המלחמה המשותפת של "הקורבנות" אולמרט ונתניהו

אם יבוא יום ובנימין נתניהו יורשע בעבירות שחיתות, חס וחלילה, כל שיישאר לו הוא להילחם על חלקו בזיכרון הלאומי. נתניהו יילחם על כך שלפחות הימין יהיה משוכנע מעבר לכל ספק כי התיקים הפליליים נתפרו למידותיו רק בשל דעותיו הפוליטיות והצלחתו בתפקיד. המלחמה על הנרטיב ועיצוב הזיכרון החלה כמובן מזמן, אבל אם חלילה תהיה הרשעה - התנאים לניהול המלחמה יהיו כבר הרבה פחות נוחים.

אם באמת יידרש לכך נתניהו, כדאי שיצפה בשלל הראיונות בכתבות ובסרטים של קודמו בתפקיד, אהוד אולמרט, שיצאו לאור לאחר שחרורו מהכלא. מאז שחרורו עסוק אולמרט במלאכת השכתוב; נרדפתי כי הייתי ראש ממשלה טוב, נרדפתי בשל דעותיי הפוליטיות, הוא אומר. ממש כמו נתניהו.

ההבדל הזעום והמוזר בין הנרטיבים של השניים הוא תמונת המראה. נתניהו, לדבריו, נרדף על ידי המערכת בשל ימניותו, ואילו אולמרט מספר שנרדף ממש על ידי אותה מערכת בשל שמאלנותו שאפיינה את הפרק האחרון בחייו הפוליטיים.

אולמרט השקיע רבות בעיצוב הנרטיב המופרך הזה. הוא כתב על כך בספרו, דיבר על כך באמצעי התקשורת, ובריאיון מוזר אף השווה בין "תפירת התיק" נגדו לרצח רבין. רוצה לומר, הוא ורבין - שני מנהיגים שחוסלו בגלל הוויתורים שלהם. יעני, הוא ורבין חד הם.

המהלך העדכני במערכה הזו יגיע בקרוב לטלוויזיה, הפעם בסרטה של הבמאית רוני אבולעפיה: "אולמרט, האיש שרצה יותר מדי" (החל מהיום בפסטיבל "דוקאביב", ובהמשך בערוץ 8 בהוט). לאחר שצפיתי בסרט על שני חלקיו, יש לי עצה מקדמית בשבילכם: כל אחד, תהיה דעתו הפוליטית שתהיה, ישנן לעצמו לפני הצפייה בסרט כמה פעמים את המשפט הבא: "אסור לקשור בין עמדתי הפוליטית לעמדתי כלפי המאבק בשחיתות".

אחד מכוכבי הסרט הבולטים הוא פעיל ימין חיפאי מוכר בשם אביעד ויסולי. כל עיתונאי פוליטי-משפטי ותיק מכיר את שמו היטב, בין אם מההודעות שנהג להוציא, החשיפות (ברובן אזוטריות), המודעות בעיתונים וכו'. מבלי לפגוע, רוב העיתונאים התייחסו אליו במהלך השנים כמו אל כל פעיל פוליטי קולני אחר. לא יותר ולא פחות.

בסרט החדש ויסולי הופך לגיבור על. הוא מספר כיצד מרגע שהבין שאולמרט הולך להמיט אסון על ארץ ישראל השלמה, הוא וחבריו גמרו אומר לצבור כמה שיותר חומר עליו, כזה שיביא להורדתו מהבמה הפוליטית. ויסולי, גדוש לעייפה בשביעות רצון עצמית מגוחכת, אומר בסרט: "אנחנו הבנו, כאשר הוא הפך להיות ראש ממשלה, שאנחנו בבעיה הכי חמורה שלנו, ואז התכנסנו כדי לראות איך מפילים את אולמרט... הבנו שאנחנו צריכים להביא עד ממש שיספר איך נתן לו כסף".

ואז קאט. הסרט עובר לשוט של משה טלנסקי, עד התביעה המרכזי במשפט הראשון של אולמרט, מהלך לו ברחוב (כנראה בלונג איילנד). חוזרים לויסולי. "חלמנו על אחד כמו טלנסקי", הוא מספר בסיפוק.

בואו נניח לרגע שויסולי היה מתהדר בנוצות שבאמת שייכות לו, ושזכויות היוצרים על טלנסקי היו שלו ורק שלו. כיצד זה בדיוק הופך את אולמרט לקורבן? זה הרי קורה הרבה. אדם בעל אינטרס כלשהו, זר, לעתים לא עלינו אפילו מושחת, מביא מידע למשטרה, או אפילו לעיתונות. מרגע הגעת המידע, האינטרס הרבה פחות חשוב, וכל שיש לבדוק הוא את אמיתות המידע וחשיבותו.

אולמרט כזכור הורשע בשלל תיקים פליליים: במשפט הולילנד (בתיק "חוות הזרע") הורשע בשוחד; ובתיקי טלנסקי ומרכז ההשקעות הורשע בהפרת אמונים; וכן בשיבוש הליכי משפט. אם כן, זה שחיפשו עליו בעלי אינטרס חומר לא הופך אותו לקורבן. יש אגב דרך להתמודדות עם אנשים מרושעים שמחפשים עליך חומר: להתנהג ביושר. שווה לנסות.

אלא שבמקרה שלנו זה הרבה יותר מגוחך ופתטי. הנוצות שמתהדר בהן ויסולי פשוט לא שייכות לו. לא לו, ולא לחבריו מהימין. כל מי שבקיא באפיקי זרימת המודיעין בתיקים המרכזיים שהפילו את אולמרט, יודע היטב שויסולי וחבריו לא ניצבים באף תחנה שלהם. זו באמת בדיחה.

האמת היא שהמנוע העיקרי לחקירות המשמעותיות הראשונות נגד אולמרט היה מבקר המדינה. המידע למבקר בפרשות המשמעותיות הגיע מתוך המערכת הציבורית. באחת הבדיקות החשובות הגיעו לידי אנשי המבקר יומני שולה זקן. המבקר העביר אותם למשטרה. ביומנים מצוינים במפורש סכומי כסף שאמורים להגיע לאולמרט ולזקן מטלנסקי.

תיק "ראשונטורס" היה תולדה חקירתית של תיק טלנסקי, כשצוות החקירה יחד עם התובע אורי קורב חשדו כי גרסתו של אולמרט על מימון הוצאות הטיסות הרבות אינה אמינה. תיק מרכז ההשקעות הוא תיק שנחשף על ידי העיתונאי גידי וייץ ב"הארץ" וזכה לדוח מפורט של מבקר המדינה בעניינו. תיק הולילנד הוא בכלל תולדה של תביעה אזרחית שהגיש המאכר שמואל דכנר המנוח נגד היזם הלל צ'רני. לאחר שזה לא שילם לו את מבוקשו, מימש את איומו והלך למשטרה. התיק האחרון של השיבוש נולד כתוצאה מההקלטות שביצעה שולה זקן, לאחר שחשה נבגדת על ידי אולמרט.

אז איפה לעזאזל ויסולי ברשימה הזאת? איפה הוא על ציר המודיעין הזה? אתם מוזמנים כמובן להתרשם בסרט מאוסף הקלסרים הפתטי בחדרו, קלסר לכל איש. ובכל זאת, בולשיט.

כמובן, הנרטיבים המגוחכים של אולמרט וויסולי משרתים זה את זה. זה מתחזק את קורבנותו הפוליטית, וזה מעצב עצמו בימין כאיש שהפיל את אולמרט. נו באמת.

לשם הזהירות, אציין כי בתקופת כהונתו של אולמרט נפתחו בדיקות וחקירות נוספות שנסגרו, כמו פרשת הבית ברחוב כרמיה ופרשת הבית ברחוב כ"ט בנובמבר. האם הן אולי פרי המודיעין האיכותי של ויסולי וחבריו? אין לי מושג. בכל מקרה הן כזכור היו רחוקות מאד מלהפיל את אולמרט.

אולמרט לא ישב בכלא כי פינה את עמונה; הוא ישב בכלא כי הוא קיבל כסף - אשכרה מזומן, עשרות אלפים - מטלנסקי. אולמרט לא ישב בכלא כי הוא רצה להחזיר את האגן הקדוש לאבו מאזן; הוא ישב בכלא משום שהוא רצה לחיות את החיים הטובים, לנסוע במחלקות ראשונות, לישון במלונות פאר, לעשן סיגרים יקרים, בכסף של אחרים. זו הסיבה בגללה ישב בכלא.

הפער בין צלילי המוזיקה של חלק מהמרואיינים בסרט, לעומת הצליליהם שהשמיעו בדיונים באולפנים על נתניהו, היה לי קשה. כך למשל, שמעתי באחרונה את הפרקליטה לשעבר והסנגורית בהווה, עו"ד אירית באומהורן, מבקרת בנחרצות פאנליסטים שמייחסים זדון למערכת אכיפת החוק בתיקי נתניהו, אולם בסרט, ולא בפעם הראשונה, במלים אלה או אחרות, היא מייחסת זדון לפרקליטות בתיקי אולמרט. על השופט דוד רוזן, ששפט את אולמרט בתיק הולילנד, היא מדברת בזלזול מיוחד. זה בסדר גמור, מותר לה לתקוף את הפרקליטות ואת השופטים. הם לא חסינים מביקורת. פשוט הפער בין הצלילים שנשמעים על תיקי אולמרט לעומת תיקי נתניהו צורם עד כאב אוזניים.

בריאיון ב"הארץ" לקידום הסרט מנסה אולמרט להקטין מהמתקפות שניהל נגד רשויות אכיפת החוק בתקופת משפטיו. זה נעשה כמובן תוך הסתמכות על הזיכרון הקצר של הציבור. אולמרט הפעיל דוברות אגרסיבית ובוטה כנגד המערכת, תקף אותה ללא רחם, דאג לפרסומים שליליים כנגד התובע בתיק ולפני כן כנגד מבקר המדינה, הגיש תביעה אישית נגד פרקליט המדינה משה לדור, ועוד כהנה וכהנה. ההבדל היחידי בין אולמרט לנתניהו בעניין זה הוא שלנתניהו יש יותר חיילים. אולמרט באמת היה ראש ממשלה פופולרי רק בקרב העיתונאים.

הבמאית רוני אבולעפיה אומרת באותו ריאיון: "נכון שהיה גם על מה להעמיד את אולמרט לדין, אבל לדעתי הוא לא היה צריך לעמוד לדין. כשמתחיל התהליך של להעמיד ראש ממשלה לדין, הוא לא יכול להסתיים בלי הרשעה, כפי שקרה בפועל בפרשת ראשונטורס". אם אכן אבולעפיה נאמנה לדבריה, הייתי מצפה ממנה שתצטרף כבר היום לאלה שקוראים לגנוז מידית את כתב האישום נגד נתניהו.

צריך לומר את האמת: נקודת הפתיחה הראייתית בתיק ראשונטורס, למשל, היתה הרבה יותר גבוהה מנקודת הפתיחה הראייתית בתיק 4000. בית המשפט קבע כי בתיק ראשונטורס היתה מרמה שהנהנה היחידי ממנה היה אולמרט. הרי אף אחד אחר לא השתמש בעודף שנצבר בסוכנות הנסיעות. בית המשפט סבר, לדעתי בטעות (וגם לדעת שני שופטי מיעוט בבית המשפט העליון), כי אין הוכחה שאולמרט היה מודע למעשה המרמה. כתב אישום צריך להיות אחראי ומדוד, אבל הוא לחלוטין לא בטוחה להרשעה. זה ההליך הפלילי. הוא אכזר ולעתים גם לא מוצדק - אך לא במקרה של ראשונטורס. מלאכת האיזון בין זכויות החשוד לרצון לחשוף שחיתות היא מלאכה מורכבת, אבל אי אפשר לגזור את עמדתנו בה על פי השקפה פוליטית או אהדה לסובייקט שבמרכז הפרשה.

אולמרט הוא לא קורבן של המערכת, בדיוק כמו שנתניהו איננו קורבן שלה. שניהם הרוויחו את מסע הייסורים שלהם בהתנהגות פסולה. האם היא פלילית? זה קובע בית המשפט.

והערה קטנה אחרונה לסיום: יש טענה רווחת, ולפיה "אולמרט היה מושחת אבל ראש ממשלה טוב". ובכן, ראש ממשלה מושחת לא יכול להיות ראש ממשלה טוב. מושחת וטוב לא הולכים ביחד.


ברוך קרא הוא הפרשן המשפטי של חדשות 13