מעט לאחר שמנהל כפר הנוער "כדורי", רועי בר-אילן, נכנס בבוקר הראשון לשנת הלימודים למשרדו, הונחה בפניו ערימה של הצעות של אמנים שנענו לקריאת המוסד החינוכי ליצור פסל בכיכר "הרעות" במקום. בימים האחרונים זורמות עוד ועוד הצעות להקמת הפסל בכיכר על שם שירו המכונן של חיים גורי, בוגר בית הספר.
לדברי בר-אילן, המורשת וההיסטוריה שנושבות בין מבני בית הספר ללא ספק מסייעות כעת לעבור את משבר הקורונה, ואפילו להפיק ממנו תועלות ולצאת מחוזקים. בר-אילן הסביר, מיד עם סיום ביקורו של ראש המועצה האזורית גליל תחתון ניצן פלג, את היתרון הגדול של היות בית הספר נטוע עמוק בתוך הקהילה שלו.
"ראש המועצה הוא בוגר בית הספר, חלק גדול מהצוות החינוכי הם בוגרי בית הספר ובנים של בוגרי בית הספר", סיפר בגאווה מנהל המוסד החינוכי. "העובדה שמשנת 1933 זה בית הספר הממלכתי היחיד בגליל התחתון היא מקור כוח עצום. בעולם כל כך ציני כמו זה שאנחנו חיים בו היום, זה מרגש לראות את רמת המחויבות של המורים שלנו, אפילו יש בכך מידה של תום".
עוד בוואלה!
הוא מודה שמשבר הקורונה וההיערכות שנדרשה לנוכח האילוצים הרבים שהציבה המציאות החדשה, דרשה עבודה אינטנסיבית מכל עובדי בית הספר - הנהלה, אנשי הוראה, עובדי משק וצוות הפנימיה. "אנחנו מגיעים לתחילת השנה עם הלשון בחוץ", הסביר בר-אילן. "זה בהחלט היה קיץ קשה שכמעט ולא היה זמן לנוח ולנפוש במהלכו".
האילוצים שמציבה מגיפת הקורונה הביאה את בית הספר לחלק את הכיתות לשתי קבוצות, וכך יצא שמדי שבוע קבוצה אחת תלמד בבית הספר במשך שלושה ימים והקבוצה השנייה תלמד במקום במשך יומיים, בשבוע שאחר כך יתחלפו. כלומר, בכל עשרה ימי למידה - כל תלמיד ילמד חמישה ימים בבית הספר וחמישה ימים בביתו.
מדי יום, בין 10:25-10:00, יתקיים מפגש של כל התלמידים ומחנך הכיתה, כשחצי מהתלמידים ישתתפו דרך הזום וחצי ישבו בכיתה. "הלימוד בבית לא יעשה דרך הזום אלא בלמידה עצמאית", הדגיש בר-אילן. "התלמיד יקבל חומר הביתה ואיתו הוא יעבוד, הוא יהיה 'לומד עצמאי'".
לצד ההיערכות המקיפה, נוסף השנה קושי לנוכח העובדה שהממשלה פועלת ללא תקציב שנתי. בית הספר נאלץ לעבוד בתנאים של אי-ודאות תקציבית, דבר שמקשה מאד ומחייב זהירות ושמרנות בהוצאות. יחד עם זאת, מודה בר-אילן, המצב מחייב את בית הספר בהתייעלות וחסכנות.
אולם לצד הקשיים, הוא מנהלת בית הספר דורית אביגד, אמרו כי המציאות סייעה למוסד החינוכי לעבור הרבה שינויים מבורכים. ראשית, הכיתות יפעלו במתכונת "סקנדינבית", כהגדרתו של בר אילן. "תמיד חלמנו ללמד בקבוצות קטנות והנה, זה קורה", אמרה אביגד.
לדבריה, "נוצרת גם הזדמנות פדגוגית של פיתוח תחום התלמיד כ'לומד עצמאי', וכן שדרוג היכולות הטכנולוגיות. שנים שיווענו לכך שהשינויים האלו יגיעו והנה, נוצרה ההזדמנות והם מגיעים".
שני המנהלים מודעים לכך שצפויים להם עוד קשיים לא מעטים, כמו חלק ממשפחות התלמידים שייתקלו במציאות כלכלית לחוצה, קשיים של תלמידים ומורים במעבר ללמידה עצמאית, וגם צורך לדאוג ל"מכשירי קצה" עבור כל התלמידים. ברקע, נמצאת כל הזמן גם אי הוודאות לנוכח המצב שבו תלמידים ומורים יכנסו לבידוד, והצורך ליצור הפרדות ולפעול לכך שהחקירות האפידמיולוגית ייסגרו כמה שפחות אגפים בבית הספר.
תלמידת כיתה ז' שהגיעה מיישוב מרוחק ללמוד בפנימיה, עברה ליד שני המנהלים ביום הראשון שלה בבית הספר, וביקשה מהם הכוונה למבנה הפנימיה בקול רועד ומלא חשש. זהו יום של התחלה חדשה והליכה אל הלא נודע עבור כולם. אביגד מסכימה שיש חצי כוס ריקה במשבר הנוכחי ושיגיעו גם ימים קשים השנה, אבל היא משוכנעת כי "בחצי הכוס המלאה נרווה את צמאוננו".