הכלבת מרימה ראש בצפון, אך הווטרינרים מזהירים: "אין טיפול כולל בנושא"

מתחילת השנה נספרו 22 מקרי כלבת בישראל, כשרבים מהמקרים כלל לא מתגלים. "אם החיה התוקפת לא נתפסה, אז המקרה כאילו לא התרחש", הסביר ווטרינר. מרבית המקרים מתגלים סמוך לאזורי הגבול, אולם היעדר תיאום בין הרשויות מקשה על גיבוש פתרון כולל

בווידאו: כלבים ותן חוצים את הגבול ללבנון (צילום: ד"ר רועי דוידסון, עריכה: עמית שמחה)

מאז השבת הקודמת, התמונה של התן שזינק על סוזי קסטיאל ואחז ברגלה, לא מרפה מזיכרונה. זה קרה בעת שהיא ובעלה שבו מקניות והיו בדרכם לפגוש בני משפחה לפיקניק בנחל הבניאס שבגליל העליון. "ברגע שיצאתי מהמכונית התן קפץ עלי", שחזרה. "בהתחלה חשבתי שזה כלב קטן, אבל אחר כך הבחנתי שזה תן. החזקתי ביד שקית עם בקבוקים והתחלתי לחבוט בו והוא עזב אותי".

"התן נראה ממש כמו סמרטוט, התרשמתי שהוא חולה וגוסס כבר", הוסיפה קסטיאל. "התמונה של הראש שלו על הרגל שלי לא עוזבת אותי, מאז שזה קרה קשה לי להירדם". היא פעלה כנדרש ונסעה מיד למרפאה בקריית שמונה, משם נשלחה לבית החולים זיו בצפת כדי לקבל חיסון נגד כלבת, ובהמשך השבוע היא קיבלה סידרת זריקות נוספת.

מקרה הנשיכה הזה מצטרף למקרים נוספים שאירעו לאחרונה בגליל העליון ובגליל המערבי; לפני שבועיים כלב משוטט ונגוע בכלבת תקף ונשך שלושה חיילי צה"ל בבסיס בירנית. אחר כך הוא ניסה לתקוף גם את הלוכד שתפס אותו. זמן קצר לאחר מכן ניסה תן לתקוף משפחה בנחל כזיב וככל הנראה היו עוד מספר ניסיונות תקיפה של תנים באזור.

"למחלה אין גבולות". תן בפארק הירקון (צילום: פלאש 90, פלאש 90)

מתחילת השנה נספרו כבר 22 מקרי כלבת בישראל. כל המקרים אותרו בגליל העליון והמערבי - משניר, כפר סאלד ושמיר במזרח ועד קיבוץ סער ומושב לימן במערב. מדובר בעלייה משמעותית בכמות המקרים בהשוואה לשנה שעברה; בשנת 2019 היו 17 מקרי כלבת מדווחים בלבד, גם אז אותרו כולם בצפון המדינה.

הרופא הווטרינר של אשכול הרשויות המקומיות בגליל המזרחי, ד"ר רועי דוידסון, סבור שהתמונה האמתית אף גרועה מכך; "כמו במקרה הנשיכה בשבת והמקרה בנחל כזיב, יש עוד לא מעט 'אירועים שקופים'. כלומר, אירועים שלא נספרים כמקרי כלבת, למרות שאין ספק שהחיות שתקפו היו נגועות בכלבת".

עוד בוואלה!

שנתיים אחרי ההתפרצות הגדולה, בגליל חוששים מחזרתה של הכלבת

לכתבה המלאה
"התמונה עדיין לא עוזבת". סוזי קסטיאל (צילום: ראובן קסטרו)

ברישומי השירותים הווטרינרים של משרד החקלאות מקרה כלבת נכנס לרשימה רק לאחר שהחיה החשודה בכלבת נתפסה, נשלחה לבדיקה במעבדת הכלבת של המכון הווטרינרי, והבדיקה העלתה כי החיה החשודה אכן היתה נגועה בכלבת.

לכן, גם אם ההתנהגות של החיה התוקפת - לרוב תנים או כלבים - היא התנהגות אופיינית לחיה נגועה, היא לא תכנס למניין מקרי הכלבת אלא אם תיתפס. "אם החיה התוקפת לא נתפסה, אז המקרה כאילו לא התרחש", הסביר ד"ר דוידסון. "זה יוצר תמונה לא אמיתית, שנחוצה כדי שהנושא יקבל את ההתייחסות המתאימה".

"תמונת מצב לא אמיתית". ד"ר דוידסון (צילום: ראובן קסטרו)

מחלת הכלבת היא מחלה חשוכת מרפא הנגרמת על ידי נגיף. מרגע הופעת סימנים קליניים ראשונים בבני אדם או בבעלי חיים, אין אפשרות להציל את החולה והמוות הינו ודאי. נגיף הכלבת פוגע בכל היונקים ומועבר דרך רוק, בעיקר באמצעות נשיכה. ניתן למנוע את המחלה בבעלי חיים בחיסון הניתן מבעוד מועד, ובבני אדם באמצעות סידרת זריקות חיסון שניתנות לאחר חשיפה לנגיף ומגנות מפני התפתחותה של המחלה.

מקרי כלבת שנמצאו בישראל - לפי שנה

  • 2009- 58
  • 2010- 54
  • 2011- 32
  • 2012- 24
  • 2013- 29
  • 2014- 14
  • 2015- 27
  • 2016- 29
  • 2017- 74
  • 2018- 60
  • 2019- 17
  • 2020- 22 (קצב של כ-32 מקרים בשנה)

שנת 2002 היתה הפעם האחרונה שבה מתה בישראל אישה מכלבת. לפני כן, בשנת 1997, מתו בישראל שלושה בני אדם מכלבת, אחד מהם חייל. מרבית מקרי הכלבת מתגלים סמוך לאזורי הגבול. מדינת ישראל מוקפת במדינות, שבהן המחלה אינה זוכה לטיפול ומניעה מצד השלטונות, הן במסגרת חיות הבית והן במסגרת חיות הבר.

מקור התפרצות המחלה נובע מחדירות מתמידות של נגיף הכלבת על ידי חיות בר מהמדינות השכנות: לבנון, סוריה וירדן. לפני שלוש שנים, כשמרבית מקרי הכלבות התגלו בעמק המעיינות ובגלבוע, הגיעו תנים נגועים מירדן. כעת החיות הנגועות מגיעות משטח לבנון.

"נכנסו ממדינות האזור"

ד"ר עמית דולב, אקולוג מחוז צפון ברשות הטבע והגנים הסביר כי "ישראל נמצאת בתוך ים גדול שיש בו כל הזמן תנועה של גלי מחלה. למחלה אין גבולות והיא נעה בגלים שלפעמים באים מסוריה, לפעמים מירדן ולפעמים מלבנון. הגל הנוכחי מגיע מלבנון".

לדבריו של דולב, "לאורך השנים המדינות סביבנו לא מטפלות בכלבת, ותמיד היתה כניסה של חיות שחלו בכלבת לישראל". חדירת הכלבת מירדן ירדה לאחרונה, גם בעקבות שיתוף פעולה בין המדינות ופיזור של חיסונים אוראליים (חיסונים שמפוזרים מהאוויר בתוך כופתאות שחיות הבר אוכלות). הכניסה של חיות בר מגבול סוריה כמעט פסקו אף הן בשל גדר המערכת החדשה שישראל הקימה לאורך הגבול. גדר המערכת עם לבנון חדירה יותר למעבר חיות מצד לצד.

מכיוון שבניגוד למדינות השכנות המחלה לא מתקיימת בישראל באופן אוטונומי, הרכיב המרכזי שיכריע האם המחלה תצליח להתפשט בתוך המדינה ולהתקיים בתוכה או שתגווע היא צפיפותן של אוכלוסיות חיות בר - בעיקר תנים ושועלים.

"חיה חולה בכלבת שורדת בין 4 ימים לשבוע". תן חוצה את גבול ירדן ישראל (צילום: מערכת וואלה! NEWS, אופיר בן-חמו)

דולב אמר כי הגורם המרכזי שמסייע לאוכלוסיות חיות הבר השונות לשגשג הוא הימצאות מזון זמין. "תמיד יש חדירה של חיות לישראל. הבעיה היא שכאן יש אוכל שמקיים אותן: ליד לולים או כשיש סניטציה ירודה ופגרי חיות משק ומרעה מושלכים או נשארים בשטח, או שיש אתרי אשפה לא מוסדרים ועוד".

לדבריו, "חיה שחולה בכלבת שורדת על פי ההערכות בין ארבעה ימים לשבוע, שבמהלכם היא צריכה לפגוש חיות אחרות כדי להעביר את המחלה. אם היא פוגשת חיה אחרת, אז המחלה ממשיכה להתקדם ואם לא החיה הנגועה מתה והתפשטות המחלה נעצרת". הוא הדגיש כי לא רק כמויות האשפה האורגנית שנמצאות מסביב לישובים הן מקור מזון שמאפשר את שגשוג אוכלוסיית חיות הבר, "גם המזון שמשאירים בשטח אחרי פיקניק או שמשאירים מחוץ לפחי האשפה בתוך היישובים יספיק לחיות כדי להמשיך להתקיים".

"זה יכול להיות גם סנדביץ' או שאריות בשר שנשארו בשטח, אפילו אוכל לחיות הבית שנשאר מחוץ לבית יספיק להן", המשיך דולב. "עבור החיות זו תוספת דלק וזה נותן להן דחיפה נוספת להתקיים וכך גדל הסיכוי ששרשרת המפגשים בין החיות תימשך ואתה גם הכלבת".

"אין טיפול רציני"

דוידסון הסביר כי בנושא זה יש בעיה של ניהול המשבר. "אין טיפול כוללני בנושא החשוב של בעיית ההשלכה של פסולת בשטחים הפתוחים ולצד הישובים. חייבים לטפל בזה, בחיבור בין משרדי החקלאות, הגנת הסביבה והרשויות המקומיות. כרגע זה לא קורה", טען. הוא חזר על הטענה שלו כי היקף המחלה האמיתי נסתר חלקית, בגלל התעלמות ממקרי הכלבת ה"שקופים". הוא הבהיר כי "כשהבעיה לא נראית במלוא חומרתה, היא גם לא מקבלת את מלוא תשומת הלב והיחס שהיא זקוקה להם, כמו טיפול רציני ומעמיק בהשלכת פסולת מן החי".

קסטיאל טרם סיימה לקבל את סידרת זריקות החיסון ההכרחית נגד כלבת, אחרי המפגש עם התן התוקף. היא גם שבה לעבודתה כצלמת לאלבומי שמחות משפחתיות, אבל מודה שהיא עדיין חוששת לחזור לבניאס, היא גם ביקשה לדחות צילומים של חתן בר מצווה ושתכננה לצלם בנחל. "אני מתרחקת לכמה זמן מהנחל שאני כל כך אוהבת, וברור לי שבקרוב אחזור אליו. אני מקווה שלא אעבור שוב חוויה כזאת", אמרה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully