקשורת. ללא גניזת מהלך הסיפוח המסוכן וחסר האחריות אותו רצה לקדם - כל זה לא היה קורה. נתניהו יודע היטב שאם אי פעם יחזור לרעיון הסיפוח, רבים הסיכויים שההסכמים עם איחוד האמירויות ובחריין ייזרקו לפח האשפה של ההיסטוריה.